"ריקוד מטופש - תקשורת ופוליטיקה"

כנס "והם רואים את הקולות" התקיים היום (ראשון) בבית סוקולוב בתל אביב ובו דנו על תדמית הפוליטקיה כפי שהיא מצטיירת בתקשורת. העיתונאית אילנה דיין התייחסה בכנס לרדידות הכיסוי התקשורתי ולגימיקים של הפוליטיקאים שתורמים לדבריה ליצירת המצב הזה.

בתחילת דבריה, הביאה דיין את ביטול נסיעת הרמטכ"ל לארה"ב כדוגמה לכך ש"מה יראו בחדשות" זה שיקול שמשפיע על החלטות משמעותיות בדרגים הגבוהים ביותר. "הרמטכ"ל בני גנץ היה אמור לצאת ביום שני שעבר לוושינגטון", סיפרה דיין, "זה ביקור חשוב במיוחד, על רקע ההחלטות שאמורות או עלולות להתקבל, גם שם גם אצלנו בסוגיית הגרעין האיראני".
 
"באותה הזדמנות רא"ל גנץ אמור היה להשתתף גם בערב הגאלה השנתי של האגודה למען החייל בארה"ב, במלון וולדורף אסטוריה. ערב התרמה נוצץ, שבו לכל אחד יש תפקיד ברור: לובשי המדים מגיעים מהארץ ומספרים סיפורי קרבות, המיליונרים היהודים מתייצבים במיטב מחלצותיהם, ורושמים צ'קים של שש ושבע ספרות. כולם אוכלים סושי, מצטלמים עם צנחן בכומתה אדומה וזמרת מלהקת חיל חינוך, והולכים לישון באפר איסט סייד, מרוצים וטובי לב".
 
"אבל שלושה ימים לפני הנסיעה המתוכננת, צה"ל חיסל את מזכ"ל הוועדות העממיות זוהיר אל קייסי בעזה", ציינה דיין, "הרקטות התחילו לנחות בדרום הארץ, הנסיעה של הרמטכ"ל בוטלה ברגע האחרון. בני גנץ המריא בסופו של דבר ביום חמישי בלילה לקנדה ומשם המשיך לארה"ב. את ערב הגאלה הוא החמיץ".
 
"אני יכולה לדמיין את התמונה ששייטה שם בחלל החדר: מה יקרה אם חס וחלילה תיפול רקטה בחצר בית ספר באשקלון, בזמן שגנץ באמריקה? איך זה ייראה כשהמסך יפוצל ומול תמונת הילדים המפונים לאמבולנס, יקרינו את תמונת הרמטכ"ל עם כוסית שמפנייה ביד, ואשתו בשמלת ערב מחייכת לידו? אני נוטה להניח שבמקרה הזה לא באמת היתה דילמה".
 
"וזה נכון כמובן גם לכנסת", הדגישה דיין, "למקום שבו הדיאלוג בין השחקנים הפוליטיים לבין המצלמה ונציגיה כל כך הרבה יותר אינטנסיבי, גם יותר בסיסי. גם השמפנייה של הרמטכ"ל, גם הגימיקים של חברי הכנסת – כולם הרי זרועות של התמנון המוכר: זה שהשתלט לנו על השיח והפך כל נאום לסאונד בייט, וכל סוגיה קרדינלית לאיטם של דקה ורבע, כל מהדורה למצעד של ספקטקלים ויזואליים, וכל נבחר ציבור לליצן בקרקס הפעלולים התקשורתי".

"גם חיבתה של אנסטסיה מיכאלי למים זורמים, גם החרוזים הירודים של אחמד טיבי – הם עוד מופע של תרבות הרייטינג במובן הרע והמדאיג אפילו המסוכן של המילה. הם עושים הכל בשביל פרסום, אנחנו עושים הכל בשביל הרייטינג. אז אפשר עוד פעם אחת ליילל על הפוליטיקה החלולה, ועל התקשורת הרדודה, ואיך שתיהן רוקדות את הריקוד המטופש הזה, כל אחת נותנת לרעותה בדיוק את מה שהיא מצפה לקבל: אנחנו רוצים מופע שמצטלם, הם רוצים כותרת שתצטלם. אז הם נותנים לנו את המופע למצלמה, ואנחנו נותנים להם לפתוח את המהדורה".

"ביום שבו פורסמו המלצות ועדת זיילר השופט זיילר עשה מסיבת עיתונאים בשתיים בצהריים, המפכ"ל קראדי התפטר בארבע, כי ידע שדיכטר, השר לבטחון פנים מתכנן תדרוך עיתונאים בשש (שבו יודיע מי המפכ"ל הבא), והכל לקראת מהדורת החדשות של שמונה. כולם עבדו, במידה גדולה מדי, עבור הכותרת של המהדורה המרכזית".

דיין אמרה למשתתפים, "כל מי שיושב פה יודע דבר או שניים על התהליכים שחווינו בשנים האחרונות. על התחרות ההרסנית בין אירגוני התקשורת, וקריסת החומה בין בעלות ותוכן, ומערכות שעובדות בשירות האינטרסים של המו"ל – פעם אינטרסים פוליטיים, פעם עיסקיים, פעם אישיים לגמרי".

"הכוונה היא שמותר לנצל את ארגז הכלים הטלוויזיוני כדי לפרק נושא חשוב וכבד, ולעשות אותו כמעט שווה לכל נפש. זה בסדר, זה לפעמים אפילו מומלץ. צריך לעשות את זה בזהירות גדולה, ובאחריות וביושר, אבל מותר להשתמש בכלים שהמדיום מעמיד לרשותנו, כדי להנגיש נושאים חשובים לצופים שלנו. במובן מסוים הכתבה ששידרנו לפני כמה שבועות על הלוביסטים מדגימה את זה. עבדנו על התחקיר הזה הרבה מאוד זמן, חרשנו את השטח, דיברנו עם אנשים, אבל ידענו שהאפקטיביות של הכתבה הזאת תלויה ביכולת לתעד את הלוביסט הבכיר בזמן אמת, במהלך הקורס".

לסיום אמרה אילנה דיין כי "אנחנו חייבים לשים לב. אנחנו חייבים לשמוע ולהבין. אנחנו בשלב ראשון חייבים לדעת. לדעת מה קורה, ואיך פועלת הדמוקרטיה. וכל זמן שתעלולים יחצניי"ם ממסכים את מה שבאמת קורה בכנסת – אין סיכוי שנדע".