שופטי בג"ץ קבעו, כי למרות אמירתו של הרב הראשי לשעבר, אליהו בקשי דורון, לפיה אישר את תכנית "מכללות הרבנות", ה"תארים" לא יוכרו.
מדובר בפרשה שנקראה "פרשת תארי הרבנים", במסגרתה למדו מאות שוטרים ונגדים בקבע, במה שהוגדר "מכללות תורניות", לקראת תואר סמיכה לרבנות שנועד להקנות להם דירוג שכר אקדמי.
לאחר שנפתחה חקירת משטרה בעניין החליטו בצה"ל ובמשטרת ישראל לפסול באופן גורף את כל ה"תארים" שהוכרו בדרך זו, ואף דרשו החזרי שכר משוטרים שקיבלו שכר על פי "תארים" אלו.
בעתירה חזרו העותרים על הטענות שנטענו בעתירה קודמת בעניין אלחננוב, אולם הוסיפו טיעון הנוגע להתפתחויות שארעו לאחר פסק הדין והיה בהן לטענתם כדי להביא לתוצאה שונה בעתירתם. בין היתר נטען, כי בעדויות של הרב הראשי דאז, הרב בקשי דורון, שניתנו לאחר פסק הדין, נאמר כי ניתן על ידו אישור לתוכנית הלימודים המקוצרת.
עוד נטען, כי בהחלטות שקיבלה המשטרה בדבר סגירת ההליכים המשמעתיים כנגד 150 השוטרים שהואשמו בדין משמעתי בעקבות הפרשה, יש כדי ללמד שלתפיסת המדינה לא נפל פגם במעשי העותרים, בניגוד לתמונה שהוצגה במסגרת בג"ץ אלחננוב. כן העלו העותרים טענות לעניין יישום ההחלטה בדבר מתן ההטבה של 30% לשוטרים שאין כנגדם ראיות כי פעלו לקבלת ההטבות בעבירה או בדרך בלתי כשרה.
הפרקליטות טענה כי העתירה הינה זהה לעתירות שנדחו בפס"ד אלחננוב, אשר קבע כי לא עומדת לעותרים זכות קנויה להמשך קבלת הטבות השכר ועל כן יש לדחותה. באשר להחלטות בתיקים המשמעתיים, נטען כי הן התקבלו מסיבות שונות שאינן נוגעות כלל לעצם הזכאות להטבות השכר, ואף אין ללמוד מהן על תום ליבם של המעורבים בפרשה.
בפסק דינו, קבע בית המשפט העליון כי הפרשה כולה זכתה להתייחסות בית המשפט בעניין אלחננוב, וכי אין בעתירה כדי לחדש דבר שלא נדון במסגרת פס"ד זה. העותרים לא הצביעו על פער עובדתי כלשהו בין מסכת העובדות, כפי שהייתה מונחת בפני ביהמ"ש העליון בעניין אלחננוב, לבין זו הנטענה בעתירה. ביהמ"ש הוסיף, כי אין בהודעותיו של הרב הראשי דאז כדי לשנות דבר, וכי הן אף תומכות בהעלמת העין מהנהלים המחייבים.