היועץ המשפטי. צוות מיוחד להדרת נשים
היועץ המשפטי. צוות מיוחד להדרת נשיםפלאש 90

היום (א') יכנס היועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין יהודה ויינשטיין, את בכירי הפרקליטות כדי להחליט מה יהיו, אם בכלל, ההליכים המשפטיים שיינקטו לבדיקת פרשת החשדות נגד נתן אשל, ראש לשכת ראש הממשלה. במכתב ששיגרו באי כוחה של ר', העובדת בלשכת ראש הממשלה שנטען כי הוטרדה בידי אשל, מבקשים באי כוחה, עורכי הדין ד"ר הראל ארנון ויצחק בם, מהיועץ המשפטי לממשלה, בשם ר' שלא לכפות עליה להעיד בפרשה ונימוקיהם עימם.

עורכי הדין מציינים בפתח מכתבם כי בליל 24.1.2012, לאחר השעה 22:00 ולאחר שיחת טלפון מספר דקות קודם, הגיע לר' זימון למסירת עדות בנציבות שירות המדינה ליום המחר בשעה 9:00 בבוקר. "הזימון הומצא למרשתנו, רק שעות ספורות לאחר שדווח בכלי התקשורת כי נציבות שירות המדינה בודקת חשד כי בכיר בלשכת ראש הממשלה הטריד את מרשתנו וכי היא קורבן, לכאורה, לפגיעה בפרטיותה, אם לא מעבר לכך".

עורכי הדין מחריפים את בקשתם ומוסיפים: "בהקשר לכך, אנו מבקשים להבהיר באופן חד משמעי כי עמדת מרשתנו היא כי אין היא מעוניינת להתלונן; אין היא מעוניינת למסור הודעה או עדות ואין היא מעוניינת בטיפול משפטי כלשהו בפרשה על ידי אכיפה משמעתית או פלילית. לפיכך, מרשתינו איננה מעוניינת להתייצב לחקירה בנציבות שירות המדינה  ומבקשת שהדבר לא יכפה עליה על ידיכם או על ידי כל גורם רשמי אחר.  אל נא תכפו את מרשתינו לפעול בניגוד לרצונה".

לבקשתם זו מצרפים באי כוחה של ר' את נימוקיהם וכותבים: "עמדתה של מרשתינו מעוגנת בדין.  ראשית, מרשתנו, מעולם לא התלוננה.  היא רואה בדרישה למסור הודעה או פירוט על אשר אירע או לא אירע במקום עבודתה פגיעה חמורה בפרטיותה ושלילת רצונה החופשי.  יתר על כן, היא אף רואה עצמה פטורה מן הצורך לנמק או לפרט את עמדתה זו.  רצונה הוא כבודה, וכל נסיון "להורות" לה להתייצב ולחלוק עם מאן דהוא פרטים אישיים על אשר אירע או לא אירע לה הינו בלתי ראוי מבחינה ציבורית, פסול מבחינה מוסרית ועומד בניגוד לחובת ההגינות של הרשות המנהלית. מדובר בפגיעה אנושה בכבודה ובזכויות היסוד של מרשתנו המוגנות, בין היתר, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.  ככל שהזמנתה לעדות מושתתת על ההנחה כי היא קרבן של עבירה כלשהי הרי שכל נסיון לכפות עליה למסור עדות בניגוד לרצונה הינו פסול, שולל את חירותה ואת כבודה וגם עומד בסתירה לזכויות היסוד שלה. רצונו של קרבן, לכאורה, של עבירה הוא כבודו.  כפיה על קרבן, לכאורה, שאיננו מעוניין בכך למסור גרסה היא פגיעה בכבודו ובפרטיותו.  פגיעה זו, בנסיבות העניין איננה לתכלית ראויה, והיא בכל מקרה גם עולה על הנדרש". 

"הערך המרכזי המוגן בעבירות המתייחסות לפרטיות הוא כבודו ופרטיותו של הקרבן, לכאורה. רשויות האכיפה אינן רשאיות לפגוע בפרטיותו, חירותו וכבודו של הקורבן, לכאורה, בשל רצונן "להגן" על ערכים אלה. לכן, כל נסיון לכפות על מרשתנו להתייצב לחקירה או עדות בניגוד לרצונה יידרש לעמוד בפני ההגנות החוקתיות הנתונות למרשתינו, בין היתר, מכח חוקי היסוד.שנית, עצם פרסום דבר החשדות בתקשורת ועיתויו הסמוך כל כך למועד המצאת הזימון למסירת עדות למרשתנו - מבלי שלמרשתנו יד ורגל בפתיחתה, או בהתנהלותה, של החקירה עליה דווח בתקשורת - מעלה שאלות קשות ביחס לאופן שבו שומרות הרשויות בכלל, ונציבות שירות המדינה ומשרד המשפטים בפרט (שהם הגורמים שצוטטו בכלי התקשורת), על זכותה של מרשתנו לפרטיות ועל כבודה המוגנים בחוק.  על רקע זה, אין למרשתנו כל אמון בגורמי החקירה הנוגעים בדבר ואין היא מעוניינת לחלוק עם מאן דהו כל פרט הנוגע לה. שלישית, הסמכות לדרוש ממרשתנו להתייצב לחקירה נובעת אך ורק מסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), אליו גם הפנה מכתב הזימון שבנידון.  הסעיף האמור רק קובע "מי המוסמכים לערוך חקירה" וכי "אדם הנחקר כך יהא חייב להשיב נכונה על כל השאלות שיציגו לו בשעת חקירה" (בג"צ 465/75 דגני נ' שר המשטרה, פ"ד ל(1) 337, 365 (1975)).  אולם, ההלכה  - כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון - היא כי "אין חובה מכוח החוק להיענות להזמנת המשטרה לחקירה" (שם) וממילא גם לא להזמנת נציבות שירות המדינה".

עורכי הדין מסכמים וכותבים "על יסוד הטעמים האמורים לעיל מרשתנו אינה רואה כל טעם בחקירתה והיא איננה מוצאת לנכון לשתף מאן דהו, בניגוד לרצונה, בכל פרט העשוי להיות קשור בפרסומים מהימים האחרונים.  זכותה של מרשתנו, כזכותו של כל אדם, להחליט באופן אוטונומי אם היא חשה עצמה פגועה מהתנהגות מאן דהו ואם ברצונה לשתף אחרים בתחושותיה.  אנו פונים אליך ומבקשים כי תכבד את רצונה ואת פרטיותה כמתחייב על פי דין.  אל נא תכפו עליה להיות מעורבת בפרשה שאין לה עניין בה".