ילדי משפחת דביר חיכו לאבא, אך לשווא

המשפחה התפללה שלאחר עשור אבא יחזור הביתה, אך התאכזבה שוב. האב: "זה לא פשוט, אבל לילדים יש יכולת להתרגל לכל מצב".

בני טוקר , כ"ד באייר תשע"ב

שלומי דביר
שלומי דביר
פלאש 90

יהודה זליגר

אחרי עשר שנים בכלא רמלה, קיוו שבעת ילדיו של שלומי דביר ורעייתו אתי, שאבא יחזור הביתה. החלטת ועדת השחרורים לדחות בחצי שנה את הדיון בבקשה לקצר את שרותו בשליש, אכזבה אותם.

הרב יהודה זליגר, אביו של שלומי דביר, אומר לערוץ 7, כי ההחלטה של ועדת השחרורים מאכזבת, "התחושות הן מעורבות, מצד אחד, אחרי עשר שנים שהוא נמצא בכלא, תקופה מאוד ארוכה, היו ציפיות שהוא ישתחרר ויגיע הביתה. שהוא יוכל סוף סוף לחזור לאשתו ולחנך את ילדיו, זה דבר מתבקש. אבל מצד שני הוועדה לא סתמה את הגולל ונתנו לנו פתח בעוד חצי שנה".

זליגר מקווה, שתנאי המאסר של בנו ישתפרו, "יש לנו תקוות שיתחילו לתת לו קצת חופשות, כפי שקורה עם אסירים שמועמדים לשחרור של שליש. עושים להם סבב של חופשות לקראות אפשרות של שחרור".

האב מספר, שבאופן מעשי למרות שהותו של שלומי בכלא, הוא משתדל לנהל את הבית בעזרת הטלפון הציבורי, "יש לו שבעה ילדים ורעייה מסורה, אתי. הילדה הגדולה בכיתה ט' והקטנה בת שנה. הקשר של הילדים עם האבא זה קשר טוב ורציף. יש לשלומי קשר טלפוני אפילו עם המורים של הילדים. הכול דרך הטלפון הציבורי, הוא מקפיד גם ללמוד איתם, ולעבור על שיעורי הבית".

לדבריו, הילדים התרגלו למציאות הכואבת של אבא בכלא, "הם מבקרים אותו פעם בשבוע בכלא רמלה, וזה לא פשוט. אבל לילדים יש יכולת מופלאה להתרגל לכל מצב, מתגעגעים אליו וקשורים אליו. אתי הרעייה, אישה חזקה מאוד, אבל מתגעגעת, יש להם זוגיות מופלאה. שלומי כבר נמצא עשר שנים בכלא וממשיך לנהל את הבית. הוא באגף התורני, ולומד שם גם תורה וגם באוניברסיטה הפתוחה. אנחנו מתפללים שבעוד חצי שנה הוא ישתחרר".