"רנסנס של יהדות חייב לכלול יותר מספרים"

ד"ר עליזה לביא, מחברת הספר "מנהג נשים" מספרת לערוץ 7 על דרכן של נשים לבטא בדרכן היחודית את אמונתן ויהדותן.

שלמה פיוטרקובסקי , י"ב באדר תשע"ב

כריכת הספר
כריכת הספר
יח"צ

רנסנס של מנהגים. לביא

ספרה של ד"ר עליזה לביא, מנהג נשים, מבקש להחזיר הביתה את מנהגי הנשים לאורך הדורות ממגוון הקהילות, העדות, השפות והתרבויות.

רבים מאיתנו חשים פעם אחר פעם, בחגים, במועדים ובאירועים מיוחדים את אובדנה של אותה מסורת נשית, אשר באה לידי ביטוי במנהגי אוכל, במנהגי שירה ובדרכים נוספות.

ב"מנהג נשים" משיבה לנו עליזה לביא את הידע שאבד ומעלה על נס את משמעותה ואת עומקה של תורת הנשים היהודית. בכתיבה קולחת ועשירה שוזרת המחברת מנהגי נשים יהודיות מתקופות שונות בהיסטוריה היהודית וממרחבי התפוצות. הדמיון המפעים במנהגיהן של נשים יהודיות חוצה שפות ויבשות, והוא נמתח בין איטליה לגרוזיה ומרוקו, בין גרמניה לקוצ'ין, בין תוניס לאשכנז, ובין עיראק, פולין וצרפת.

בשיחה עם ערוץ 7 מספרת לביא על העולם שאבד ועל מנהגים שכבר אינם מוכרים היום, “מנהג הנשים הוא הדרך שלהן להעניק משמעות לללוח השנה ולאירועים השונים, משמעות שלא יכולה היתה לבוא מעולם הספר, עולם בית הכנסת. כך לדוגמה בפורים הכינו נשים יהודיות בטוניס מאכלים עשויים מדברש ובעדה החרדית נהוג עד היום להכין חלות בצורה של דג, מזלו של חודש אדר".

לביא מציינת, כי הסיבה לאובדן המנהגים קשורה גם בשואה, אשר קטעה את רצף המסורת ברבות מקהילות ישראל, וגם בשאיפה שהיתה למייסדי המדינה בשנותיה הראשונות לדחות ולזנוח את כל מה שנחשב "גלותי".

לדבריה, בעת בה אנו נמצאים, זמן של רנסנס ותחיה יהודית, חייבים לתת מקום גם לעולם הזה של מנהגים, “יהדות איננה נקנית רק בספרים, היא נקנית קודם כל בעשייה פיזית. כאשר אני ישבתי עם סבתי ועם בני משפחתי לברור אורז שבע פעמים, בחצרה של סבתי בשכונת הבוכרים בירושלים למדתי ממנה את היסודות של היהדות. כל עולם הספרים והלימוד בא רק על גב זה. המנהגים הם החיבור שלנו ליסודות של הקיום היהודי ואנו חייבים לחזור ולהחיות אותם".