פמיניסטיות - קצת חוש הומור בבקשה... - דעה

הח"כיות הפמיניסטיות והטרמפמיניסטיות, אשר יצאו מחוריהן בעקבות הלצתם של ברק וגנץ, מוכיחות פעם נוספת את הפער בין הומור ופמיניזם.

שלמה פיוטרקובסקי , י"א בכסלו תשע"ב

גנץ וברק בתרגיל 'גולני'
גנץ וברק בתרגיל 'גולני'
פלאש 90

אתמול קיבלנו פעם נוספת הוכחה לקביעה הידועה, לפיה לפמיניסטיות אין חוש הומור. מי שגילו את האמת הכואבת הזו על בשרם הם לא פחות מאשר שר הביטחון, אהוד ברק, והרמטכ"ל, בני גנץ, אשר התבטאות קטנה אחת שלהם נופחה למימדים שבינם ובין הדברים כשלעצמם אין כל קשר.

מי שהקשיב טוב לחילופי הדברים, שם לב שבמקורה הכוונה היתה בכלל להתבדח על חשבון החיילים הדתיים שאינם שומעים שירת נשים, אולי אפילו תוך קריצה למח"ט, שומר מצוות בעצמו, אשר הבהיר גם הוא שאצלו אין שום בעיה עם שירת נשים. אולם ההלצה של ברק וגנץ, שניים מ"בחורינו המצוינים" אשר רגילים לסגנון הדיבור הסקסיסטי הנוהג בצבא, יצאה להם קצת עקומה וגרמה לכל הח"כיות הפמיניסטיות או הטרמפמיניסטיות לצאת מחוריהן.

חברת הכנסת זהבה גלאון כבר קבעה כי הבדיחות של השניים מזכירות לה את השיח שאפיין את הצמרת הביטחונית בשנות ה-50. "אני מתביישת בשבילם שזו רמת השיחה שלהם. אין להתפלא שמדירים חיילות בצבא, אם זו רוח המפקד". חברת הכנסת רונית תירוש כבר טענה, כי "הדג מסריח מהראש, ההתבטאות הסקסיסטית והשוביניסטית של הרמטכ"ל ושר הביטחון חושפת את דעותיהם האמיתיות בנושא הטעון של שירות נשים בצה"ל". ואילו דעתה של חברת הכנסת רונית תירוש לא נתקררה עד שקבעה, כי "ברק לא למד לקח מימיי ציפורה העליזים שלו והרמטכ"ל חייב להבין שצה"ל מהווה כור היתוך ונושא הדרת נשים שפרץ בין שורותיו מונח לפיתחו. כבר נאמר חיים ומוות ביד הלשון, התבדחות שכזו נותנת לגיטימציה לסטיגמות, להפליה ולאי שיוויון, בחברה שלנו שכה משוועת למנהיגות אמיצה מאחדת ומלכדת". לא הגזמתן חברות יקרות?

נדמה שיותר מכל הוכיחה התקרית הקטנה מאתמול, כי בעייתו של צה"ל איננה שירת נשים וצוערים היוצאים ממקומות בהן שרות נשים. ההלצה הבלתי מוצלחת של ברק וגנץ, שני גברים אשר בילו יותר מידי שנים מחייהם על מדים, מלמדת כי בעייתו האמיתית של צה"ל היא יחסם של לובשי מדים כמעט באשר הם לנשים.
מי שהופך כל חיילת ואישה ל"אובייקט מיני" איננו מי שיוצא ממקום בו שרות נשים, אלא דווקא מי שנשאר ושורק להן בצורה זולה ומזלזלת.

מי שהופך כל חיילת ואישה ל"אובייקט מיני" איננו מי שיוצא ממקום בו שרות נשים, אלא דווקא מי שנשאר ושורק להן בצורה זולה ומזלזלת. כל מי ששירת בצבא או היה במילואים, וראה פעם מה קורה לקבוצת חיילים שחיילת מגיעה לסביבתם, מבין בדיוק על מה אני מדבר, ואין כאן המקום להאריך.

בצה"ל, אגב, כבר מבינים היום שהמצב הזה הוא בעיה, אשר מעיבה על שילובן של נשים בצבא הרבה יותר מאשר סוגיית שירת החיילות, אולם הפתרונות, בצה"ל כמו בצה"ל, סובלים מצה"ליות יתר. מי ששמע בשבועות האחרונים את שידורי גלי צה"ל, לא יכול היה לפספס את התשדירים לקראת מה שהוגדר בצה"ל "שבוע אקלים מגדרי מכבד". אם זה לא היה עצוב זה היה פשוט מצחיק.

שבוע שאמור לדאוג לכבודן של החיילות ולייחס ענייני וראוי כלפיהן, קיבל שם בלתי ניתן להגייה ולהבנה על ידי מי שאיננה בוגרת החוג ללימודי מגדר ופרשנות בפקולטה למדעי הרוח. כאשר ניסיתי לשוות בדמיוני את מפקד הפלוגה הסדירה בה שירתתי מנסה להסביר לחייליו מהו "אקלים מגדרי מכבד" הבנתי למה בחרו בצה"ל להקדיש לעניין שבוע שלם. הרי שלושה ימים נדרשים רק על מנת להסביר לחיילים מהו בכלל "אקלים מגדרי מכבד", ולאחריהם ניתן יהיה גם להפסיק לספר בדיחות גסות ליד חיילות.

חברות פמיניסטיות יקרות, מעבר לזה שמעט חוש הומור לא הזיק מעולם לאיש, אולי תבינו כי אותם קצינים המתבדחים על חשבונן של חיילות צעירות הם אלו הנמצאים מצידו השני של המתרס לעומתכן ולא כמה חיילים ביני"שים שמעודם לא היו מוציאים מפיהם שטויות כאלו, אך מבקשים לאפשר להם לצאת מאירועי הווי בהם שרות חיילות. ברגע שנלמד לשים את האצבע על הבעיות האמיתיות נוכל גם לטפל בהן כראוי. ללמוד לכבד נשים ולהוקיר אותן זהו הבסיס לשוויון בין גברים ונשים, ומי שבילה למעלה מחצי יובל על מדים שוכח זאת לעיתים...