מי רצח את ארלוזורוב? הבריטים?

במלאת 79 שנים לרצח ארלוזורוב מסכם ההיסטוריון אריה יצחקי 40 שנות חקירה וקובע: הבריטים הם שביצעו את הרצח.

שמעון כהן , כ"ז בסיון תשע"ב

האקדח החכם
האקדח החכם
מתוך אתר תערוכת SHOT SHOW 2011



טוען....

בימם אלה מלאו 79 שנים להירצחו של חיים ארלוזורוב על חוף ימה של תל אביב. שאלת זהותם של הרוצחים ובעיקר שאלת המניע שהוביל לרצח הפכה זה עשרות שנים לסמל המאבק בין תנועת הרוויזיוניסטים לשלטון מפא"י שהפילו את האשם לפתחם של יריביהם, האשמה שנמשכת במקומות מסוימים עד ימים אלה.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ההיסטוריון אריה יצחקי הקובע כי בתום מחקר שהתפרס לאורך כארבעים שנה הגיע למסקנה בדבר זהות הרוצחים האמיתיים ובירור נסיבות הרצח.

בראשית דבריו מזכיר יצחקי כי רבים בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת ראו בארלוזורוב מנהיג פוטנציאלי לתנועה הציונית כולה. ביוני 33', לאחר ששב משליחות באירופה, בעודו מטייל עם רעייתו סימה על חוף ימה של תל אביב נרצח בידי שני מתנקשים.

הרצח כאמור זעזע את אמות הסיפים של הישוב העברי והאשמות החלו מוטחות לכל עבר כאשר המואשמים העיקריים היו סטבסקי ורוזנבלט, אנשי ארגון ברית הבריונית, שנטען כי ביצעו את המעשה מטעמים פוליטיים. הימים היו ימי העימות הגדול על הנהגת התנועה הציונית בין ז'בוטינסקי לבן גוריון וההשמצות מצד לצד נשמעו מעל כל במה אפשרית. אנשי מפא"י קבעו נחרצות שעל רקע מאבק זה על ההנהגה הוחלט לרצוח את ארלוזורוב.
בחורצ'יק, אל תחטט בנושא. זה שדה מוקשים. הקידום הצבאי שלך ייעצר...".

השניים נשפטו על ידי הבריטים במשפט שהתנהל על פי הכללים והחוקים המוסדרים ובשני המשפטים יצאו זכאים. יצחקי מוסיף ומספר כי במקביל למשפטם של השניים הואשמו בביצוע המעשה גם שני עבריינים ערבים בתואנה שמניעים פליליים הביאו אותם לבצע את  המעשה לאחר שניסו לתקוף את אשתו של ארלוזורוב וזה בחר להיאבק בהם.

עוד מוסיף יצחקי ומספר כי במרוצת השנים הועלו תיאוריות הזויות החל מסברתו של ההיסטוריון שמואל דותן ז"ל שסבר שהקומוניסטים הם שביצעו את הרצח בהנחיה שקיבלו ממוסקבה, במגמה לסכסך בין חלקיו השונים של הישוב היהודי ובינו לבין האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל. בין השאר התבסס דותן על עבודתה בביתו של ארלוזורוב של מנקה המשויכת לארגון קומוניסטי שפעל בארץ ישראל, אך להערכתו לטענה זו אין כל בסיס.

טענה נוספת אותה הוא מגדיר כהזויה היא טענה שמאחורי הרצח עמדו גורמים נאציים בשליחותה של מאגטה גבלס, אשתו של שר ההסברה הנאצי, שביקשה ברצח זה לחפות על קשרים רומנטיים שהיו לה עם ארלוזורוב, שכן בצעירותה השתכנה בבית משפחה יהודית. יצחקי משוכנע שבסיס לטיעון זה לא היה ולא נברא.

