לשלם ארנונה גם על מבנה נטוש. בת"א זה אפשרי

גם על מבנה נטוש שנהרס במלחמת המפרץ ביקשה עיריית תל אביב ארנונה. העובדה שהחוק פוטר מבנה כזה מתשלום לא הפריעה לפקידים.

שמעון כהן , כ"ו באדר תשע"ב

מבנה נטוש
מבנה נטוש
צילום: פלאש 90

איך קורה שתושבת תל אביב נדרשת לשלם ארנונה על מבנה נטוש שנהרס במלחמת המפרץ? לעיריית תל אביב פתרונים. את סיפורה של התושבת מביא נציב תלונות הציבור בדו"ח המתפרסם היום.

מהדו"ח עולה כי מדובר באזרחית שלה בעלות בחלק מנכס נטוש בדרום תל אביב שנהרס במלחמת המפרץ הראשונה. במהלך השנים היא פנתה כמה פעמים לעיריית תל אביב-יפו בבקשות לביטול דרישות לתשלום ארנונה שקיבלה. בשנתיים הראשונות נעתרה העירייה לבקשותיה, אך לאחר מכן סירבה להן.

בצר לה פנתה המתלוננת לנציבות תלונות הציבור בבקשה שזו תסייע לה בביטול הדרישה לתשלום ארנונה ובקבלת החזר כספי הארנונה ששילמה בשנים קודמות בגין הנכס.

מסתבר שגם החוק עומד לצידה של המתלוננת, שכן בסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] נקבע כי אם בניין נהרס או ניזוק "במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו", ימסור על כך מחזיק הבניין הודעה בכתב לעירייה ויהיה פטור מתשלומי ארנונה נוספים.

הנציב מציין כי "במשך שנים נחלקו בתי המשפט בשאלה אם ניתן לתת פטור מארנונה עבור בניין המקיים את תנאי סעיף 330 אך עם זאת קיימת כדאיות כלכלית בשיפוצו ובהפיכתו לבניין שאפשר לשבת בו. חלק מבתי המשפט סברו כי אם קיימת כדאיות כלכלית בשיפוץ הבניין ההרוס או הניזוק, אין המחזיק בו זכאי לפטור מארנונה, ואילו חלק סברו כי אין לבחון את הכדאיות הכלכלית שבשיפוץ הבניין ודי בכך שהוכח כי הבניין נהרס או ניזוק כאמור בסעיף". הכרעה בסוגיה זו נתן בית המשפט העליון בדצמבר 2009 כשאימץ את הגישה הפרשנית השנייה, ולפיה אין לבחון את הכדאיות הכלכלית שבשיפוץ הבניין כתנאי למתן הפטור מארנונה, ודי בכך שניתן לקבוע באופן אובייקטיבי כי הבניין ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.

העירייה מסרה לנציבות כי בעבר ניתן למתלוננת פטור מתשלום ארנונה בגין אי-שימוש בנכס, אך משנת 2005 הופסק הפטור כיוון שאין בהזנחת הבניין או באי-שימוש בו כדי לפטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330.

העירייה טענה כי הכרעת בית המשפט העליון ב-2009 אינה חלה למפרע ולכן עליה לפעול לפיה רק החל מיום מתן פסק הדין האמור ואילך ואין בה כדי להביא להשבת תשלומי ארנונה ששילמה המתלוננת בשנים עברו. העירייה הודיעה שתבטל את חיוב הארנונה שהוטל על המתלוננת בשנת 2010, אך סירבה להשיב לה את תשלומי העבר.

הנציבות פנתה לעירייה כדי שתבהיר כיצד עמדתה בעניין אי-השבת תשלומי העבר עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון, שממנה משתמע כי פרשנות העירייה לסעיף 330 הייתה שגויה כל העת, והייתה המתלוננת זכאית לכאורה לפטור מארנונה גם בשנים עברו.

בעקבות פניית הנציבות החליטה העירייה לאשר לנכס פטור מתשלום ארנונה גם בגין שנים עברו ולהשיב למתלוננת את תשלומי העבר ששילמה בסך כ-13,000 ש"ח.