יורם חיימי: כך חשפתי הזוועה הנאצית בסוביבור

בימים אלה נשלמת העבודה של קבוצת ישראלים שחשפה מתחת לפני האדמה את מחנה המוות סוביבור

בני טוקר , ז' באדר תשע"ב

שואה
שואה
צילום: פלאש 90

בימים אלה מתכנסת ועדת היגוי שבה חברות ישראל, סלובקיה, פולין והולנד כדי לבנות מרכז מבקרים חדש בסוביבור, לקראת ציון 70 שנה למרד בסוביבור. הועדה מסתמכת על הממצאים החשובים שהוביל הארכיאולוג הישראלי יורם חיימי.

בראיון לערוץ 7 אומר חיימי, כי עבודה ארוכת שנים מגיעה סוף סוף לסיומה. "אחרי המרד, הגרמנים הביאו יהודים כדי להרוס את המחנה ולטשטש את המימצאים שהיו שם. מחנה סוביבור הוקם במזרח פולין ליד אוקראינה והוא נמצא בתוך יער ליד הכפר סוביבור. על פי יד ושם במחנה הזה הושמדו 250 אלף יהודים".

חיימי הגיע לסוביבור ב -2007 כדי לחשוף תגליות על המחנה, בו נרצחו דודיו מצד אמו. "הדודים שלי עזבו את מרוקו לפאריס במלחמה, הלשינו עליהם ולקחו אותם למחנה דרמסי. לאחר חודש וחצי הם נלקחו לסוביבור. הנאצים דאגו לטשטש ראיות ובמכתב לאייכמן דווח על משלוח של יהודים ללובלין. אלא שאחד הניצולים היחידים מאותו משלוח, סיפר שהרכבת הגיעה למיידנק, ולא היה ניתן לפרוק שם את היהודים, אז לקחו אותם לסוביבור".

חיימי קיווה למצוא בסוביבור ארכיון מסודר, אך הוא התאכזב, "חשבתי שאולי אמצא שם מסמכים על המשפחה, אולי פספורט או תמונות. אבל לא היה שם כלום, רק שבילים, יערות ומונומנט זיכרון שנבנה ככיפה ענקית על שטח הקברים, למחנה עצמו לא היה שום זכר".

הוא נפגש עם מנהל המוזיאון המקומי שהסביר לו שאין תקציבים לחפירות. "הפולנים חשפו כמה קברים ואת צריף ההתפשטות של הנשים לתאי הגזים, ותו לא. התחלנו לחפור שם וגילינו שהמקום שהפולנים חשפו לא היה קרוב לתאי הגזים. מצאנו שם מברשות גילוח ובקבוקי בושם".

מפנה חל בחפירות, כשאל הארכיאולוג חיימי הצטרפו ב-2008, צוות אקדמי יהודי מארה"ב וקנדה, שהתנדבו להשתתף במחקר, "הם הביאו איתם מקנדה, ציוד גיאופיסי על מנת למפות את המחנה כדי שנדע היכן לחפור. התברר לנו שהיער שיש שם היום, הוא יער יחסית חדש וחשפנו שם יער ישן יותר".

עם התחלת החפירות הם מוצאים תגליות חדשות, "מיפינו את האזור, והתחלנו לחשוף 19 שרידים של עמודים. מצאנו מפתחות של מזוודות, פלטות שיניים בכמויות לא קטנות וקיווינו לגלות את מיקומם של תאי הגזים".

בשנת 2010 מצטרפים לצוות החפירות מתנדבים מישראל, שנחשפו לפרויקט בזכות הסרט "לגלות את סוביבור". "הם עבדו בהתנדבות מלאה, הגיעו אלינו שישה אנשים מישראל. אחות מהדסה, תלמידת אולפנה, רואה חשבון, טייס במילואים וסטודנטית משער הנגב. חיבור מעניין ומדהים של אנשים. התחלנו יחד לחפור ולחשוף את שישה עמודים שהיוו את הגדר הכפולה של מחנה מס' 3. מצאנו שם מדליון מכסף שמצד אחד היה כתוב השם חנה, ומצד שני, שם ה'".

בשנת אלפיים ואחת עשרה החליטה הממשלה המקומית, לסייע כספית לצוות החופרים, "כבר היה לנו בעצם כמעט שבעים מטר של גדר כפולה שחשפנו. נותרנו עם המון שאלות. ב 2011 הוקם ועד היגוי מורחב, שנתן לנו 45 אלף יורו כדי להמשיך בחפירות. המשכנו וחשפנו עוד 120 מטר של גדר כפולה וזיהינו את השביל שחיבר בין צריפי ההפשטה במחנה מס' 2 שהוביל את היהודים לתאי הגזים, מה שהגרמנים כינו "הדרך לשמיים". השביל היה באורך 55 מטר וברוחב 5 מטרים. על רצפת הגדר מצאנו טלאי צהוב ממתכת. על פי החוקרים מיד ושם  זהו טלאי שהגיע מסלובקיה. חשפנו את כל הדרך מאזור ההתפשטות לתאי הגזים. חשפנו גם קברים נוספים ואין ספק שהרגע המרגש היה כשמצאנו מדליון עם שמע ישראל. היו שם תכשיטים, טבעות, עגילים מצרפת, מהולנד ואוסטריה. יש לנו היום אלפי פריטים מסוביבור, והכוונה שכל הפריטים יוצגו במרכז המבקרים החדש שיוקם שם".

תאי הגזים אמנם טרם נחשפו, אך חיימי מקווה שתוך מספר חודשים הוא יחדש את  עבודות החפירות, "זו בהחלט שליחות גדולה. לאמא שלי אמנם עדיין קשה מאוד לבקר שם. אבל זהו מסמך היסטורי חשוב".