צלם
צלםפלאש 90

במהלך המושב "המספריים נגד פייסבוק" שנערך בכנס עיתונות אונליין הראשון DIGIT 2012 בבית ספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, השתתפה הצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל סימה וואקנין-גיל.

"הצנזורה נתפסת כגוף שמנסה להשתלט על האינטרנט ולא מצליח. מדובר בטעות, אנחנו מנסים לעבוד בתוך האינטרנט ורק באלמנטים הקשורים אלינו. הצנזורה לא יכולה לפסול כל דבר. הצנזורה יכולה לגעת רק בדברים שיש בהם וודאות קרובה לפגיעה בביטחון המדינה, ומקרים אלה הם ספורים. היקף המידע באינטרנט ואנונימיות הכותבים הם היתרונות הכי גדולים שלו. במדינת ישראל הצנזורה עובדת תחת הבנות ואינטרס משותף עם העיתונאים. עיתונאי לא היה מפרסם משהו שיפגע בביטחון המידע. ברוב המקרים כשעיתונאים אומרים שהם לא חושפים את כל המידע שברשותם בגלל הצנזורה, הם אומרים זאת כי אין להם מה להוסיף. גם אנשי מוסד או משרד החוץ לא כותבים את זכרונותיהם באינטרנט אלא בספרים שעוברים דרך הצנזורה."

"השבוע הושקה על ידי מערכת חדשה שמנטרת בצורה חכמה את  המידע הויזואלי והטקסטואלי האינטרנט, פייסבוק, טוויטר, בלוגרים ותקשורת מסורתית" אמרה תא"ל וואקנין-גיל. "באמצעות מערכת  מאוד מחוכמת שבאמצעות מילות מפתח מייבאת לצנזורה את המידע, ניתן "לשלוט" על המידע שבעבר היה קשה להגיע אליו. לתפיסתי, אי אפשר לנסות לתפוס את הכל כי זה יגרום לצנזורה לאבד את הרלוונטיות שלה ויתרה מכך, את המוסריות שלה. כצנזורית ראשית, אין לי כל כוונה להיכנס ליומן האישי של אף אזרח וחשוב לי לציין שאנחנו לא יושבים על פייסבוק של אנשים פרטיים."

עוד אמרה אמרה תא"ל וואקנין-גיל "אנחנו צנזורה של מדינת ישראל, אנחנו פועלים על פי חוק, כצנזורה מונעת וכגוף היחידי בעולם שעובד כך. אינני הצנזורית של צה"ל הוכחה לכך היא שאינני הולכת עם תג.  אני יודעת שכשאני מגינה על בטחון המדינה אני פוגעת בחופש הביטוי.  צנזורה ודמוקרטיה לא הולכים יחד ולכן בכל יום אנחנו שואלים עצמנו האם אנחנו פוגעים בחופש הביטוי או בזכות הציבור לדעת".

"השב"כ הבין שלעבוד עם הצנזורה דרך 'איפול נושם' עדיף לו. כלומר, השב"כ מעביר את הסיפור לצנזורה והיא  בוחרת מה לשחרר לעיתונות ומתי. כתוצאה מכך, השב"כ ירד משמעותי במספר צווי איסור הפרסום הבודדים שהוא מבקש בשנה. אין הרבה משפטים לאנשים שמפרים צו איסור פרסום וקיימת כמעט זילות סביב נושא זה." הוסיפה תא"ל וואקנין-גיל.

השופט (בדימוס) עודד אליגון התייחס לסוגיית חופש הביטוי מול צווי איסור פרסום,  "מדובר בדברים הפוכים. חופש הביטוי הוא אבן פינה בכל משטר דמוקרטי. בית המשפט העליון קבע את זכות חופש הביטוי, אך משטר נאור ככל שיהיה יטיל על זכות זו הגבלות מסוימות. אין משטר דמוקרטי בו אין הגבלות על חופש הביטוי. חופש הביטוי זו זכות נאצלת שאנשים בלתי אחראיים עושים בה שימוש מזיק ואת זה יש למנוע, משום שהם יכולים לגרום נזק לפרט, לציבור ואולי אף לחופש זה. יכולתם של משטרים למנוע פרסומים כאלה ואחרים מאותגרת קשות בעידן הפייסבוק. עוד בטרם מתייבש הדיו על הצו לאיסור פרסום, ניתן לקרוא את כל הפרטים האסורים באינטרנט וידי רשויות החוק קצרות מלהושיע. מערכת אכיפת החוק טרם מצאה פתרון הולם לבעיה זו, שהיא חדשה יחסית."