העיתונאי נדב שרגאי פורס היום בכנס מחקרי יו"ש ה-22 במרכז האוניברסיטאי באריאל את עיקרי גילוייו סביב האופן בו הפכו המוסלמים את קבר רחל למסגד.
כזכור, בנובמבר 2010 הגדיר הוועד הפועל של אונסק"ו (ארגון החינוך המדע והתרבות של האו"ם) את קבר רחל כמסגד. לדבריו של שרגאי החלטה זו מאמצת למעשה מתווה היסטורי חדש שהפלשתינים המציאו למקום כבר בשנת 1996, אז החלו לכנותו אז 'מסגד בלאל אבן רבאח'.
שרגאי שחקר את עברו של קבר רחל והוציא לאור את הספר 'על אם הדרך, סיפורו של קבר רחל' קובע כי "הזיהוי הפלשתיני החדש של המקום מנוגד לעובדות ההיסטוריות ולמסורות המעוגנות בכתובים מוסלמיים ויהודיים, והנו סילוף והטעיה. קבר רחל מזוהה כבר למעלה מ-1700 שנה כמקום קדוש יהודי, קברה של רחל אמנו".
עוד הוא קובע כי "למוסלמים זיקה לאתר שכונה על ידם מאות בשנים 'קובת רחל'. הזיקה נובעת מדמותה של רחל, אך הם מעולם לא זיהו אותו קודם לכן כמסגד בלאל אבן ריבאח". עוד מוסיף שרגאי ומציין כי "גם החזקה שלה טוענים המוסלמים במקום, יסודה בחטא ובשקר. במהלך המאות השמונה עשרה והתשע עשרה התנכלו בני שבט התעמרה וערביי הסביבה ליהודים שפקדו את קבר רחל ואף גבו מהם באורח סדיר כופר ודמי חסות כתנאי לביקור במקום. על רקע זה השיג משה מונטיפיורי מהתורכים רישיון והיתר מהתורכים לבנות חדר נוסף לקבר של רחל. חדר זה נבנה בשנת 1841".
שרגאי מספר כי המטרה במהלך זה של מונטיפיורי הייתה להביא לכך שהמוסלמים יסירו את ידם מחדר ציון, הקבר עצמו, ויחדלו מלהציק ליהודים. "למרות זאת נמשכו ההצקות וההטרדות. בסופו של דבר שולמו סכומי כסף גבוהים למוסלמים כדי שיטהרו את מתיהם מחוץ לשני חדרי המתחם ויניחו ליהודים להתפלל ולבקר בקבר רחל ללא הפרעה. בד בבד ואף קודם לכן הושגו פירמנים (צווים) מהשלטונות התורכיים המכירים בזכויותיהם של היהודים במקום ומצווים שלא להפריע להם לבקר ולהתפלל בו".
כאמור הקביעה שקבר רחל הוא למעשה מסגד היא חדשה מאוד. "זיהויו של המקום על ידי המוסלמים בימינו כמסגד בלאל אבן רבאח התרחש לראשונה לאחר 'מהומות מנהרת הכותל' ב-1996 ובמקביל לתחילת עבודות הביצור במקום. עבודות אלה היו הכרח מול ירי, צליפות ויידויי אבנים מצד הפלשתינים לעבר מבקרים יהודים במתחם הקבר. עד אותו מועד זיהו כאמור מקורות כתובים ומגוונים, מוסלמיים ופלשתיניים, את המקום כ'קובת רחל' ( כיפת רחל) וכקברה של רחל ולא כמסגד", אומר שרגאי.
על בלאל אבן רבאח שבשמו מכונה עתה 'המסגד' לכאורה, מספר שרגאי כי מדובר בעבד חבשי שהפך למואזין הראשון של מוחמד. קברו מצוי כפי הנראה בדמשק ונחשב שם לאתר דתי וקדוש. לפי מסורת אחרת הוא קבור בבאדר שליד רבת עמון.
לדברי שרגאי בשנים 2000-1995 עדיין הציגה הרשות הפלשתינית לתלמידיה את קבר רחל בשמו ההיסטורי (למשל בספר 'חינוך לאומי פלשתיני לכתה ו' 1995), אולם מעט אחר כך, כבר בשנת 2001, כבר הציגו ספרי אזרחות של הרשות את תמונות קבר רחל כ'מסגד בלאל בן רבאח (בית לחם) (למשל בספר חינוך לאומי לכתה ז').
כאמור את פרטי מחקרו סביב ההונאה הפלשתינית שסביב קבר רחל מציג היום שרגאי בהרחבה בכנס מחקרי יו"ש באריאל. בהרצאתו יתבסס גם על חומרים שפרסם בספרו 'על אם הדרך, סיפורו של קבר רחל' וגם על נייר עמדה מורחב שפרסם במסגרת 'המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה תחת הכותרת 'קבר רחל – מקום קדוש יהודי ולא מסגד', וכן על המאמר 'קבר רחל כמשל' שפרסם מכון אימפקט לפני למעלה משנה.