"מתאמנים כמו בפלמ"ח ואז קורות תקלות"

תא"ל במיל' אמציה חן (פצי), לשעבר מפקד אוגדת מילואים ומפקד סיירת שקד, תולה את תקלת האימונים בשבוע שעבר בכשל תפיסתי.

בני טוקר , ח' בכסלו תשע"ב

אימון אימונים צה"ל טנק
אימון אימונים צה"ל טנק
צילום: פלאש 90



טוען....

תא"ל במיל' אמציה חן (פצי), לשעבר מפקד אוגדת מילואים ומפקד סיירת שקד, אומר לערוץ 7 בעקבות תקלת האימונית בצאלים, בה שני פגזים נחתו בזמן אימון בסמוך לרמטכ"ל ולאלוף פיקוד המרכז, כי לצערו צה"ל שוגה בשיטת האימונים הנוכחית שאין קשר בינה לבין המציאות בזמן אמת, "כדי לסבר את האוזן, אסביר למאזינים, שאין צורך באימון, לעבוד על השילוב של כוחות ארטילריה וכוחות יבשה. הרי בכל מקרה הלוחמים מסתערים רק אחרי שהירי הארטילרי מסתיים. מערך הירי הארטילרי יורה על פי פקודה ולא מעניין אותו מתי הלוחמים מסתערים. באימונים אין צורך לעשות את הירי הארטילרי לפני ההסתערות. אם עובדים על תורת השילוב זה צריך להתבצע במהלך תרגיל אוגדתי ולא בתרגיל חטיבתי".

פצי טוען, כי מה שקרה בתרגיל בצאלים הוא רק דוגמית על איך שצה"ל מתאמן לקראת מלחמות, "אם אתה מסתכל על הפאשלות במלחמת לבנון השנייה או על התרגיל אתמול, זה מצביע בדיוק על תפיסת האימונים שמתקיימת היום בצה"ל, מאז הסתיימה מלחמת העצמאות ועד היום אין אף הפקת לקחים, מה שעשו בעבר רע כפי שהשתקף במלחמות ישראל משתרש עד היום עמוק בהווית החיים של צה"ל וזה בא לידי ביטוי לא פעם בירי של כוחותינו על כוחותינו ובנפגעים והרוגים הן במלחמות והן באימונים".

תא"ל חן קובע, כי שיטת האימונים הקלוקלת מביאה את מפקדי הצבא לתחושה מטעה שהצבא מוכן למלחמה ולא כך היא, "נוכחתי בשלושים השנים האחרונות שבלתי אפשרי להסביר דברים הגיוניים לפיקוד הבכיר של צה"ל . אימונים הם הדבר הקרוב ביותר למלחמה ועל בסיס ההערכות של הביצועים מציג המטכ"ל את היכולות של הצבא לדרג המדיני. לצערי נוכחנו לראות בכל צמתי ההחלטות החשובות שהדרג הצבאי הטעה כתוצאה מאימונים לוקים בחסר ומתוך חוסר הבחנה, את הדרג המדיני והציג נתוני יכולת בלתי אמינים לדרג המדיני. זה חמור מאוד, לדוגמא נזכור את מלחמת ששת הימים שלנוכח האסון המתקרב כפי שהעריך אז רבין ז"ל, נחפרו בגנים ציבוריים בתי קברות ארעיים, ההערכה הייתה על יותר מארבעים אלף הרוגים, כמובן שהתוצאה הייתה הפוכה לגמרי".

לדבריו, "אנחנו גם זוכרים את הישיבה הדרמטית ערב מלחמת יום כיפורים שם דרש מפקד חיל האויר פלד יחד עם דדו, מגולדה לתת מכה מקדימה, אני מניח שאם היה להם מושג אפילו בסיסי על תוצאות המתקפה הצפויה ועל כמות ההרוגים והפצועים ההחלטה של גולדה היתה שונה. ואם לא די בזה גם במלחמת שלום הגליל אף לא יחידה אחת עמדה במשימות כפי שתכנן המטה הכללי, כך גם במלחמת לבנון השנייה שם הכול היה הפוך ממה שתוכנן. רק לפני שנה שמענו ערב כניסתו לפוליטיקה את רא"ל במיל' דן חלוץ שאמר את המשפט הנוראי, "הופתעתי מחוסר היכולת של צבא היבשה, במלחמת לבנון השנייה", סליחה, הרי אתה היית מפקד הצבא, אז על סמך מה קיבלת החלטות אם הופתעת. זה מאפיין את צה"ל ואנחנו הציבור והמדינה, משפחות שכולות נכים משלמים את המחיר".

