בניזרי יורה: ישראל - האנטישמית ביותר בעולם

השר והאסיר לשעבר הרב שלמה בניזרי דוחה ההאשמות נגדו בעקבות השוואת מאסרו לשבי שליט, ותוקף את המדינה בביטויים חריפים.

יום ליום. חיים ישראלי , י"ג באדר תשע"ב

שלמה בניזרי
שלמה בניזרי
צילום: פלאש 90

"צר לי מאוד שזה הנושא היחיד שמעסיק את מדינת ישראל בימים האחרונים, כאילו אין בעיות אחרות במדינת העם היהודי. פתרו את כל הבעיות והשלימו את כל המשימות, מה שנותר זה לטפל בשלמה בניזרי", כך אומר הרב שלמה בניזרי, בראיון מיוחד לביטאון ש"ס "יום ליום".

"ראשית כל אני רוצה להבהיר דבר אחד: כשהייתי בבית הסוהר, יכול להיות שזה ישמע פתטי, אבל הדמות שעמדה לנגד עיני - חוץ מהמשפחה שלי כמובן, הייתה גלעד שליט. ואני אומר זאת במלוא הכנות וחברי לאגף יוכיחו זאת, משום שרק אני יכול להבין את הכאב שלו, את הרגש ואת התסכול, ואני יותר מכל אחד אחר מבין מה זה הכאב של ישיבה בבית הסוהר. רק אמרתי את מה שאני חושב ואני חושב שזכותי גם לחשוב כך".

"הכאב שלי גדול יותר, משום שמי ששפט אותי והכניס אותי לבית הסוהר, זה אחי. אחי עצמי ובשרי. אחים יהודים. אלה החמירו והתאכזרו אלי והשליכו אותי לכלא על לא עוול בכפי, במטרה למוטט אותי ולשבור את רוחי. מה שאין כן, את גלעד שליט חטפו מחבלים ארורים צוררי יהודים, ולכן הכאב שלי הוא לא פחות גדול משל כל אחד אחר. זה מה שבאתי לומר".
הם לא מבינים איך המרוקאי הפרימיטיבי הזה עדיין לא נשבר, וגם לעולם לא יצליחו להבין זאת"הם לא מבינים איך המרוקאי הפרימיטיבי הזה עדיין לא נשבר, וגם לעולם לא יצליחו להבין זאת"

"מעולם לא ניסיתי להשוות בין תנאי הכליאה שלי לתנאים שבהם שהה גלעד שליט. יש הקלטות, וכל אחד יוכל לשמוע אותן. ירא העם וישפוט. סילפו את דברי לחלוטין, ויצקו בהם הרבה מאוד דברי שקר וכזב, בדיוק כפי שמסלפים תמיד את דבריו של פאר הדור והדרו מרן מאור ישראל שליט"א, ואת דבריו של ידידי השר הר' אלי ישי, כשדיבר לפני כשבועיים בשבחם של החיילים". 

כשאתה שומע את ההתקפות הללו כנגדך, מה אתה חושב באותו רגע?

"אחת התובנות שיש לי עכשיו, או בעצם היו לי מאז ומעולם, שאני יכול לצאת בהצהרה שמדינת ישראל זו המדינה הכי אנטישמית בעולם. התשקורת הזאת פשוט מרעילה את דעת הקהל הישראלית. כל היום מחדירים שנאה והסתה נגד החרדים ונגד היהדות. כשאני שומע שכמעט כל אייטם שני שלהם זה חרדים, כשאני שומע את נחמיה שטרסלר שאינו פוסק מלהסית נגד החרדים ומכנה אותם פרזיטים וטפילים, את כל בכירי העיתונאים שפשוט מתירים את דמו של הציבור החרדי בדברי בלע והשמצה, מה כבר יש לי לומר".

