"את ארץ ישראל ינקתי עם חלב אמי"

ניצול השואה, שחקן התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה ומייסד תיאטרון הנגב, שמואל שילה, נפטר אתמול בגיל 81 ממחלת הסרטן.

עוזי ברוך , ז' בתשרי תשע"ב

שמואל שילה
שמואל שילה
באדיבות תיאטרון הנגב

שחקן התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה ומייסד תיאטרון הנגב, שמואל שילה, נפטר אתמול בגיל 81 ממחלת הסרטן. הלווייתו תתקיים היום בקיבוץ צאלים, שהיה ממקימיו.

שילה זכור בעיקר מתפקידיו כשמיל ב"רחוב סומסום" וכאביו של החייל החטוף השב הביתה בסדרה "חטופים" ב-2008. 

בנוסף כיכב בסרטי הקולנוע "נועה בת 17", "רומן בהמשכים", "לווייתן בחוף שרתון", "האסונות של נינה", "אסקימוסים בגליל" ו"לחיות מחדש", ואף זכה פעמיים בפרס אופיר היוקרתי כשחקן השנה על משחקו בסרטים "ילדי סטאלין" ו"נועה בת 17".

ב-2007 הוציא לאור את ספרו "סיפור אישי?" על ילדותו בלוצק שלפני המלחמה, על קורותיו בשואה וכן על השפעת עברו על חייו בישראל. בספר כתב: "פקדנו את הפסל של נתן רפפורט 'מגילות האש' ביערות ירושלים... את כל זה עשיתי אני בגופי: גלות, שואה, מרד, פרטיזנים, בריחה, העפלה, מלחמה, התיישבות... את ארץ ישראל ינקתי עם חלב אמי. היום אני בטוח שבלי ארץ ישראל לא היה טעם לחיי."

באתר יד ושם נכתב כי שמוליק נולד בדצמבר 1929 בלוצק שבפולין (כיום אוקראינה). באוגוסט 1942 נרצחו רוב יהודי העיר ביער. שמוליק ברח, מצא מסתור אצל משפחה פולנית עניה ולאחר מספר חודשים שב ללוצק. הוא מצא את אחיו הגדול מיקי ויחד הצטרפו למחנה עבודה בו החזיקו הגרמנים 400 בעלי מלאכה יהודים. בדצמבר 1942 הקיפו הגרמנים את המחנה על מנת לחסלו ופרץ מרד שנמשך יממה תמימה. אחיו של שמוליק נהרג במרד ושמוליק ברח והסתתר בכפרים, ביערות ובקרב פרטיזנים פולנים. בפברואר 1944 שוחרר האזור על ידי הצבא האדום.

שמוליק מצא את אחותו הגדולה, נחה, ויחד הגיעו לאיטליה, שם פגשו את חיילי הבריגדה. ביולי 1946 עלה שמוליק על אוניית המעפילים "כתריאל יפה". האונייה נתפסה והוא נשלח למחנות המעצר שהקימו הבריטים בקפריסין. בדצמבר 1946 שוחרר שמוליק והגיע לארץ.