כשהליכוד מאמץ את מדיניות ההבלגה

ערי ישראל מופגזות והליכוד אוחז במדיניות ההבלגה. ארנס: החטא החל כשלא הושלם 'עופרת יצוקה'. הפתרון - קרקעי. יוסף עברון מנתח.

יוסף עברון , כ"ה באב תשע"א

63 שנה לאחר כינונה של מדינת ישראל - עריה מופגזות יום אחר יום באין מפריע, גבולותיה פרוצים יותר מאי פעם,  וחרפת ה ה ב ל ג ה  של תקופת טרום המדינה מאומצת מחדש, ועד כמה שזה לא יאמן, על ידי ממשלה בראשותה של תנועת הליכוד, ממשיכתה הרעיונית של תנועת החרות מיסודו של הארגון הצבאי הלאומי, ששבירת מדיניות ההבלגה הייתה מהסיבות המרכזיות להקמתו.

תזכורת היסטורית:

מאורעות הדמים הקשים שפרצו ב-1936  והגיעו לשיאן ב-1938 (רציחות מהמארב, תקיפת דרכי תחבורה, שריפת יערות, הצתת שדות, מיקוש ומארבים בדרכים) העלו בכל חריפותו את נושא התגובה:  הממסד הציוני ומנהיגות היישוב החליטו, שלמרות הכול, יש לנקוט במדיניות של "הבלגה": נשקנו צריך להיות טהור, יש להפעילו נגד פורעים, אבל אין לחלל אותו על ידי פגיעה בערבים חפים מפשע (מאוחר יותר, במהלך המאורעות  שהחריפו ובלחץ אנשי השורה -  אישרה ההנהגה המדינית ל"הגנה", "פגיעה בפוגע (בעת המעשה) ו"תגובה אקטיבית מקומית במקרים חמורים...").

נגד "קונספציה מוסרית" זו הגיב ז'בוטניסקי בלעג: "אל תעזו להעניש חפים מפשע ?!  פטפוט שטחי וצבוע... במלחמה, כל מלחמה ומלחמה, הלוא כל צד וצד הוא חף מפשע... אין מלחמה אלא בחפים מפשע, כמו שאין מלחמה אלא מלחמת אחים באחים... לכן ארורה היא כל מלחמה, על כל צורותיה... ואם אינך רוצה לפגוע בחף מפשע – גְווע!  ואם אינך רוצה לגווע - ירֵה ואל תפטפט".

"עופרת יצוקה" – המבצע הבלתי גמור:

במשך חודשים ארוכים, מאז השתלט החמאס על רצועת עזה ביוני 2007, גבר ירי הטילים והרקטות (קסאם וגראד) לעבר היישובים הסמוכים לרצועה; בעקבות ההסלמה הגוברת פתחה ישראל ב-27 בדצמבר 2008 במבצע צבאי רחב ("עופרת יצוקה"), שנמשך 22 יום ומטרתו הייתה להרוס את תשתית החמאס ברצועה ולהביא להפסקת ירי הרקטות על שטח ישראל. הפעילות הצבאית הסתיימה ב-17 לינואר 2009 בהפסקת אש חד-צדדית של ישראל, בלי שהושגה גם אחת ממטרותיו וחרף התנגדותם של גורמים מדיניים וצבאיים בכירים, שגרסו, שיש להמשיך במבצע על לחיסולו המוחלט של שלטון החמאס.

ב-8 בינואר 2009 , כשבוע לפני הנסיגה מעזה, הזהיר האלוף (מיל.) יעקב עמידרור, ששימש כראש חטיבת המחקר באמ"ן, בטור פרשנות מיוחד לחדשות 2 באינטרנט,  מפני נסיגה חד צדדית במסיבות שנוצרו: "ישראל צריכה לכבוש את עזה !", הסביר, "רק אז אולי נקבל חלק מהדרישות שלנו.

במצב הנוכחי שבו אנו מודים שאין לנו כוונה לכבוש את הרצועה, לחמאס אין כוונה לוותר על משהו, כי אין לו מה להפסיד... אפשר היה לא לפתוח במלחמה, אבל להכניס את כוחות הקרקע ובאמצע לבלום אותם ולחפש דרכי מילוט - זו התוצאה הכי גרועה שיכולה להיות. אנחנו ניתפס כאומה פחדנית שמנצלת את כוחה האווירי, אבל בכל פעם שזה בא להתנגשות על הקרקע, מהססת - ובסופו של דבר נעצרת.

אם ניסוג עכשיו מעזה", הזהיר, "ישראל תצא מהמלחמה הזו כמדינה שאין לה יכולת לקבל הכרעות, וכשהיא מקבלת אותן היא מפחדת לבצע אותן, וכשהיא מבצעת, היא נעצרת לפני שהיא מכריעה. זו תדמית גרועה מאוד במזרח התיכון, והבעיה היא בדרג המדיני...!"

בעוד מיליון אזרחים בישראל ישבו במקלטים החיים האזרחיים בעזה התנהלו על מי מנוחות:

חיש מהר התברר, שלא זו בלבד שחמאס לא איבד את יכולתו לירות רקטות לעבר ישראל אלא הרגיעה היחסית נוצלה לשדרוג ושיקום היכולות הצבאיות של ארגוני הטרור ברצועה.  מאז תום המבצע נורו לעבר שטח ישראל מאות רקטות ופצצות מרגמה. ארגון החמאס וארגוני הטרור האחרים ברצועה חיזקו את כושר הלחימה שלהם והמשיכו לבצע ירי קסאם וטילי גראד לעבר ישראל באין מפריע, מדי פעם שעלה הרצון לפניהם.

וממשלת ישראל, בראשותו של הליכוד,  שבה ואימצה את מדיניות  ה ה ב ל ג ה של מנהיגות היישוב בתקופת טרום המדינה: "פגיעה בפוגע (בעת המעשה) ותגובה אקטיבית מקומית במקרים חמורים...").

התוצאה: בעוד שהחמאס שיבש כליל את החיים של מיליון אזרחים ישראליים - החיים בעזה התנהלו בכל המערכה הזו כתקנם.  ישראל הסתפקה בתגובה סלקטיבית למקורות היירי, מחשש לפגיעה באוכלוסייה...

את הכרעתו של החמאס לא נשיג בירי תותחים אלא בפעולה קרקעית:

איזו היא מדינה ריבונית על פני כדור הארץ הייתה סופגת הפגזות כבדות מאחת משכנותיה, מבלי להשיב בהפגזה נגדית לעבר האזור שממנו הופגזה (האם בנות הברית במלחמת העולם השנייה לא עשו כן בהפצצות המסיביות על ערי האויב באירופה ובאסיה)?".

שאלנו את שר הביטחון לשעבר, פרופסור משה ארנס: "האם אבד כוח ההרתעה של ישראל כלפי החמאס, שבכיריו מכריזים, כי ידם בסיבוב הזה הייתה על העליונה והאם לא יסיקו מכך גם בחיזבאללה,  שהאיומים על לבנון במקרה של הסלמה אינם אלא עורבא  פרח?".

"הכול נובע מאי השלמת המלאכה במבצע עופרת יצוקה", טוען פרופסור ארנס: "אסור היה לנו לסגת מעזה בלי חיסולו המוחלט של שלטון החמאס.  מתום המבצע הוברחו לרצועת עזה עשרות טונות של חומרי גלם לייצור אמצעי לחימה,  כמויות גדולות של חומר נפץ תקני, עשרות רבות של רקטות וטילי נ"ט  ומאות פצצות מרגמה. החמאס התחזק והצטייד בכלים מלחמתיים מתקדמים. את הכרעתו לא נשיג ביירי תותחים אלא בפעולה קרקעית, וככל שנשתהה המצב ילך ויורע. נסיגות חד צדדיות, ללא תמורה, מתפרשות בעיני הפלשתינים ככניעה והדבר אך מדרבן אותם להגביר את הפיגועים.  ברחנו מלבנון ואנו פוגשים את החיזבאללה ביו"ש ובעזה. פינינו את מתיישבי גוש קטיף וקיבלנו במקומם את אנשי כנופיות החמאס. לצערנו, החשיבה הפוליטית המוטעית של שרון הכתה שורשים בדרגים המדיניים, פגעה בחשיבה הצבאית המקצועית ומנעה מצה"ל למצות את יכולתו במאבק נגד הטרור.