"שודדי הקופה הציבורית, עלוקות, אוכלי חינם, סוחבים אתכם על גבינו, סחטנים, גנבים, ועוד מילון של אוצר מילים שאני מתבייש לומר אותו. אלו מושגים שנאמרו בשואה כנגד יהודים. גם אז אף אחד לא קם למחות כנגדם, וגם היום איש אינו מוחה נגדם. להם מותר להגיד "כל הכסף הולך לדתיים", ולנו לא. אין כתבה בטלוויזיה, אין תוכנית שלא משמיצים את החרדים, שלא קשורה לדתיים והסתה. ואתה אומר רגע, מה זו הליגה נגד אנטישמיות בעולם, על מה הם נלחמים? כשלוקחים דימויים קיצוניים נגד יהודים, כשמסיתים נגד יהודים. מה קורה במדינת ישראל בשנים האחרונות? ואין מי שיגיד מילה. לצערי זוהי התמונה העגומה".

הטענה העיקרית שלהם היא: מדוע עד עכשיו שתקת? מדוע לא בחרת לומר את הדברים כשאתה מאחורי סורג ובריח?

"ראשית כל שמו אותי מאחורי סורג ובריח, אז איפה אתה רוצה שאני אומר את הדברים?! ושנית, כשנכנסתי לבית הסוהר, גזרתי על עצמי שתיקה. קיבלתי את הדין באהבה משמים כי כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, אבל בהחלט לא הודיתי בכל כתב האישום, ואני מרגיש שנעשה לי עוול נורא. כשיצאתי מבית הסוהר, הרגשתי שאני חייב לומר את הדברים, ואני אמשיך לומר אותם בראש מורם ללא כל חשש, אינני פוחד מאיש, אני פוחד רק מבורא עולם. הם לא הצליחו לשבור את רוחי גם כשהם שמו אותי בכלא, ולא יצליחו לעולם להשתיק את הזעקה מתוך גרונם של מאות אלפי יהודים. הם אינם מבינים איך המרוקאי הפרימיטיבי הזה עדיין לא נשבר, וגם לעולם לא יצליחו להבין זאת. משום שאת רוחנו לעולם לא יצליחו לשבור. לא אנשי אקדמיה, ולא כוכבי תקשורת. לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות".

אתה באמת מרגיש שנעשה לך כאן עוול, שאין צדק במדינת ישראל?

"בהחלט. אינני מדבר על כך שמבחינה הלכתית ודאי שבית המשפט הזה אינו תקף, ואינני מאחל לאף אדם בעולם ליפול לידיים שלהם. עצם זה ש-99.99 אחוז מכל כתבי האישום הם הרשעות, זה רק מראה לך איזה מערכת משפט זאת, הפרקליטות והמשטרה מכתיבים לשופט מה לפסוק. אתה קורא את זה בפסקים, אתה רואה כל מה שמכתיבים לו, הוא גם מצטט אותם סעיף אחר סעיף, אז אתה שואל את עצמך: רגע איפה הצדק? על מה מתבסס כל המשפט שלהם? עניין נסיבתי? משקל הראיות? עדי מדינה? עדים פסולים שמשלמים להם. היום אתה יכול לקחת כל אדם מהשורה, ישר דרך, ואתה יכול לתפור לו תיק בקלות".

אבל הם טוענים שאתה הודית בטענות שהועלו בכתב האישום, וכעת כשאתה כופר בכך, על השב"ס להכ
"אחת התובנות שיש לי עכשיו, או בעצם היו לי מאז ומעולם, שאני יכול לצאת בהצהרה שמדינת ישראל זו המדינה הכי אנטישמית בעולם
ניס אותך פנימה חזרה?

