כך גואלים אדמות ביהודה ושומרון

פעמים רבות הערבי מציע לך את הקרקע, כשהוא בעצם כבר מכר אותה מספר פעמים. גואל האדמות אליה זכמי, חושף את השיטה.

אליה זכמי , כ"ד בכסלו תשע"ב

אליה זכמי
אליה זכמי
שושי גרינפלד
למרות התדמית שמנסים ליצור לערבים כאנשים שנצמדים לקרקע, אלה רק אגדות. ערבים מוכרים אדמות, וכשמציעים להם כסף טוב הם יעשו את העסקה, אבל בסתר.
 
החוק הירדני

כבר החוק הירדני קבע שמי שמוכר קרקע ליהודי הוא בן מוות. וגם כיום בעיתונות הפלשתינאית מתפרסמות כל הזמן מודעות המזהירות שמי שמוכר דירה ליהודי הוא בן מוות. הרשות הפלשתינאית הקימה יחידה גדולה לאיתור, תפיסה וחטיפה של מוכרי הקרקעות ליהודים, כולל עינויים וכליאה. היחידה הזו עוקבת אחרי כל הפרסומים לגבי רישום קרקעות ביהודה ושומרון, ומטפלת במוכרים בצורה אכזרית.
 
המנהל האזרחי

הבעיה היא שהמנהל האזרחי שלנו משתף פעולה עם הרשות ועושה כל שביכולתו כדי למנוע מיהודים קניית קרקעות ביו"ש. כדי שאוכל לרשום קרקע בטאבו מכריח אותנו המנהל לפרסם את שם המוכר בשני עיתונים ערביים שמופצים ביו”ש, וגם לתלות שלטים מאירי עיניים המודיעים על רישום הקרקע- בתוך החלקה וגם במבואות הכפר.

כאשר אני חייב לפרסם את שם המוכר- אני בעצם דן אותו למוות, מה עוד שיש יחידה מיוחדת שהוקמה כדי לתפוס אותו- הסיכוי לרישום הגיוני ולמכירות קטן מאוד. אנחנו בכל זאת מצליחים לקנות בכל מיני דרכים, אבל המנהל האזרחי עושה כל שביכולתו להקשות עלינו. ידוע לי שיש ליחידה הזו גם תיק עלי.

אנחנו עוצרים עסקאות רבות כי היהודים לא רוצים לחשוף את המוכר כדי שלא ינזק. ערבי אחד שמכר לי, נזרק לשנתיים וחצי לכלא.
 
רישום הקרקעות ביו"שׁ

ערבים מעולם לא רשמו קרקעות בצורה מסודרת. ל67 אחוז מהקרקעות ביהודה ושומרון אין תעודת זהות ודאית, וכמעט כל אדם יכול לטעון שהקרקע שייכת לו. אין הסדר מקרקעין שקובע למי שייכת הקרקע. הטורכים חילקו את הקרקעות חינם- כדי שישלמו להם מיסים בכל שנה עבור הקרקע. המקומיים חילקו את הקרקעות בינהם והם יודעים בעל פה איזו קרקע שייכת למי.

אני לא הראשון שגואל אדמות, עשו את זה הרבה לפני וקרקעות רבות נרכשו על ידי יהודים עוד לפני 48. הערבים יודעים בדיוק איפה הקרקעות של היהודים.

אני שומע חוקר ובודק וגיליתי שיש אדמות יהודים כמעט בכל כפר ואיזור. הערבים מצביעים עליהן עם חצי חיוך שאומר: אבל לא תקבלו אותן לעולם. הם השתלטו על הקרקעות של היהודים. מחנות פליטים רבים הוקמו על קרקעות של יהודים בטאבו בכוונה תחילה על ידי המשטר הירדני. למשל מחנה הפליטים קלאנדיה.
 
עומדים בתור למכור

הערבים מוכרים כל יום אדמות. רבים מהם מעוניינים ורוצים למכור קרקעות ליהודים מסיבות רבות, והם עומדים בתור כדי למכור אבל בעיקר מול אנשים שמשלמים באמת, כי יש הרבה נוכלים.

