במלאת 64 שנים להרצחו של גר הצדק ברוך מזרחי הי"ד שהיה ללוחם אצ"ל, גורש על ידי הבריטים לאריתריאה, נפצע מכדורי שומר סודני, חזר ארצה ונרצח לאחר שנלכד בפעולת אצ"ל במעוז מחבלי קאוקג'י, יגיעו היום (א') לבית העלמין בנתניה, שם נטמן, מוקירי זכרו לאמירת קדיש, פרקי תהילים ושיר בית"ר.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם יוסי דגן, יועצו של ראש מועצת שומרון, ממקימי הגרעין הדתי בשא-נור, הישוב שגורש בצפון השומרון, על דמותו של מזרחי והקשר שנוצר עשרות שנים אחרי הירצחו בין זכרו לבין תושבי שא-נור.

דגן מספר כיצד התוודעו תושבי שא-נור לדמותו של מזרחי מפיו של איש יצהר יגאל אמיתי, התרשמו מדמותו המיוחדת והחליטו לשמר את זכרו באנדרטה מיוחדת ובבית ספר שדה שיוקם לזכרו, אך התכניות להקמת בית ספר שדה נגדעו עם ביצוע העקירה מצפון השומרון. למרות זאת מקפידים מוקירי זכרו להגיע מדי שנה לקברו לטקס האזכרה מאחר וכגר לא הספיק להקים משפחה בטרם נרצח.

כיום מהווה סיפור חייו של מזרחי לאחת התחנות בביקוריהם של מאות ואלפים בשומרון, ביקורים המאורגנים ומתקיימים על ידי מועצת שומרון ובניצוחו של דגן המספר את קורותיו של מזרחי:

ברוך מזרחי, בן למחמוד ופטימה, נולד לפני 85 שנה בשם חמודה אבו אל-עיניין למשפחה מפורסמת מצפת. בילדותו התגורר ליד מעו"ז בית"ר בצפת. "הוא היה משחק בקרבת המקום, והם שחשבו שהוא מרגל אחריהם גירשו אותו", מספר דגן. למרות זאת מסתבר שאורחות החיים היהודיים מצאו מסילות לליבו והוא החליט להתגייר בבית הדין הרבני בחיפה ושמו נקבע  אברהם בן אברהם, אך "מכיוון השם אברהם בן אברהם זועק למרחוק שמדובר בגר הוא החליט לשנות את שמו לברוך מזרחי".

מזרחי הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעולותיהם לגירוש השלטון המנדט הבריטי מארץ ישראל. לאחר מבצע הלקאת סרג'נטים בריטיים בו השתתף, נתפס ברוך מזרחי והוגלה יחד עם עוד מאות מלוחמי האצ"ל והלח"י למחנה מעצר באריתריאה שבאפריקה.

ב-17 בינואר 1946, "היה זה יום ט"ו בשבט כפי שגילה לנו אחד מותיקי האצ"ל שהגיעו לביקור בשומרון", בשעות הבוקר "במהלך משחק כדורגל התעורר ויכוח בין השומרים הסודנים ליהודים הכלואים. השומרים ירו לעברם. שאול הגלילי הי"ד, לוחם לח"י, ואליהו עזרא הי"ד, לוחם אצ"ל, נרצחו, ואחרים נפצעו, ביניהם ברוך מזרחי שנפצע פצעים קשים. הפצועים נלקחו לבית החולים העירוני, שם ניסו לייצב את מצבם. האירוע עורר סערה גדולה בעולם היהודי ובעקבות כך הגיע למקום לביקור הרב הראשי לארץ ישראל דאז, הרב הרצוג, על אף התנגדותו לפעילות המחתרות. הוא ביקש לבדוק את תנאי מחייתם של האסירים היהודים, ובמהלך הביקור הגיע גם למיטתו של ברוך מזרחי. הרב פנה למזרחי ושאל כיצד יוכל לסייע לו ומזרחי ביקש מהרב שאם חלילה ימות שיביאוהו לקבר ישראל.

הבריטים, כמחווה נדירה, החזירוהו לארץ להמשך טיפול, "אולי בעקבות לחץ של הרב, אנחנו לא יודעים בוודאות", אומר דגן., ואכן ברוך מזרחי יצא מכלל סכנה והבריא. לכשהבריא הוחלט שלא ישוחרר לחלוטין אלא שיוטל עליו פיקוח, צו מינהלי המחייב אותו להתייצב בתחנת המשטרה בבית ליד כדי לחתום בפני השוטר במקום, וכך היה - אחת לשבוע התייצב ברוך מזרחי בפני השוטר הערבי במשטרת בית ליד וחתם בפניו.