"הנה עוד שקר גס שמנסים להדביק בי ולטפול עלי עלילות שווא. אתה יודע, כל מה שאמרתי כשהוזמנתי לוועדת ניכוי שליש, זה שלוש מילים: בוקר טוב. שלום. לא יותר מזה. ויש פרוטוקולים המוכיחים זאת. מה שכן היה, שבמשך שנתיים וחצי בכלא לקחו אותי ושאלו אותי כל מיני שאלות, האם אני מודה בכתב האישום ואני לא הכחשתי את העובדות, אבל טענתי שלא הייתה לי כל כוונת זדון. כך למשל, נשאלתי האם זה נכון שעזרתי לחבר – יזם להקים בית מלון בים המלח ובתמורה אני אמנה את רעייתו למנהלת לשכתי. התשובה היא חיובית: מה אסור לי לסייע לחבר לתכנן הקמת בית מלון שאם יקום זה יהיה רק בעוד כמה שנים טובות?! אשתו עבדה אצלי כמנהלת לשכתי, אז מה? אסור לי למנות את אשתו של חבר? הרי זה מעשים שבכל יום במשרדי ממשלה, ושלא יספרו לי סיפורים כי אני יודע בדיוק מה נעשה בכל המשרדים כיום. אבל נוח להם לקחת את הספרדי התורן, או איך שהם קוראים לו "הפרענק" התורן, שאינו חושש לתקוף אותם בתקשורת, המכתת את רגליו מדי ערב כדי למסור שיעורי תורה ולהחזיר בתשובה יהודים טועים. ולכן אני אומר ושב ומצהיר: לא הודיתי באף סעיף מכתב האישום, רק אמרתי שלא הייתה לכך כוונת זדון, כפי שטענתי לכל אורך המשפט. ובכלל העו"ד שלי בדק את החוק, ואין שום איזכור בחוק לטענה המופרכת כאילו ניכוי השליש תלוי ועומד בהחלטתו של האסיר להודות בעבירה שלכאורה בה הורשע והושלך למאסר".

עושה רושם שהניתוק מהעולם החיצון לא השפיע עליך כלל וכלל?

"אני לא התנתקתי, אולי ניסו לנתק אותי, אבל ב"ה הם לא הצליחו. באופן קבוע אני הייתי מקבל את עיתון 'יום ליום' ובהזדמנות זאת אני רוצה להיות אסיר תודה כלפיכם על כל התמיכה שנתתם בי לכל אורך הדרך. ובכלל אסירים רבים מאד באגף אוהבים מאוד את העיתון הזה. גם היינו שומעים רדיו 'קול ברמה' כך שבאמת לא התנתקנו, וכפי שאמרתי לך, רציתי ויש לי הרבה מה לומר, אבל בחסדי שמים, כעת כשאני בחוץ, אומר כל אשר על לבי מבלי לחשוש".

למה תתגעגע?

"לשיעורי התורה. כבר בכניסתי לכלא הרגשתי שאני בא לבצע כאן שליחות מסוימת שהטילו עלי משמים. וב"ה, אני היום יכול לציין בסיפוק ובגאווה כלפי שמיא, שלמעלה מ-900 שיעורים מסרתי בתוככי הכלא והצלחתי לקרב לבבות תועים, ולחזק יהודים בתשובה שלמה. אז נכון, אלו לא האלפים שיש לי בחוץ, אבל יש לי פה את מעשיהו. הקב"ה לא מחפש כמויות אלא נשמה. עכשיו אני מסתכל אחורה - רגע, זה היה? זה חלום? זה נגמר? פשוט לא מובן".

חשבת פעם לעצמך, אבל למה דווקא אני הרב שלמה בניזרי?

"רבותינו סיכמו את זה בקנאה, שנאה ותחרות. אני מרגיש שהיה פה ממש מסע של נקמנות. אני התבטאתי נגד מערכת המשפט לא אחת, התבטאתי נגד כל מיני ערכים שמקודשים בעיני החילונים ולא בהכרח מקודשים בעיני. וכשישבתי בבית הסוהר, חיפשתי בפסק הדין של השופט אדמונד לוי, האם הוא חידש פה איזה משהו שהשופט הראשון לא ראה - כלום! הוא מעתיק ומצטט אותו, ורק מוסיף שכדי להרתיע את הציבור כי יש תופעה של הסתאבות של אישי ציבור, אז אנחנו נקבע עכשיו תג מחיר. כלומר, אתה לוקח אותי מאשתי, מילדיי, מהוריי, מנכדיי, מהחיים שלי אתה עוקר אותי - תג מחיר כדי לחנך את הציבור. מה זאת אומרת? הוא מבין שהעונש המגיע לי לשיטתו הוא שנה וחצי, אבל כדי לחנך את הציבור הוא לוקח אותי לעוד 3 שנים. איפה נשמע כזה דבר? אם זו לא נקמנות, אם זו לא אכזריות, אז אינני יודע מה להגיד. אין לי הגדרה אחרת".