תיאוריה נוספת היא התיאוריה הפנימית ולפיה הועדה המנגנון בתוך מפא"י היא שביצעה את הרצח בשליחותו של בן גוריון עצמו שביקש להתפטר מיריבו הפוליטי ובמקביל להבאיש את ריחם של הרוויזיוניסטים.

כאמור, כל הטענות והתיאוריות הללו זוכות לבוז מוחלט מצידו של יצחקי הקובע כי בידו התשובה האמיתית והמוכחת לזהות רוצחו של חיים ארלוזורוב. זאת כאמור, לאחר מחקר בן כארבעים שנה שבוצע גם בארץ וגם בחו"ל.

לטענתו של יצחקי רוצחיו של ארלוזורוב הם שלוחי השלטון הבריטי בארץ ישראל של אותם ימים.

הוא מזכיר את היות ארלוזורוב ידידו של הנציב הבריטי וידיד משפחה של ראש הבולשת הבריטית, הקפטן הרולד רייס. להערכתו שני האישים הללו, על אף היותם ידידיו, הם שאחראים לביצוע הרצח.

"הם יירטו מהפך מחשבתי שעבר על ארלוזורוב", מסביר יצחקי ומפרט: "בשנת 32 הגיע ארלוזורוב למסקנה שהבריטים עובדים עלינו ואין סיכוי שיקימו בית לאומי לעם היהודי. הוא כתב זאת בשתי אגרות לחיים וייצמן", מספר יצחקי ומצטט מתוך אחת האגרות בה נאמר שעל ידי למנוע שלטון של רוב לא יהודי בארץ ישראל על התנועה הציונית למרוד בשלטון הבריטי ולכבוש את האדמיניסטרציה והצבא בארץ ישראל ולמעשה לפעול באופן עצמאי לקידום רעיון הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. "הבריטים קראו זאת והבינו שצריך לרצוח את האיש. הם עשו זאת גם כדי להטיל את האשמה על הרוויזיוניסטים בתקופת שיא המתח שבין המחנות".

בטרם הוא מציג את הוכחותיו לטענתו מספר יצחקי כי מחסליו של ארלוזורוב היו ארבעה ולא שניים כפי שמפורסם בציבור. האחד הוא קצין בריטי שהיה האקדוחן שביצע את הרצח, בסוף רחוב בן יהודה, במקום בו נמצאת כיום שדרת בן גוריון, המתין רכב מילוט ובו נהג ומאבטח, ויחד עם האקדוחן שביצע את הרצח היה גם אחד הפושעים הערבים שנלקח וצורף למשימה כדי שניתן יהיה להאשימו במעשה במידה והרצח יסתבך.

יצחקי מספר שהראשון שהגיע לזירת הרצח היה הקפטן הרולד רייס, ובאופן מיידי ביקשה ממנו סימה, רעייתו של ארלוזורוב להיות האחראי האישי והישיר לחקירה. הוא אכן נטל את מושכות החקירה לידיו, ביצע מסדרי זיהוי פיקטיביים ופעולות נוספות.

עוד מציין יצחקי שבאותם ימים שימשו שני יהודים כקצינים בכירים במשטרה הבריטית. האחד הוא בכור שטרית שלימים היה לשר המשטרה בממשלת ישראל, והאחר הוא יהודה ארזי, איש שירות הידיעות של ההגנה. שניהם הגיעו למסקנה שמשהו בלתי מתקבל על הדעת מתרחש כאן, אך לא דיווחו. טוביה, אחיו של יהודה ארזי, סיפר את הדברים מאוחר יותר. לעומתו בכור שטרית שלא גילה מה אירע, מסר יומן אישי לאלמנתו של ארלוזורוב. "בשנות השבעים פניתי אליה וביקשתי לקבל לידי את היומן", מספר יצחקי, "היא אמרה שהיא לא יודעת איפה הוא, אולי בבוידעם. היומן נעלם".

