ילדי האולפנה: סיוטים בלילה וקשיים בלימודים

פסיכולוגים ויועצים, שסייעו למגורשיי גוש קטיף וצפון השומרון, מסייעים בימים אלה לילדי שכונת האולפנה שמתמודדים עם טראומת הפינוי.

בני טוקר , ז' בתמוז תשע"ב

פינוי שכונת האולפנה
פינוי שכונת האולפנה
חזקי עזרא



טוען....

מנהלת מחלקת הרווחה בבית אל, חדווה אריאל, אומרת לערוץ 7 כי טראומת הפינוי בשכונת האולפנה, יצרה בעיות רבות בקרב משפחות המפונים.

"אנחנו עובדים עם המשפחות של שכונת האולפנה, גבעת אסף והארטיס", מציינת אריאל, "מדובר במשפחות שמאוימות כבר תקופה ארוכה, מפינוי מרצון או שלא מרצון. המשפחות שמפונות השבוע עברו מצבים של אי ודאות קשים - האם הם יפונו או לא יפונו, איך ומתי".

לטענתה, הם נתקלו בבעיות לא פשוטות במהלך הטיפול במשפחות, "אנחנו בקשר איתם עוד מתחילת השנה. הגשנו סיוע לילדים שחוו הרבה פחדים וסיוטים כתוצאה מהפרידה הצפויה באופן כפוי מהבית. העברנו להם סדנאות עם פסיכולוגים, והדרכות להורים כיצד לסייע לילדים עם החששות. עשינו להם גם פעילויות חווייתיות של שמחה, מתוך מטרה להקל עליהם את האווירה הקשה והטראומטית. שיזכרו שמישהו גם שימח אותם".

אריאל טוענת, שדווקא הפינוי מ"רצון" של שכונת האולפנה יצר בעיות קשות, "המילה מרצון, היא מילה מאוד קשה ולא במקום. מבחינתם זה לא היה מרצון אלא מאונס. הם רצו להמשיך לגור בבית שלהם, ולא ראו סיבה מדוע לעזוב את הבית".

"העובדה שזה היה בלי התנגדות, דווקא הקשתה עליהם לבטא את המחאה שלהם ואת ההרגשה שזה לא היה מרצון. התקשורת הציגה את זה שזה מרצון וזה דווקא הגביר את הכעס שלהם, כי הם רצו להישאר שם. זה שהם עשו את זה מרצון כי כפו עליהם, גורם להם עכשיו להתכנס פנימה, כי לא נתנו להם לבטא את הכאב".

היא מציינת, שמיטב המומחים שעסקו בזמנו בטיפול במפוני גוש קטיף וצפון השומרון, מנסים גם הם לצמצם את הנזק של משפחות המפונים בבית אל, "יש לנו אנשי מקצוע שבע"ה יעזרו להם לבטא את הכאב. הצלחנו במידה רבה אך יש לנו עדיין עוד הרבה עבודה. הילדים הם הכי פגיעים, כי להם אין הכלים שיש למבוגר, וגם למבוגר חולף זמן עד שהוא מעבד את תהליך האובדן. נעזרנו גם בארגון 'מהות ישראל' שהיה לו את הניסיון מגירוש גוש קטיף וצפון השומרון".

מנהלת שרותי הרווחה בבית אל, מציינת שדווקא בעת הזאת, חשוב להגביר את השיח המשפחתי, "היכולת לבטא יחד את הכאב עם התקווה שאפשר להמשיך הלאה - חשובה. אנשים במצבי לחץ אין להם תמיד את הפנאי לבטא את המחאה. אנחנו אמרנו להם שיכתבו את המחאה למנהיגי המדינה, שיכתבו בקשות, שיכתבו על שלטים שיפגינו".

"צריכים גם לשים לב לראות איך כל ילד מגיב, כל אחד מגיב בצורה שונה. יש כאלה  עם פחדים וסיוטי לילה, ראינו אצל ילדי גוש קטיף ומגרון ילדים שהתקשו ללמוד בבתי ספר. התקשו להתרכז בלימודים כי הם היו מוצפים רגשית בכאב וכעס. הם התקשו לאסוף את עצמם, הם היו עסוקים בחוויה הקשה והיו צריכים הרבה השקעה פסיכולוגית כדי לעזור להם. אנחנו מקווים שגם כאן השיקום של כולם יהיה מהיר".