ב"הארץ" פותחה בשנים האחרונות פרקטיקה לטיפול בעובד ציבור שלא מתאים לקו של העיתון. קודם מסמנים אותו כיעד לחיסול, בהמשך מצטטים "גורמים" עלומים שמותחים עליו ביקורת ובסוף מדביקים לו  את התואר "שנוי במחלוקת", שילווה אותו מעתה ועד עולם. כשמדובר בשופט המודל פשוט עוד יותר. מאתרים החלטה אחת "בעייתית" שלו מתוך אלף, לדוגמא כזו שבה יצא איש ימין זכאי או פלסטיני אשם, ומכריזים עליו  כשופט "בעייתי". ומרגע שהודבקה עליו התווית, אין אבקת כביסה שתנקה אותה. משורה משחרר רק המוות.

לאחרונה פתח "הארץ", לא בפעם הראשונה,  בקמפיין נגד מינויו של שופט בית המשפט המחוזי, נעם סולברג, לבית המשפט העליון. "מינוי מדאיג", קבע במאמר המערכת. מה כל כך מדאיג? זה שהשופט הוא "מתנחל מגוש עציון". ומכיוון שאפילו ב"הארץ" מבינים שזו לא סיבה מספקת לפסול שופט, מזכיר העיתון שסולברג "עורר ביקורת בשל פסיקות בתיקי לשון הרע, שעלולות להצר את חופש העיתונות" ושהוא "אחראי לשורה של פסקי דין שעוררו מחלוקת ציבורית". חופש הביטוי, במקרה הזה, הוא מפלטם האחרון של הנבלים. למישאל חשין היו פסיקות קשות ועקרוניות בהרבה מאלו של סולברג בכל הנוגע לחופש הביטוי, ובכל זאת מעולם לא העזו ב"הארץ" לכנות אותו "שופט בעייתי" או לטעון שאין לו מקום בבית המשפט העליון. "הארץ" גם לא מצליח להסביר איזה ביקורת בדיוק מעוררת הפסיקה של סולברג. שוב ושוב הוא חוזר על אותן ארבע דוגמאות, מתוך מאות או אלפים של השופט, מתאר אותן בשורה וחצי ומקווה שנאמין לו שמדובר בפסיקה בעייתית ושאף אחד לא יטרח לבדוק אותן. טרחתי. מדובר בפסקי דין שבדרך כלל עוררו סערה בעיקר במסדרונות "הארץ" ושהבאתם מלמדת יותר על העיתון מאשר על סולברג.

הנה דוגמא. "ב- 2001", מזכיר "הארץ", "זיכה סולברג שלושה פעילי תנועת כך מאשמת התפרעות בבית המשפט בעת משפטו של ח"כ אחמד טיבי ופציעת אחד ממלוויו". אז נכון שמבחינת "הארץ" די שפעילי ימין יצאו זכאים כדי שהשופט יהיה בעייתי ובכל זאת לא כדאי להתעלם מהעובדות. סולברג צפה בסרטי מצלמות האבטחה של בית המשפט וגילה כי בניגוד לנטען, דווקא מאבטחיו של אחמד טיבי הם שחבטו ראשונים באנשי כך. הוא גם לא מצא בתמונות זכר למשהו שיזכיר את טענתו של אחמד טיבי לפיה איש כך, נעם פדרמן, חבט בו. "על עדותו של טיבי קשה לסמוך", קבע. "חוששני שדבריו אינם אמת...פדרמן לא חבט בטיבי אף לא מכת אגרוף אחת ולא כל מכה אחרת".

כדי לנסות לצייר את סולברג כזולל ערבים מזכירים ב"הארץ" שוב ושוב שהוא זיכה מאשמת הריגה שוטר מג"ב שירה והרג פלסטיני. את העלילה הזו הוביל כבר לפני שנתיים עקיבא אלדר. בטקסט שרלטני של מי שהיה משוכנע שאיש מלבדו לא יקרא את פסק הדין, הוא הציג את ההחלטה לקוראיו, כשהוא מוסיף בה דברים שלא היו בה ומוריד ממנה את מה שלא היה לו נוח לצטט. עד היום, בניסיון להפוך את הזיכוי לתמוה,  מתעקשים ב"הארץ" שלא לספר את הרקע לירי ההוא, שבוצע דקות אחרי שכוח משטרתי נסוג מפני המון ערבי משולהב סמוך לעיסוויה. במהלך ההתפרעות האלימה הותקפה ניידת משטרה באבנים ובמוטות ברזל, כשהמתפרעים מנסים לחטוף את אקדחו של אחד השוטרים ואלה נאלצים לירות באוויר מחשש לשלומם.  שוטר אחד העיד על "אגרוף לבטן" ועל "דפיקות על הרכב, קרשים וברזלים". "מישהו חנק אותי", סיפר שוטר אחר, "ניסו למשוך לי את האקדח". "זרקו אבנים", העיד שלישי. "הרגשתי שהם רוצים לעשות לנו לינץ'", העיד שוטר נוסף. המנוח הגיע למקום ברכבו בדהרה ופגע באחד השוטרים, שנפל על הכביש. הוא ירד מהרכב, רץ לעבר השוטר ואז חזר בחזרה למכונית. השוטר קרא לו  לעצור ומשלא עצר ירה בו. סולברג האמין לשוטר שחשב, לאור האירועים, כי האיש מתכוון לשוב ולדרוס אותו. עדי ראיה מסרו כי זה מה שגם הם סברו.  עקיבא אלדר, שכאמור פירסם את הסיפור בעבר, "שכח" לספר אז שבית המשפט העליון אישר גם הוא את פסק דינו של סולברג, ממש כמו ששכח לפרט על החשבון האישי שלו עם סולברג. לפני כמה שנים, בעוד אחד מסדרת הפלופים שלו, ציטט אלדד טקסט שאמר כביכול אריה קינג, פעיל לקידום ההתיישבות היהודית בירושלים, בראיון שהעניק למקומון ירושלמי. אלא שהתברר שהציטוטים הללו, מעשה שטן, לא נאמרו מעולם. קינג תבע את אלדר ואת "הארץ" והשופט סולברג חייב אותם לשלם על העבודה הרשלנית של אלדר.

אין לי מושג אם נעם סולברג שופט טוב ואם הוא מתאים לעליון. מה שברור זה שבין הצייד שעושים לו ב"הארץ" לבין עיתונות אין שום קשר.

לבלוג המלא