אמונה אלון חוקרת אחר המופלא ממנה

ספרה החדש של אמונה אלון מצליח לגעת ברבדים שונים של המציאות והנפש, מבלי להשאיר את הקורא שווה נפש.

רחל בן אליהו , ז' בסיון תשע"ב

במופלא ממני
במופלא ממני
הוצאת כנרת זמורה ביתן

במופלא ממני
אמונה אלון
הוצאת כנרת זמורה ביתן, 270 עמ'.

לירז היא אישה חצויה המהלכת בזהירות בין העולמות: היא מנסה לפשר בסכסוך שקרע את בעלה והתאום שלה, מחברותם הקרובה במשך שנים.

היא מנסה לגשר בין הפערים העמוקים שמציפים את חייה בכל המישורים, ולשם כך היא מגייסת כוחות נפש שאצרה בתוכה בשנות רווקותה הארוכות. היא מחברת בין הלמדנות, בה השקיעה והעמיקה בשנות הבדידות שלה, לבין הכאוס במציאות: אמא-בעל-תאום-ילדים, והמציאות מהממת אותה ואת הקוראים כאחד.

אמונה אלון טוותה סיפור מחומרים צבעוניים מרובי גוון ומאנשים בלתי שגרתיים.

היא רקחה מרקחת מאוסף של דמויות ששמענו עליהם: הסופרת המפורסמת, הרווקה המבוגרת המרביצה תורה במדרשות, ההוא שנסע להודו ולא מוכן להתחייב והחוזר בתשובה שרוצה לעבוד את השם יתברך ללא מחיצות.

היא מהלה בתוכן אוסף תכונות, שאנו מכירים מעצמנו ומסביבתנו הקרובה - ההיא ש"חיה בסרט", ההיא שעושה רעש כדי לא להקשיב לעצמה, המגלומן והמחובר לעצמו. המרקחת שהיא יצרה במפגש בין הדמויות לבין הסיפור התלמודי, מרתק ומיוחד.

אני מודה, שלקצב של הסיפור לקח לי זמן להתרגל, וגם נקודות ההשקה לספרה של מירה קדר "אחד מאלף", העסיקו אותי בהתחלה. אך ככל שהסיפור המשיך הבנתי שהסיפור בין לירז, אביב ונאור (בחירת השמות בספר מאוד בולטת באי המקריות שלה) גדול יותר מסך חלקיו.

היכולת להתכתב עם ספר בראשית ועם המקרא, לתת לדמות הנועזת להראות פנים אך גם לדעת את מקומה מול הכתבים הקדושים, ומעל הכל - לתת לדמויות את האנושיות שנותנת להם חיים משל עצמם, לדבר ולהתלבט ולהרגיש.

אמונה אלון כתבה כאן ספר מיוחד, שלא שוכח לתת לנו להביט על החיים שלנו במצלמת רחף ולשאול "האם אלו באמת החיים שלנו?", החל בחוסר פחד לעסוק בשאלה "מדוע אנו מביאים ילדים לעולם" ובחינת התשובות האפשריות, וכלה בהתלבטות אם להתחתן עם הרווק המוצלח שלא שבה את ליבי ב"חתונת פחזניות ממולאות בכבד קצוץ", ששואל מדוע נפרדו, מה לא היה בסדר, ובלשונה של לירז "כאילו בני האדם חייבים להסתדר בעולם הזה זוגות זוגות ולו כדי שיהיה כאן איזשהו סדר".

לגלות מה יהיה הסוף? אי אפשר.  ולא רק כדי לא להרוס את חווית הקריאה. פשוט בגלל שהסוף הוא יותר פתוח מכל הסיומים שקראתי בחיי.