פצי מוסיף וטוען, כי אשכנזי לא שיקם את הצבא כפי שמוטה גור לא הצליח לשקם את הצבא אחרי מלחמת יום כיפור, "כדאי להתבונן במעשה השיקום אז אחרי יום כיפור שעלה למדינה 15 מיליון דולר, שיקום צה"ל אחרי מלחמת יום כיפור כוון ברובו כדי להעלים את קלקולי המלחמה שהסתיימה לקראת זו שתבוא אחריה. כעבור שמונה שנים במלחמת שלום הגליל חזרו כל קלקולי מלחמת יום הכיפורים על עצמם וביתר חומרה. אז במה אשכנזי טוב ממוטה, הרי בשני המקרים הופקו הלקחים על בסיס תחושות בטן, על בסיס זה הושקעו סכומי עתק שכמובן נותנים תחושה זמנית שהכול בסדר אלא שבמבחן הראשון אתה כבר רואה שהם ממש לא בסדר. את סימני ההיכר ראינו לא רק בעפרת יצוקה במבצע המצחיק הזה. כשהעמידו תותחים ומטוסים ובמשך חמישה עשר יום ירו על המקום המאוכלס ביותר בעולם רצועת עזה, מתוך חשש להכניס את הכוחות היבשתיים , זו הרי עדות לחוסר הביטחון של המטה הכללי ביכולות שלנו. וכמובן לזה מצטרפת כדוגמא אותה היתקלות בכביש 12 בואכה אילת באוגוסט האחרון, שם היה ביטוי קלסי לחוסר ביטוי של פיקוד ושליטה, לאי סדר לבלגאן והחמור מכל שזה היה אירוע צפוי, אירוע שידעו מי הם מתכנניו איפה הם יושבים מתי יפעלו השאלה הייתה רק אם זה יהיה ביום או בלילה והם צפו שזה יהיה בלילה, למה, כי ככה עשו בפלמ"ח. מחליטים וזהו, רגע ומה יהיה אם ההתקפה תהיה ביום, אז יהיה בסדר ומ-היהיה בסדר הזה זה מבטיח שתמיד יהיה לא בסדר".

תא"ל אמציה חן, חיבר מספר תכניות שהיו אמורות לעשות שיפור באימוני הצבא, אך לצערו התכניות גנוזות עד היום בכספת של המטכ"ל בקריה, "צריך שינוי יסודי מהותי בתפיסת האימונים, צריכים להפריד בין אימוני הקמה שבהם נותנים את מה שנקרא כללי היסוד לתותחן או ללוחם החי"ר ולכל המערך הלוחם, החל מהמגע הפיזי של הלוחם עד למפקדת הגדוד לבין אימון של מערך הפיקוד והשליטה שתחילתו במפקדת החטיבה וסופו במטה הכללי. מה שמחבר בין שני הגופים האלה זו מפקדת הגדוד. אם היינו עובדים ומשקיעים באימונים את ההשקעות בחלוקה הזאת, הסבירה הזאת, אז התודעה הייתה קודם כל, מערך מיומן, והיינו חוסכים סכומים ענקים. בפועל חסרים התכנים הבסיסים בתוך האימון, למשל הזכות לטעות באימונים, אצלנו הכי חשוב כיבוש היעד, גבעת חול מטרות הדמות, ולא מעבר לזה. אבל השאלה אם כבשת לא רלוונטית, אלא הדרך שבה ניהלת את העניינים, נוהל הקרב שביצעת התכנון, מתן פקודה, סיורי מפקדים,סיור מקדים ולוגיסטיקה, ואלה בדיוק נקודות התורפה שחוזרות על עצמם ממלחמה אחת לאחריה".