עוד הוא מספר על פגישה שקיים עם שאול אביגור (מאירוב) שהיה חבר במנגנון הבדיקה שהקימה מפא"י לאותה פרשה וביקש לדלות ממנו פרטים על הפרשה ההיא. בתשובה אמר לו אביגור "בחורצ'יק, אל תחטט בנושא. זה שדה מוקשים. הקידום הצבאי שלך ייעצר...".

ממשיך יצחקי ומספר כי לפני שנה יצא ספרו של אלדד חרובי 'בולשת חוקרת' על עלילות הבולשת הבריטית בארץ ישראל. הספר נכתב בעקבות נבירה וחשיפה של ארכיון הבולשת הבריטית, ה-CID, בגנזכי השב"כ. חרובי נקרא בשנת 95' לחקור את הממצאים שבתוכו ובתום הבדיקה והמחקר הוציא את הספר. ,בשיחה איתי אמר שהופתע שאין אפילו מסמך אחד שמתייחס לרצח ארלוזורוב...", מספר יצחקי המציין כי לפני ימים אחדים יצר קשר נוסף עם חרובי על מנת לוודא נתון זה, ואכן חרובי אישר שעל כל אירוע ואירוע שהתרחש בארץ שיראל של אותם ימים מופיעים נתונים ומסמכים, למעט אירוע אחד והוא רצח ארלוזורוב.

"בשנות השמונים פניתי לארכיון הלאומי של בריטניה וביקשתי לחקור תיק מסוים על רצח ארלוזורוב. התשובה הייתה 'תבוא בשנת 2033', כלומר כאשר יחלפו מאה שנים מאז הרצח. כמי שלא מקבל סירובים מהסוג הזה ערערתי על התשובה וביקשתי שוב. קיבלתי תשובה בעל פה והיא שהחומר לא ייפתח לעולם מטעמים של פגיעה בכבוד הלאומי...".
"החומר לא ייפתח לעולם מטעמים של פגיעה בכבוד הלאומי...".

ממשיך יצחקי ומספר כי בשנת 38' עזב הקפטן רייס את ארץ ישראל למכורתו, דרום אפריקה. זאת לאחר פעילות רבה בה הכה קשות את הטרור הערבי וביצע כמה מבצעים חשובים. "בשנות השבעים ניסיתי להגיע אליו דרך איש קשר. הוא סירב וחשש. שאלתי את אותו איש קשר למה הוא מסרב, והוא אמר לי שהגנרל סבור שאני איש מוסד שמנסה להרוג אותו על מה שהיה בארץ ישראל...".

עוד מציין יצחקי כי העיתונאית תמר מרוז חקרה את הפרשה ופנתה לטוביה ארזי, הקצין היהודי שדובר בו וזה מסר לה חומר שהיה בידיו לאחר שקיבל אישור מישראל גלילי. הוא סיפר שביקש מגלילי רשות לנסוע לדרום אפריקה כדי לחקור את הפרשה מול הקפטן רייס, אך גלילי אסר עליו זאת מכל וכל. שלוש שנים אחר כך, בשנת 73' נפטר הקפטן.

להערכתו של יצחקי המסקנה היחידה המתבקשת מכל אלו היא ש"ברמה של מאה אחוזים ולא תשעים ותשעה אחוזים, מי שיזם וביצע את הרצח היו אנשי הבולשת הבריטית". כעת הוא מבקש שבנו של ארלוזורוב, המטיח גם כיום את אשם הרצח לפתחם של הרוויזיוניסטים, ינהג ביושרה, יחפש בבוידעם, ימצא את היומן שאמו קיבלה מבכור שטרית ויחשוף את הנתונים המופיעים בו.

"אשמח מאוד לעימות ציבורי", אומר יצחקי בביטחון גמור ומוסיף: "הגיע הזמן, אחרי שני דורות, כשרוב האנשים כבר אינם איתנו, לחשוף את הדברים. מספיק עם ההשתקות ומספיק עם ההאשמות".

מפקד הבולשת – הרולד רייס: