בשבועות האחרונים, אנחנו עדים לירידות חדות בשוקי המניות בישראל ובעולם על רקע ההבנה שהמצב הכלכלי בעולם עומד לגלוש למיתון או לכל הפחות להאטה כלכלית חריפה. אני לא מתכוון להכנס לדיון פיננסי לגבי הכיוון של שוקי המניות, משום שזה לא ממש רלוונטי לעצם העובדה שיש בעיות כלכליות קשות מאוד המאיימות על העולם, וראוי לעמוד על טיבן.
המשבר הנוכחי הינו המשכו הישיר של משבר 2007-8, שלעולם לא נגמר, אלא פשוט נדחה באמצעים מלאכותיים, קרי הזרמה והדפסת כסף על ידי הממשלות בצורות שונות ומשונות.
למעשה, הכל מתחיל מזה שהאינטרס של הפוליטיקאים מתנגש עם האינטרס של הציבור. בכלכלה כמו בכלכלה, יש מחזור עסקים, ואין בזה שום דבר רע או משונה. יש תקופות גאות בהן העסקים מתרחבים, עד שהם מגיעים להתרחבות יתר. בנקודה הזאת, העסקים חייבים להתאים את עצמם ליכולת הצריכה של הצרכנים, ומקטינים פעילות כדי לחסל את עודפי השומן שהצטברו בתקופת הגאות, מה שגורם להאטה או להתכווצות כלכלית זמנית. בהחלט לא נעים, אבל גם לא נורא.
מדובר בסך הכל בתהליך טבעי מאוד של התאמה בין ההיצע לביקוש. עוברים את זה וממשיכים הלאה לתקופת הגאות הבאה. העיקרון של מחזור העסקים ידוע מאז ומתמיד, כפי שמעיד הסיפור של יוסף במצרים, עם שבעת שנות השובע ושבעת שנות הרעב, וגם שם היה מדובר באותו מחזור, אמנם חריף מאוד, אבל עדיין בסך הכל מחזור עסקים.
דרך אגב, אין לי כל ספק שחומרת המצב הכלכלי במצרים הפרעונית גולגל על ידי הבורה יתברך דרך ההשתלטות של המדינה הפרעונית על הכלכלה המצרית, בין השאר דרך מעשיו של יוסף הצדיק עצמו, כאשר הוא הלאים את הכל ו"קנה את מצרים לפרעה", לבקשת העם עצמו, מה שללא ספק החמיר את המצב שגם לפני כן לא היה משהו.
בכל אופן, תהליך מחזור העסקים הינו טבעי ובריא ומשקף תהליכים טבעיים, למרות שהוא כואב מאוד עבור אנשים מסויימים, דהיינו המפוטרים בעיקר, וגם אלה שחייבים לצרוך פחות. וזהו שורש הבעיה הנוכחית: אף פוליטיקאי לא אוהב שבמשמרת שלו נופל מיתון, משום שזה עלול לחסל אותו פוליטית, למרות שמאוד יכול להיות שאין לו שום קשר למצב.
אז מה הפוליטיקאים עושים בכל העולם? הם מנסים לחלק מתנות לבוחרים או לדחות את מחזור העסקים לקדנציה הבאה. העיקר שזה לא יבוא עכשיו. הבעיה אם זה, כמובן, היא שאין ארוחות חינם ולא ניתן להתעלם מהמציאות ומהמחזור. פשוט אי אפשר, מה שאומר שכל הסוגים השונים של מדיניות שמקודמות על ידי הפוליטיקאים כדי "למתן" את המחזור, בסופו של דבר, דינם אחד: כישלון!
החל מ-2007 ובעיקר מאז 2008, המדינות, בעיקר ארה"ב ואירופה, במקום לחקות בסבלנות שהמצב יתנקה לבד עלח ידי כוחות השוק, התחילו "להזרים" כסף לכלכלה, כאילו שהכסף הזה גדל על עצים ולא לוקחים אותו ממקום כלשהו. היום, התוצאה ברורה לכולם: חובות, חובות, חובות, ועוד חובות, ואין ממה לשלם, כך שאירופה כולה הולכת לכיוון של פשיטת רגל. ישנם הרבה תסריטים אפשריים בדבר הצורה שפשיטת רגל הזו תלבש ומי בדיוק ישלם, אבל דבר אחד כבר ברור לכולם: זה יקרה, וזה הולך להיות כואב. כסף פשוט לא בא יש מאין.
אצלנו, דווקא, המצב הכללי השתפר בשנים האחרונות. רמת החוב הלאומי ירדה ובגלל ניהול מקרו-כלכלי אחראי, מצבנו טוב, יחסית למרבית מדינות אירופה וארה"ב, אבל הוא נשאר שבריר. הגירעון הממשלתי עדיין עומד על כ- 73% מהתל"ג, הרבה יותר מהגבול העליון שנקבע באמנת מאסטריכט ב-1992 עבור מדינות אירופה, שהיה 60%, ואנחנו תחת האיום של הפופוליזם הזול של מחאת האוהלים ובני הברית שלהם, אהוד ברק ושלי חימוביץ', שמבקשים לפרוץ את התקציב ולדרדר אותנו למצבה של יוון. שאר הפוליטיקאים הפחדנים מפחדים ומאותתים בכיוון של "הרפיית" המשמעת התקציבית.
ברור שאין ברירה אלא לחשק את הפוליטיקאים, על מנת למנוע מהם את האפשרות לגרום לנו לפשיטת רגל.
אז הנה האלטרנטיבה שלי: חקיקת חוק יסוד לאחריות לאומית פיסקלית, שאוסרת באופן מוחלט על הממשלה קיום של חובות, ובונה מנגנון אוטומטי ומיידי של קיצוץ בתקציבים ממשלתיים, אם חובות כאלה יתפתחו. חוק כזה יגביר את המשמעת הפיסקלית, ישפר את האמינות שלנו בעולם ועשוי למנוע הדרדרות.
למי ששואל, חוק כזה חוקק לאחרונה בספרד (לפני כשלושה שבועות), קיים כבר בגרמניה ומרבית מדינות אירופה מדברות עכשיו של חקיקה ברוח זו, לאור המשבר שפוקד אותן. הגיע הזמן לייבא לארץ את הרעיון המבורך הזה, ובהקדם, לפני שיהי מאוחר, משום שהמשך השגשוג שלנו תלוי בהמשך ההתנהגות האחראית שלנו.