דעה: אדוני המבקר. אמור 'לא' לאות המופת

באומ"ץ מתכוונים להעניק למבקר המדינה אות מופת. רגע לפני שזה קורה – אזהרה. אות שכזה יעמוד בניגוד לכל עקרונות עבודתו של המבקר.

שמעון כהן , ה' באייר תשע"ב

מבקר המדינה
מבקר המדינה
צילום: פלאש 90

ברוב שמחה וכמעט בתרועת חצוצרות דיווחה לנו תנועת אומ"ץ על החלטתה להעניק למבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, את אות המופת של התנועה לשנת 2012. לכאורה שמחה וששון, גילה דיצה וחדווה.

אבל לפני שכולם יוצאים כאן במחולות אני מבקש לקלקל מעט את החגיגה. אינני רוצה להתייחס לעצם ההחלטה ולשאלת היותו של המבקר ראוי או לא ראוי לקבלת האות המכובד. מן הסתם יש מי שיסברו כך או אחרת. אלה גם אלה כולם חכמים ונבונים. אז מה לי מלין על מתן האות? הרי המבקר חושף שחיתויות, מגלה ליקויים, עוקב ותובע תיקונים. לכאורה אין ראוי ממנו לאות.

ובכן, עיון בנימוקי הועדה מטעם אומ"ץ להענקת האות מגלה ש"החלטת הוועדה מבוססת על ההערכה וההוקרה שאומ"ץ רוכשת לך בזכות פעילותך המבורכת במהלך שנות כהונתך כמבקר המדינה, למען ביעור השחיתות השלטונית, השרשת ערכי מנהל תקין וטוהר המידות בשרות הציבורי והעלאת קרנו של משרד מבקר המדינה כגוף המוביל והמכוון לקביעת נורמות מוסריות חדשות במדינה".

ולי, אולי בתמימותי, נדמה שבדיוק מכל הטעמים הללו חייב מבקר המדינה להודיע לאדונים הנכבדים מאומ"ץ "תודה, אבל לא צריך", ואני אדייק ואומר שהנוסח הנכון יותר הוא "תודה, אבל צריך שלא".

כשם ששופט לא יכול לקבל מתנה מאזרח או אגודה, כך על אחת כמה וכמה מבקר המדינה לא יכול לקבל אותות ומופתים מאזרחים או תנועות אם אכן בוערת בו רוח ביעור השחיתות השלטונית והשרשת ערכי מנהל תקין, ובוודאי אם חשובה לו העלאת קרנו של משרד מבקר המדינה כמאמר הוועדה.

ואם למישהו הדברים לא ברורים, אתן דוגמא פשוטה:

איני רוצה חלילה להטיל דופי באנשי אומ"ץ. מדובר באנשים שאכן הוכיחו עד כה שהם ראויים לתואר טוהר המידות, ובכל זאת, נדמיין במוחנו המתפרע את האפשרות שאחד מראשי התנועה הזו יבצע את אחד הדברים המכונים במחוזותינו "ליקויים", והדבר יובא לפתחו של המבקר. האם יוכל המבקר לדון בשקיפות מלאה את מי שנתנו לו זה מכבר אות מופת? וגם אם יוכל לדון בשקיפות כזו, האם לא יעוטו עליו כל שוחרי הצדק וידרשו ממנו (ובצדק מלא) להסיר את ידיו מהחקירה משום מראית עין?

בקיצור, כדי למנוע לזות שפתיים ומראית עיניים, אנא כבוד המבקר, אמור לא לאומ"ץ. אם ירצו להעניק לך אות יעניקוהו במטותא מהם רק לאחר שתפרוש מתפקידך.

ואוסיף עוד תמיהה אחת שלא מרפה ממני. תמיהה כלפיכם אנשי אומ"ץ – כאמונים על טוהר המידות, השקיפות והמאבק בשחיתות, לא חשבתם על כך קודם לכן? הייתם זקוקים למאמר הזה כדי לחשוב על הבעייתיות שבמתן האות? קשה לי להניח...