כיצד היה נראה סדר היום שלך בבית הסוהר?
"לעולם לא ניסיתי להשוות בין תנאי הכליאה שלי לתנאים שבהם שהה גלעד שליט"

"בשעה ארבע וחצי בבוקר הייתה שעת השכמה, ספירה וכדומה. לאחר מכן הייתי יושב ולומד עד השעה 7 בבוקר, אז הייתה מתקיימת תפילת שחרית בבית הכנסת. לאחר מכן הייתי יושב ולומד ומוסר שיעורי תורה, ובשעות 5 עד שבע בערב שוב היה לנו שיעור תורה שהייתי מוסר מדי יום ביומו. זכינו אף לסיים כמה מסכתות".

ואיך היה היחס של האסירים כלפיך?

"מצוין. בהתחלה היו אסירים וסוהרים שבאו לנשק לי את היד, היה לא נעים. חס ושלום, לא שביקשתי את זה, הייתי מושך את היד אבל הם אמרו 'לא, יש לי את הזכות לבוא'. האסירים היו באים בהמוניהם ושומעים שיעורי תורה, אני הייתי הפוסק בענייני מוסר, הלכה, שלום בית, זוגיות, הכול. כשהייתי הולך לפעמים בקנטינה היו פוגשים אותי אסירים החילונים ביותר, כולל ערבים. היית רואה את ההערכה, ואומר 'רגע, בית המשפט והתקשורת קרעו אותי לגזרים'. יש פה איזה נתק כנראה. העם מבין, העם לא מטומטם. העם מבין שיש פה אדם שנעשה לו עוול. ברוך ה' לא לקחתי שקל לכיסי, כך קבע גם השופט עצמו. שמעתי השבוע איזו יעל דיין אחת אמרה "בניזרי גנב". כל זב ומצורע יכול להגיד מה שהוא רוצה. שתבדוק את אבא שלה כמה מוצגים ארכיאולוגיים הוא גנב. שתשאל את אח שלה על כל הפשעים שלו. שתשאל את הדוד שלה עזר וייצמן מה הוא עשה בדיוק. אתה שומע כל מיני שדרנים מתל אביב, איזו שנאה. איזו שטנה. אנשים אומרים לי מה יש לגבי גזית, מה הוא רוצה ממך? איך הוא מדבר עליך, עושה אותך פושע. אבל כשאני רואה את האהבה שמרעיפים על מכל גווני הקשת, אפילו כשיצאתי ליומיים בקיץ לטבריה יחד עם משפחתי, לא נתנו לי לזוז ועצרו אותי ברחוב, אני אומר לעצמי: קבוצה קטנה ושולית שהשתלטה על המשדרים במדינת ישראל מסיתה את הציבור נגד היהדות החרדית ובכללם אני, שמייצג את הציבור הזה בגאווה ובראש מורם".

אתה תשתף את הציבור בתחושותיך בכתיבת ספר?

"אני רוצה לחדש לך שבמשך השנתיים וחצי שישבתי בכלא התחדשו לי חידושים רבים, ישבתי וכתבתי אותם ואני מתכוון להוציא אותם לאור. לצערי הרב כתבתי אותם על דף ועט, משום שנאסר עלי להכניס מחשב לבית הסוהר. מה שמותר למרואן ברגותי, אסור לשלמה בניזרי. מילא, יש לו את התמיכה של הסופר עמוס עוז, שהתחנן למדינת ישראל לשחרר את רוצח היהודים. אבל לא את בניזרי, הוא מסוכן לציבור".

מה הדבר שריגש אותך במיוחד בכל השנתיים וחצי בכלא?