לדבריו, הפאשלות של מלחמת לבנון השנייה מוכיחות שאנחנו מתנהלים כמו בימי הפלמ"ח, "ניקח את קרב הסלוקי, הקרב האחרון במלחמת לבנון השנייה קרב בעייתי ביותר גם מהבחינה המדינית וגם מהבחינה הצבאית. והנה היה לנו לאחרונה בלטרון הצגה של כל מפקדי החטיבות באשר לביצועים במלחמה. אחרון הדוברים היה מח"ט 401 שהיה כידוע מפקד הזירה בסלוקי והוא נשאל כל מיני שאלות טיפשיות במהלך הערב, למה הוא תקף מפה ולא משם וכו' וכו'. אבל אני, לפני שהוא יצא מהאירוע בלטרון, עצרתי אותו ושאלתי אותו שתי שאלות, האחת איפה היית כשקיבלת את הפקודה ואיך קיבלת את הפקודה והדבר השני מה היה נוהל הקרב ואיך הוא התבצע. צריך לזכור שזה היה באמת קרב מאוד בעייתי הן מבחינה צבאית והן מבחינה מדינית, והוא אמר לי כדברים האלה, "את הפקודה קיבלתי כאשר הייתי בגזרה המערבית כלומר באזור צור, את נוהל הקרב כולו מתחילתו ועד סופו עשיתי בקשר", זאת אומרת הוא נהג בדיוק כמו המ"מ הפלמ"חאי בסן סימון, כמו איציק, כמו משה וכל מיני קשקושים כאלה, שאומרים אתה מכאן, אני משם, תחנות נמר כאן קודקוד התקפה, אחת ושתיים באיגוף מימין, שלוש בחיפוי, אני עם שתיים סוף. ככה לא מנהלים מלחמה".

אולם, לפצי אין טענות למפקדי הצבא, לדבריו הם אנשים מבריקים שמבינים בהליכות העולם אך לא בענייני צבא, "אני לא מאשים את האנשים האלה בסך הכול הם אנשים מבריקים, אמיצים בקיאים באין סוף דברים, באמת בקיאים בקיאות של ממש, אבל יש רק תחום אחד שהם לא מבינים בו, זה צבא, מה לעשות. קוראים את הדברים שלי, קיבלתי צל"שים בלי סוף, את הידע הזה אני משתדל להעביר הלאה נפגשתי עם שרי בטחון עם ראשי ממשלה, אפילו עם ביבי, הבעיה היא שעל צבא אני לא יכול לדבר עם אף אחד. אתה יודע למה, אני אפנה את תשומת ליבך ושל המאזינים לכך שאם תשימו לב למשל, כולם בלי יוצא מן הכלל ואני מתכון לכל אלה ששרתו בצבא בדרגים הבכירים ביותר כולל מיטב החוקרים במדינת ישראל ואם תרצה גם סופרים ולאחרונה ראינו גם את הספר של האלוף עמנואל סאקל על מלחמת יום הכיפורים, תשימו לב שכולם עוסקים במה שהיה, לא ב"למה" זה היה. למה הקרב השתבש בצורה כל כך חמורה את ה"למה" הזה שצה"ל הופתע בצורה כל כך קיצונית ואיך אפשר למנוע את זה בעתיד, בזה אף אחד לא עוסק. הם לא עוסקים ב"למה", הם לא עוסקים בצבא, הם מקבלים את זה כדבר מובן מאליו, הם מדברים איתך על שלום על בטחון וכל מיני קשקושים סופר אסטרטגיים, אבל בתכלס על צבא אף אחד לא מדבר. מדברים על חיל אויר על תותחנות על שריון וככה וככה וככה, אבל צבא זה מיקשה אחת, טיב ההפעלה הוא בשילוב, במינון, במקום ובזמן ועל זה צריך להתאמן, זה נקרא צבא. ולצערי הרב זה לא קיים".