הפסיכולוגים ירדו לרחוב...

פסיכולוגית קלינית וחינוכית, מטפלת מטעם מכון שילה, מסבירה על הנוער שלא יגיע מיוזמתו לטיפול

שחף המפל , ז' בסיון תשע"ב

נוער טיול
נוער טיול
צילום: פלאש 90

בעבודה הטיפולית שלנו במכון שילה כמי שנותנים שירות לציבור הדתי אנו מתמודדים עם בעיות בקליניקות הפרטיות, בתנאים מסודרים ומקובלים. התחושה שלנו כאנשי מקצוע שהבעיות הפסיכולוגיות של הציבור הדתי מתחילות הרבה לפני הפנייה אלינו, וחלקם לא מתאימות לטיפול בחדר הטיפול אלא בשטח וביחס לנוער אפילו ברחוב. לכן מצאנו לנכון לצאת לשטח כדי להכיר את הבעיות מקרוב ולהיחשף לצורת חשיבה ועבודה שונה. להלן רשמים ממטפלת במכון שילה:

בשבוע שעבר שברתי  אקסיומה שליוותה אותי שנים רבות. בהיותי תלמידה, לפני מספר לא מועט של שנים, היה מקובל לחשוב שבנות בעלות קשיים רגשיים, בנות שנחשבות בסיכון גבוה יותר, הן בנות שבאות מבתים שמראש יש  בהם גורמי סיכון גבוהים. כמו כן, הורגלנו לחשוב שהנוער הדתי מוגן יותר וחשוף פחות לסיכונים, כגון: סמים ושוטטות. והנה, בשבוע שעבר בסיור לילי שערכנו מטעם מכון שילה, באזורים שמסתובבים בהם בני נוער ירושלמים, התברר שתופעת השוטטות והסמים רחבה הרבה יותר ממה שהורגלנו לחשוב והיא כוללת גם כמות לא מבוטלת של בני נוער מהחינוך הדתי.

את הסיור התחלנו בזולה של חצרוני, אותה מנהל הרב פנחס רובינשטיין. הרב סיפר על קבוצה גדולה מאוד של בני נוער הבאים מ'בתים טובים', ילדים של רבנים ופרופסורים. הוא דיבר על נציגות ברחובות של כל אחד מבתי הספר הדתיים הטובים ביותר. חבר'ה משלנו שמסתובבים בלילות ברחובות ירושלים, חלקם מעשנים חומרים שונים, וחלקם אף מגיעים נמוך יותר למצבים קשים מאוד. היקף התופעה עליה דיבר היה מבהיל ומעורר מחשבה.

מעניין היה לשמוע כיצד מתמודד הרב  עם בני הנוער המגיעים לזולה שלו. הוא סיפר שבהסתכלו עליהם, הוא מוריד מהם את כל הקליפות ומנסה לראות את האור של נשמתם. בשפתו שלו תיאר, כיצד הוא לוקח עקרונות פסיכולוגים בסיסיים, כגון, חוסר שיפוטיות כלפי המטופל, הצורך לפגוש את האדם העומד מולך במקום בו הוא נמצא, הצורך ליצור ברית טיפולית ואמון המושתתים על סודיות על מנת לעבוד איתם . אך הדבר המיוחד היה, שהוא לוקח עקרונות אלה, שכולנו כאנשי מקצוע מכירים אותם, מין המקורות, מין התורה. בצורה  מאלפת הדגים לנו, כיצד כל העקרונות הטיפוליים שאנו עובדים לפיהם היום מופיעים בצורה בהירה ומפורשת אצל רש"י, בגמרא, אצל הרב קוק ואצל רבי נחמן. הרב סיפר גם על תכניות מניעה שהוא וצוותו מפתחים, ועל קבוצות לימוד להורים ולמורים שנועדו ללמד אותם עקרונות אלה ולעזור להם להגיע טוב יותר לילדיהם.

המשכנו בסיור עם חגי אהרוני שהקים את בית הספר לתיאטרון 'המרתף', שמטרתו ללמד משחק לנוער בסיכון. סיירנו אתו בסמטאות השונות וקיבלנו הסבר על הקבוצות השונות, על הקשיים ועל האפשרויות העומדות בפני הגרים ברחוב. הוא העלה סוגיות מעניינות סביב נושאים אלו, לדוגמה, האם עמותות שמספקות ארוחות חמות לדרי הרחוב עושות טוב או יוצרות נזק. שכן מצד אחד הן מפחיתות את הצורך של הנערים והנערות לגנוב, אך מן הצד השני הן מאפשרות להם להסתדר טוב יותר ברחובות ופחות מדרבנות אותם לחזור הביתה.