"כאשר נקראתי להגיע אל לשכתו של מפקד הכלא, ושם פגשתי את מורנו ורבנו מרן מאור ישראל שליט"א, ויחד עמו הרבנים הגאונים חברי מועצת חכמי התורה, מנהיגי הדור, גאוני עולם ועמוד ההוראה שהטריחו את עצמם להגיע אלי ולחזק אותי. באותו רגע השפלתי את עיניי ואמרתי: רבש"ע, מה אני ומה חיי כי מורנו ורבנו שליט"א, שכל רגע בשבילו הוא למען התורה ולמען ישראל, יטרח ויבוא אלי עד לשערי הכלא. ולאחר מכן אף שיגר לי אתרוג במתנה, וטרח להגיע לאירוסין של הבן שלי, אין לי הסבר על כך, איזו זכות גדולה נפלה בחלקי. ולא רק אני התרגשתי כאשר ראיתי את מרן שליט"א, אלא זה הדהים שם את כל בית הסוהר. זה נתן לי גיבוי, זה נתן לי כוח, עוצמה. תבין מה זה קידוש ה'. כל הסוהרים הגויים והיהודים, גם בכירים מאוד, באו וביקשו ברכה ממרן שליט"א. המפקד הדרוזי שלי עמד בצד, הבאתי אותו למרן והוא אמר לו: אתה תשמור על רבי שלמה שלנו, הוא חשוב לנו, אל תשכח תעזור לו. אחר כך המפקד אמר לי: 'התרגשתי. אשתי אמרה לי עד שאתה חוזר הביתה אל תשטוף את הלחי. שנראה איפה החכם הצדיק של היהודים נגע בך. אנחנו רוצים לראות את זה'. אשרי הדור שזכה שמורנו ורבנו הוא מנהיגו. למחרת מה כתבו כל העיתונים החילונים? מה זה, לפושע כזה באים נותנים גיבוי. אתה מבין את ההבדל? אצלם לא זורקים אבן אחר הנופל, אלא עם מחצבה הם מוכנים לכסות אותו. אני לא קיבלתי שום פריבילגיה מיוחדת, נהגו איתי כמו כל אסיר ואסיר, אך בכל זאת ניסו לחטט במה אתה מופלה לטובה מהאסירים האחרים. עד היכן הרשעות שלהם מגיעה".

זה לא סוד שהנשיא לשעבר משה קצב נכנס לתא יחד איתך, ומן הסתם גם היו לך שיחות רבות איתו, מה הוא אמר לך?

"הוא אמר כך: 'דברים שרואים מכאן לא רואים מכאן'. הוא מכה על חטא. הוא אומר שכשסירב להעניק חנינות ביד רחבה כנשיא, הוא היה ממלכתי וראה את טובת העם, אבל היום כשהוא רואה מה זו מערכת המשפט, מה זה היכל הצדק, כבוד השופטים, אז מי אמר שבאמת רק צדק יוצא משם? ועל כך הוא מצטער".

הוא הצליח להתאקלם בתוככי הכלא?

"בהחלט זה לא קל. גם הוא וגם אני מגיעים ממקומות אחרים לגמרי, מלשכות, משרדים, נהג צמוד ו
כשקצב סירב להעניק חנינות ביד רחבה כנשיא, הוא היה ממלכתי וראה את טובת העם, אבל היום כשהוא רואה מה זו מערכת המשפט, מה זה היכל הצדק, כבוד השופטים, אז מי אמר שבאמת רק צדק יוצא משם?
משפחה תומכת, ומה שנותר בסוף זו המשפחה התומכת. בניגוד למה שפורסם שכל היום הוא יושב ובוכה, זה ממש לא נכון. אני ראיתי אותו פעמיים בוכה, בכניסה לכלא, וכאשר הוא שמע את הבן שלו מדבר שהם ייאבקו למען אביהם עד טיפת הדם האחרונה.

"הוא יושב ולומד. הבאתי לו את ספרו של מרן שליט"א ענף עץ אבות, הוא קרא את כולו והיו לו גם כמה שאלות. מטבע הדברים היו לו גם שאלות בדרכי ההשגחה של הקב"ה, וניסינו להסביר לו את עומק האמונה בבורא עולם. הוא אף ביקש ממני למסור למרן שליט"א, שהוא מחכים מספריו, ובשיחתי עם מרן שליט"א, הוא השיב כי ישלח לו גם את ספר חזון עובדיה על פסח. הוא גם מקדיש הרבה מזמנו לקריאת כל החומר המשפטי, ומכין את הבקשה לדיון חוזר בבג"צ".

מה נתן לך את הכוח להחזיק מעמד שנתיים וחצי בתוככי חומות הכלא, ולא להישבר ולצאת בהצהרות שילמתי את חובי לחברה?