לאחר החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 על חלוקת א"י הושם דגש בפעולות המחתרות הלוחמות גם על המלחמה באויב הערבי. שתי כנופיות ערביות מרכזיות לחמו נגד היהודים. באזור ירושלים והמרכז בהנהגתו של קאדר עבד אל חוסייני שנהרג בקסטל, ובגליל וצפון הארץ בהנהגתו של פאוזי אל-קאוקג'י והמתנדבים העיראקיים.

במסגרת המלחמה הוטל על האצ"ל להחדיר מכונית תופת לתוך מפקדתו של קעוקג'י בג'נין. המתאים ביותר לביצוע המשימה היה ברוך מזרחי, שהיה נראה כערבי, בקי במנהגיהם ובעל מבטא ערבי. הוא עלה לאוטובוס ערבי שיוביל אותו למפגש עם הסייען הערבי, שאמור לתת לו את המשאית ואת חומר הנפץ. הנסיעה הייתה ארוכה, ובמהלכה התיידדו כל הנוסעים שישבו לידו עם ה"ערבי" ברוך מזרחי.

כשהגיע האוטובוס לצומת מגידו, עצר את האוטובוס מחסום של הכנופיות. שם, כך הסתבר התגלה אחד מחברי הכנופיה כאותו שוטר ערבי שבפניו היה מזרחי חותם במשטרת בית ליד. הערבי זיהה את מזרחי כאיש אצ"ל ולא כערבי עובר אורח. מזרחי הובא יחד עם הערבים שעימם התיידד במהלך הנסיעה לג'בע, לבית דין שדה של קאוקג'י ונרצח על ידם. דגן מציין עוד כי עמו נרצחו גם הערבים שעימם התיידד. גופתו הושלכה במערה בתוך הכפר ג'בע.

תשע עשרה שנה לאחר מכן, מלחמת ששת הימים ובכ"ח באייר, שעה שמח"ט הצנחנים, מוטה גור, זועק לעבר מכשיר הקשר שלו: "הר הבית בידינו!", שוטפת חטיבה ממוכנת 45 של השריון את צפון השומרון מיעבד שע"י עמק דותן ועד לדיר שרף, שע"י שבי שומרון, ומשחררת את כל צפון השומרון במינימום אבידות ומשחררת את הכפר ג'בע.

לאחר המלחמה, זכרו חבריו של ברוך מזרחי את בקשתו - צוואתו להביאו לקבר ישראל. משלחת בראשות הרב גורן הגיעה לג'בע כדי לממשה. על פי עדותו של ערבי זקן הגיעו למקום קבורתו בתוככי הכפר. הגופה הוצאה וזוהתה על פי שן זהב שנותר בפיו ועל פי פצעי הירי מהאירוע באריתריאה. היא נלקחה והובאה לקבר ישראל בטקס צבאי מלא בחלקה הצבאית בבית הקברות בנתניה, בהשתתפות מנחם בגין שהיה אז שר בממשלת האחדות ולוחמי האצ"ל.

כאמור, מכיוון שלמזרחי לא הייתה משפחה יהודית החליטו אנשי הישוב שא-נור "לאמץ" אותו ועשרות אלפי המבקרים שהגיעו לסיורים בצפון השומרון שמעו כחלק מההדרכה את הסיפור המרגש והמחזק של ברוך. מדי שנה עולים מוקירי זכרו לבית העלמין שם הוא קבור בסמוך לקבר ובו סבונים שהובאו מאושוויץ.

דגן מתייחס בדבריו גם לעובדה שלמרות סיפורו הדרמטי של מזרחי והמאמצים להוקיר את זכרו רק מעטים מגיעים לפקידת קברו. לדבריו מדובר בתופעה מוכרת ומאכזבת כאשר מדובר בהנצחתם של לוחמים בודדים ללא בני משפחה או שבני משפחותיהם נפטרו. הוא מזכיר בהקשר זה גם את המספר המצומצם, אם בכלל, של העולים לקבריהם של אנשי ניל"י. הוא עצמו היה מצפה שהיחידה להנצחת חיילים הייתה נוטלת לידיה את האחריות לטיפול בזכרם, אך לפי שעה, כשזה לא קורה, עושים זאת אנשים פרטיים.

העלייה לקברו של מזרחי תהיה היום (ראשון ט' בניסן) בשעה 14:45 בחלקה הצבאית של בית העלמין הישן בנתניה.