רכישת קרקעות ביהודה ושומרון היא לא פשוטה ויש בה רמה גבוהה של סיכון. פעמים רבות הערבי מציע לך את הקרקע, כשהוא בעצם כבר מכר אותה מספר פעמים, או מצביע על מיקום שבכלל לא שייך לו.

לפעמים הם מראים שטח גדול פי כמה וכמה מזה ששייך להם באמת, או מוכרים קרקע שרק חלק קטן ממנה שייך להם והשאר שייך למשפחה שכלל לא יודעת שאותו בן משפחה מוכר גם את החלקים שלה.

התפקיד שלנו- גואלי הקרקעות הוא לזהות את הרמאים ואת ניסיונות ההונאה. מבחינה מקצועית אנחנו יודעים לבדוק מספר אלמנטים בסיסים ואם העסקה לא מזוייפת, בנוסף משתדלים ללמוד איך לבדוק מסמכים אוטנטיים, מפעילים הרבה מודיעין בתוך הכפרים לדעת אם הקרקע שייכת באמת לאותו אדם, ולאט לאט מבססים את העסקה. למרות זאת תמיד יש סכנה שנופתע.

עכשיו למשל יש לי מקרה שבו איש הקש שלי רכש קרקע עבורי באיזור גבעת זאב, ולאחר ששימוש בשטח למעלה מעשר שנים, הופיע פתאום אחד הבנים של הפלאח שמכר ואומר- אבי לא מכר. ואז מתחילות הוועדות. לצערי המצב היום במדינה רע מאוד ליהודים מבחינת סעד משפטי. אבל יש לי הוכחות ברורות שהאיש בודה דברים, כי קנינו את הקרקע, ויש לי מסמכים וחזקה. בנוסף- אני בשטח עשר שנים והוא לא בא בכלל.
 
על אדמות מגרון למשל, אין הוכחות ודאיות של בעלות

בשנים האחרונות נגזרו הרבה גזרות ותקנות חדשות שהובילו ונסחו אנשי שמאל מובהקים- יועצים משפטים שהתכלית שלהם היא להצר צעדיהם של יהודים שמנסים לרכוש קרקעות ביו"ש כדי לרפות את ידיהם. ולהצר את צעדנו. אלה תקנות שנוגדות את חוק הרישום הירדני.

קרקעות רבות ביו"ש שמוגדרות כ'פרטיות' הן בעצם יש קרקעות נפקדים, אלה אנשים שברחו מכאן במלחמה, חלקם גרים בכווית או בירדן והקרקעות נשארו. הם במשך שנים ארוכות לא עשו בהן שימוש ולא דרשו אותן. ומה עושים ארגוני השמאל? הולכים ומחפשים אותם בפינצטה. ונתניהו גומר את ההלל ומוציא את הגירושים אל הפועל, כמו שראינו למשל במגרון שם אין בכלל הוכחות בעלות ודאיות. וכשהם נדרשו לתת- נסוגו.

על פי החוק הממונה הישראלי על נכסי הנפקדים רשאי לתת את האדמות לשימוש, ולשמור את הכסף על רכישת הקרקע, ולתת לאותו נפקד אם יבוא לדרוש אותו. אבל המדניות המוזרה והמפלה של בית המשפט היא שדורית ביניש קבעה על קרקעות רבות שהן 'פרטיות' גם אם איש כלל לא דורש אותן. אולי היא רצתה לחסוך לעצמה ולחבירה את המאמץ לחפש את אותם נפקדים בכווית או ירדן.

יש לדברים האלה פתרונות משפטיים- למשל אם הנפקד יבוא לדרוש את הקרקע- לתת לו פיצוי. אבל על פי המדיניות נראה שהמדינה מעוניינת לנקות את כל האיזור מיהודים. אני לומד זאת גם על פי היתרי הבניה שאנחנו מקבלים. ההקפאה ממשיכה בכל השטח, לבד מגושי ההתיישבות ומכאן ניתן ללמוד על הכוונות של המשטר.