לסיור צורפה סטודנטית שלומדת אצל אהרוני, שסיפרה על הידרדרותה האיטית במדרון התלול, מבלי שאיש בסביבתה הבחין במה שקורה לה. מפיה למדנו על מערך הכוחות השורר ברחוב ועל הדינאמיקה של החבורות, שבהן ככל שאתה מעז יותר ויש לך פחות חסמים חברתיים, כך אתה נחשב יותר.  היא תיארה בפנינו, איך הגיעה למצבים שבהם כבר לא היה אכפת לה מכלום, והרשתה לנו להציץ לעולמה, אל מה שמשך אותה למטה, ואל היעדרן של דמויות שיכלו או ניסו לעצור אותה בדרכה זו. היה מעניין מאוד ונדיר לשמוע עד לאן ירדה ומהו המקום שהיא נמצאת כעת כתלמידה בבית הספר למשחק שמנהל אהרוני.

מטרת בית הספר שהקים אהרוני, היא לחלץ את הנוער מהרחוב ולתת לו כיוון ומשמעות. גם אם לא יבחרו בני הנוער בכיוון של משחק ויעזבו את הלימודים, הם יעשו זאת מתוך בחירה ומתוך ניסיון למצוא לעצמם כיוון. נראה, כי לחגי חשיבה שונה על נוער בסיכון וכי הוא מחפש דרכים יצירתיות ושונות לעזור לנוער זה למצוא את דרכו בחיים. בבית הספר שלו לומדים גם אנשים שהגיעו למקומות נמוכים וקשים. חגי, בניגוד להרבה אנשים, מאמין, שבעבודה עם נוער בסיכון, החוכמה היא לא לוותר להם ולא להעביר להם מסר שאינם מסוגלים להתמיד ולהתחייב  ושלא ניתן לדרוש מהם כלום. להיפך, הוא מאמין שצריך לדרוש מהם, שחשוב להציב להם רף גבוה ולתת להם תחושה שהם יכולים לעמוד בכך.

 בניגוד לתכניות רבות אחרות שבהן מנסים ללמדם ולעזור להם להשלים בגרויות, ולמעשה משחזרים בהן את כישלונות העבר, מאמין אהרוני, שצריך קודם כל למצוא עבור כל אחד ואחד במה הוא טוב ולמה הוא מוכשר. למצוא את התחום המתאים לו, כדי שתהיה לו מוטיבציה להצליח.  חגי משקיע הרבה מחשבה ומאמץ למצוא את הנוער המתאים לבית הספר שלו, את האנשים שחבוי בהם כישרון המשחק. הוא מתבונן בהם, מקשיב להתנהגות היומיומית שלהם ומחפש בעלי יכולת אלתור, המסוגלים להחליף בין תפקידים שונים בשניות. לעתים קרובות הוא מוצא יכולות אלה דווקא בהתנהגויות שהסביבה חווה כמעצבנות. הוא מזהה הומור וכישרון במקום שאחרים רואים בו קונדסות, איום וניסיון להרגיז. מבחינתו של חגי מי שהתקבל לתוכנית יכול להתחיל אותה גם כשמצבו קשה, כעדיין איננו פנוי ללמידה (גם חבר'ה שעוד צריכים לעבור גמילה לפני שיכולו להתמסר ללימודים). הוא מאמין שברגע שהנער או הנערה ירגישו שייכים למשהו, ירגישו שיש להם למה לחזור, כבר ייווצר הדבר האחר שייתן להם כוחות ומוטיבציה לצאת מהמצב שהם נמצאים בו.

לסיכום, כאנשים שעובדים בעיקר בחדר הטיפולים, היה מעניין לצאת ולפגוש את מי שיוצאים לרחובות, עושים reaching out   ומחפשים דרכים שונות ויצירתיות להגיע לנוער שמיוזמתו לא יגיע לטיפול, אלא אם כן, יהיו כאלה שימצאו אותו וידאגו שיבוא.