"מה שנתן לי את הכוח זה התמיכה הגדולה שקיבלתי מחברי בתנועת ש"ס ובראשם יו"ר התנועה ידידי ורעי כאח לי השר הר' אליהו ישי, שהראו מה זה חברות אמיתית, בשונה ממפלגות אחרות. בכל שבוע ושבוע, במשך כל השנתיים וחצי הללו, היו באים לבקר אותי מדי שבוע בשבוע כל חברי הכנסת ללא יוצא מן הכלל. יו"ר סיעת ש"ס ח"כ הר' אברהם מיכאלי היה מתאם את הביקורים ודואג שבכל שבוע יופיע אצלי מישהו אחר, וזאת על פי הוראתו של יו"ר התנועה. הנה, יושב עכשיו משה קצב שם, שמהיום הראשון, מהרגע שבו נפתחה חקירה כבר ניתקו איתו כל קשר, כל מגע. לא ענו לטלפונים, לא חזרו אליו, לא השיבו להודעות. ממש החרימו אותו ועוד פגעו בו אפילו. אצלנו, כפי שאמרתי כל שבוע באו החברים לבקר אותי. נתנו לי עידוד, חיזקו אותי בכל הזדמנות שהייתה להם. פשוט היה מדהים לראות מה זה חברות. ועל כך אני רוצה באמת להגיד להם חברים יקרים – חברי סיעת ש"ס, תודה, תודה ושוב תודה".

לאחר שקיבלת את הבשורה המשמחת על שחרורך מהכלא, מה חשבת באותו רגע?

"לא ידעתי כבר על מה לחשוב מרוב התרגשות. כאשר יצאתי משערי הכלא, אמרתי לעצמי אני חייב ללכת ולהודות בראש ובראשונה למורנו ורבנו מרן שליט"א, שחיזק אותי לכל אורך הדרך. לאחר מכן הגעתי לפתח ביתי, וחשתי כי אני סוגר מעגל. אני זוכר, אחרי שחזרתי מבית המשפט העליון, מההחלטה של אדמונד לוי על מאסר ארבע שנים, מצאתי כאן את כולם בוכים. לא אשכח את הדמעות, בעיקר של חמותי. ממש עמדה בפתח של הבית ובכתה ובכתה. אני ישבתי ועודדתי את כולם, יהיה בסדר. כשנכנסתי עכשיו הביתה היא עמדה בדיוק באותה נקודה ושוב פעם בכתה בדמעות. אך ההבדל בין הדמעות, זה שאז הן היו דמעות של עצב, תסכול, של כעס, והיום הן דמעות של שמחה, והרגשתי שסגרתי מעגל". 

מה אתה הולך לעשות מחר?

"מה שעשיתי מאז ומעולם, למסור שיעורי תורה. פעם אמר לי מרן שליט"א: 'אתה יודע למה אני באמת אוהב אותך כמו אחד מילדי, זה בגלל שאתה מוסר את נפשך למסור שיעורי תורה', וזה מה שמחזק אותי לכתת את רגליי בכל רחבי הארץ ולהמשיך להפיץ את תורת ה'. מעבר לכך, אמנם אינני יכול להשתלב במערכת הפוליטית, אבל אינני חייב להיות בכנסת כדי לסייע בעשייה פוליטית ובייעוץ. מילה אחת טובה אומר, היות שעשיתי את זה אינני יכול לחשוף דברים. אבל כל פעם שהיו כל מיני פרשיות, הייתי מרים טלפון לחבריי בתנועת ש"ס ואומר להם תגיד כך, תעשה כך, כדאי לך לפעול כך. לא צריך לפרט. וזה כמובן מהניסיון שיש לי, בכל אופן 17 שנים של ניסיון פרלמנטרי. כל דבר שאני אוכל לייעץ ולסייע הם יקבלו את זה. וכבר אני מוביל מהלך שיקל את תנאי מצוקתם של האסירים בישראל. תנאי הכליאה הם הגרועים ביותר בעולם. הרי מדובר במקרים רבים באנשים של צווארון לבן, שהסתבכו בחובות או היו מעורבים בתאונות דרכים או כל סיבה אחרת, ואלו מוחזקים בתנאים בלתי נסבלים. זה לא יעלה על הדעת שעשרה אנשים יכלאו בחדר של שני מטר. וזה הדבר הראשון שאעשה במסגרת העשייה הציבורית, לסייע לאותם אסירים ולכלל עם ישראל".