הדרת נשים? לא במחוזותינו

לא רק שלא מתעלמים מנשים, אלא אפילו מעצימים את מעשיהן. קבלו את סדרת "כה עשו אימותינו". ביקורת ספרים.

ישי קרוב , ט"ז בכסלו תשע"ב

כה עשו אמותינו
כה עשו אמותינו
הוצאת לאופר והדר

כה עשו אימותינו
ח. ורטהימר
הוצאת לאופר וארגון הדר.

מסתבר שלמרות הדיבורים הרבים בנושא "הדרת הנשים" הנלעס לאחרונה, הציבור החרדי דווקא יודע שקיימות נשים. לא רק זאת, הוא מודה שמעשיהן היו משמעותיים. ושיא השיאים: מוציא לאור ספרים העוסקים בדמותן של נשים מהדורות הקודמים, ומפיץ את העובדה הזו בפרהסיא.

בסדרה חדשה ובעיקר חדשנית בסוגה, מסופר על מעשי החסד, הצדקה, חיזוק לימוד התורה וקיום המצוות, הנזקפים לזכותן של רבניות שונות. ביניהן הרבנית מנוחה רחל מסלונים, אשת רבי אברהם אחי הגר"א, אשת רבי שמעון חלפתא ושרה שנירר. בקיצור, כל תתי-המגזר יוכלו למצוא דמות הנשואה למישהו מ"שלהם".

הסדרה נקראת "כה עשו אימותינו", אך היא שונה מהסדרה המיתולוגית שעם שמה היא מתכתבת. בסדרה החדשה, נפתח כל סיפור בילדות בנות זמננו המעונינות לשמוע סיפור מרתק, וכאן הסבתא חוזרת איתן לעבר.

הבדל נוסף הוא בצורה החיצונית: במקום האיורים הכלליים של בינה גבירץ הזכורה לטוב, כאן ישנם איורים מפורטים וצבעוניים על פני כל העמוד. גם ההדפסה היא על דפים עבים מצופים למינציה, כך שהצורה הכללית בהחלט מהודרת ומעוררת חשק.

הסיפורים הינם קצרים, מתמקדים במעשה אחד של אותה צדקת מדוברת ומנוקדים- ובשל כך יכולים להתאים לילדים (ולילדות, כמובן) כבר בגיל צעיר.

הסיפורים יוצאים כרגע בחוברות- לכל סיפור חוברת משלו, (כרגע ישנן 12 חוברות ראשונות), בפורמט המזכיר את חוברות סיפורי הצדיקים המחולקות בחב"ד בתהלוכות ל"ג בעומר מזה שנים.

הילדים יקראו וייהנו, וגם אנחנו - מה טוב שהילדות ידעו שגם הן יכולות ללכת בדרכן של גדולות ישראל. רק שאלה אחת נותרה לי: אם הרבנית מנוחה רחל, שרה שנירר ועוד, יכולות להיות מזוהות בשמן, למה האחראיות על הוצאת הספר מציינות רק את האות הראשונה בשמן?