במחקר חדש מנסה פרופ' רוזנבלום, לשפוך אור נוסף על התופעה. "בלא מעט מקרים, הילדים לא מאובחנים בזמן ולא מאובחנים נכונה, דבר העלול להביא לתסכול, תחושות של חוסר יכולת ואף לדרדר אותם לטיפולים פסיכולוגים מיותרים".
"סרבול מוטורי התפתחותי" (DCD) הינה בעיה התפתחותית שמלווה את האדם מילדותו לאורך כל החיים. לדבריה של פרופ' רוזנבלום, להבדיל ממחלות שונות או מטראומה הבעיה נובעת מהיעדר היכולת לפקח על ביצוע פעולה מוטורית מסוימת, לשמר אותה בזיכרון ולבצע את אותה התנועה בשנית באופן אוטומטי.
"פעולות כגון כפתור כפתורים, שריכת שרוכים, כתיבה, או רכיבה על אופניים, שהופכות להיות 'אוטומטיות' אצל בני אדם בריאים, הופכות להיות פעולות קשות לביצוע אצל הסובלים מהבעיה. כשאותם ילדים יתבגרו, הם עתידים לסבול מקשים בהתארגנות בזמן ובמרחב, באומדן מרחק ואיטיות, דבר שעשוי למנוע מהם השגה של רישיון נהיגה ואפילו לחוסר יכולת לרכב על אופניים", הוסיפה פרופ' רוזנבלום.
מכיוון שמדובר בבעיה במנגנון מוחי, כלומר, התנהלות לא טיפוסית של התפקוד המוחי, קיים קושי רב לאבחן את הילדים, מה שמגביר פעמים רבות עוד יותר את התסכול והבושה שלהם וגורם להם להיות בוגרים מסוגרים בעצמם. המחקר הנוכחי, אותו ערכה פרופ' רוזנבלום בשיתוף הגב' מירי לבנה-צירינסקי מקופת חולים 'מאוחדת', בדק האם אפשר לאבחן את הסינדרום בעזרת מטלה יום-יומית פשוטה ובלתי פולשנית – כתיבה.
במחקר השתתפו שתי קבוצות: 20 ילדים שאובחנו כסובלים מסרבול מוטורי ו-20 ילדים ללא סרבול מוטורי. הילדים נתבקשו לרשום את שמם, את סדר האלף-בית העברי ואף להעתיק פסקה שלמה מטקסט כתוב בעזרת עט, משטח אלקטרוני מיוחד ותוכנה שפותחה על ידי החוקרת, שמספקים מדדים אובייקטיביים של זמן, מרחב ולחץ המשקפים למעשה יכולות מוטוריות, תחושתיות וקוגניטיביות: כגון זמן שהיית היד באוויר במהלך הכתיבה, עוצמת הכתיבה, זמן כתיבת כל אות וכד'.
מהממצאים
עולה ששתי הקבוצות אכן הובדלו זו מזו באופן מובהק במספר פרמטרים: הזמן
לכתיבת אות בקרב הילדים הסובלים מסרבול מוטורי היה כפול עד משולש ביחס
לילדים רגילים, היד של הילדים הסובלים מ-DCD
שהתה באוויר לזמן ממושך יותר, הלחץ שהופעל על העט היה חזק יותר ועוד.
לדברי של פרופ' רוזנבלום, ממצאים אלה מדגישים עוד יותר את הסבל שילדים אלה
עוברים בכיתה, בכל עת שנדרש מהם לבצע מטלת כתיבה.
"ילדים הסובלים מ-DCD
הם סוג של אנשים 'שקופים'. אין להם עיוותים פיזיולוגים או אינטלקטואליים,
ובהרבה מאד מקרים, לילדים הללו יש יכולות אינטלקטואליות טובות ואף מצוינות,
אבל הם אינם מסוגלים לבצע פעולות הדורשות שילוב מתואם בין היכולות
המוטוריות, התחושתיות, והקוגניטיביות. המחקר שלנו הראה שבעזרת מטלה פשוטה
ויום-יומית ניתן לאבחן מי סובל מסינדרום זה, וכך להעניק לו במסגרת של ריפוי
בעיסוק את הסיוע הדרוש כל כך", סיכמה פרופ' רוזנבלום.