נסתרות הגורילה

לכל אחד יש אינטואיציה. מסתבר שהיא מוליכה אותנו שולל. כך לפחות טוענים שני פסיכולוגים בספר חדש. ביקורת ספרים.

ישי קרוב , ל' בניסן תשע"ב

גורילה
גורילה
הואצת כנרת זמורה ביתן

לפני למעלה מעשור ביצעו הפסיכולוגים האמריקנים שברי וסימונס ניסוי בבני אדם:

הם הקרינו בפני קבוצות סטודנטים סרטון ובו 2 קבוצות שחקנים וביקשו מהצופים לספור כמה מסירות ביצעו חברי הקבוצה הלבנה.

אתם מוזמנים לצפות בסרטון בעצמכם:

לאחר הצפייה נשאלו הסטודנטים: האם הבחינו בגורילה שעמדה בין חברי הקבוצה ותופפה על חזה? בכל קבוצת ניסוי, מחצית הסטודנטים השיבו בשלילה.

מסתבר שהסטודנטים היו עסוקים במשימת ספירת מסירות הכדור, לא הבחינו בגורילה שללא ספק היתה חריגה בנוף המשחק.

הניסוי, שהתפרסם מאוד בשנים שחלפו מאז, גרם לשני הפסיכולוגים לבחון את התנהגות האנושית במצבים נוספים.

הגורילה הבלתי נראית
כריסטופר שברי ודניאל סימונס
הוצאת כנרת זמורה ביתן, 350 עמ'.

ההפתעה של הנבדקים שהחמיצו את הגורילה היתה כה גדולה, שחלקם טענו שהגורילה הושתלה בסרט לאחר ששצפו בו. לדבריהם, הם בוודאי היו מבחינים בגורילה, לו היתה שם מלכתחילה. זאת, למעשה, אחת הדרכים שבהן האינטואיציה שלנו מטעה אותנו.

בספר "הגורילה הבלתי נראית" בהוצאת "כנרת זמורה ביתן", מסבירים לנו, כי אחת התכונות האנושיות היא לסמוך על האינטואיציה שלנו ולהאמין שהיא אובייקטיבית, למרות שבמבט מפוכח ברור כי האינטואיציה היא סובייקטיבית ומושפעת מההתנהלות ומהאישיות של כל אחד.

בין הדוגמאות המובאות בספר: אנשים מרשים לעצמם לדבר בסלולרי בזמן נהיגה כי הם משוכנעים שלא יחמיצו דבר על הכביש, אך רמת הריכוז יורדת בעת שיחה.

דוגמא נוספת: אם הרופא יוועץ עם החולה לגבי אופי המחלה ואופן הטיפול, החולה יחשוש שהרופא אינו מקצועי מספיק, כי האינטואיציה שלו מצפה לפגוש אדם החלטי ופסקן ש"יקח פיקוד" ולא שישתף אותו בדרך הסקת המסקנות.

בספר התבוננות חיצונית, אובייקטיבית, בטבע האנושי ובדרך שלנו "לקרוא" את המצבים ולנתח אותם, מתוך אמונה תמימה שאנו אובייקטיבי.

תכונה אנושית, כבר אמרנו?