כשד"ר קידר פגש את השייח' ג'עאברי

השייח' של אזור חברון אומר לא מעט דברים לא נעימים עבור הרש"פ ומארח אישים יהודיים, בהם רבים מהימין הישראלי. מה קורה באוהל השייח'?

שמעון כהן , כ"ה בתמוז תשע"ב

מערת המכפלה בחברון
מערת המכפלה בחברון
פלאש 90

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר המזרחן ד"ר מוטי קידר, איש אוניברסיטת בר אילן, על המפגש לפני ימים אחדים באוהלו של השייח' ג'עברי מחברון, מפגש בו השתתפו גם הפרופ' הלל וייס, יו"ר מועצת שומרון גרשון מסיקה, הרב ריסקין מאפרת ואחרים.

בהמשך הדברים פרס ד"ר קידר את מה שנראה בעיניו כפתרון היחיד למציאות המדינית פוליטית ביהודה ושומרון.

בראשית דבריו מסביר ד"ר קידר על מעמדו של השייח כראש השייח'ים של אזור חברון המבטא את הקולות מהשטח ולא קולות מהרשות הפלשתינית שיובאה לשטח מחו"ל על ידי השמאל הישראלי ומבטאת נתק עצום בין העם להנהגה שם.

ד"ר קידר אף מחריף את דבריו וקובע כי רעיון הבאתם לישראל של מנהיגים מטוניסיה וממקומות אחרים, כפי שעשה השמאל, הוא מהלך קולוניאליסטי המנוגד במהותו ליכולת לייצר שיח אמיתי עם ההנהגה המקומית, זו שרעיונותיה שונים לעיתים בתכלית מכפי שנדמה ומצטייר בציבור.

לדבריו התפר שניסו לתפור בין אבו מאזן וחבורת טוניס לבין המנהיגים המקומיים כדוגמת עריקאת, ברגותי וראג'וב לא עלה יפה ולא יכול היה להצליח שכן מדובר בקבוצות שונות, שלעיתים סולדות זו מזו עד כדי כך שאינן מתחתנות זו עם זו כפי שקורה בין אנשי יריחו לאנשי שכם.

במהלך המפגש בין השייח' החברוני לבין קידר והישראלים האחרים הביע השייח' גע'אברי סלידה מההנהגה שהוצנחה על ראשיהם של הפלשתינים, וקבע כי הוא יכול בהחלט לדור בכפיפה אחת וביחסי שכנות טובים עם אנשי אפרת ונווה דניאל שכניו. עם זאת מספר קידר כי אמירות מעין אלו גורמות לחשש אמיתי לחייו של השייח', שכן הרש"פ יודעת היטב לשחד ולשמן אנשים ומנגנונים בכדי לקדם את האינטרסים שלה ושל אנשיה. "אלמלא היו לו עשרות אלפי תומכים לא היה מעז לפצות פה נגד הרש"פ", אומר ד"ר קידר.

עוד מוסיף קידר ואומר כי לטעמו המציאות בשטח וכשלון הצנחת המנהיגות החיצונית מובילה למתווה אחר לחלוטין של פתרון ובו תוקמנה מעין אמירויות פלשתיניות בערי יו"ש וכל אחת תתקיים כמדינה בפני עצמה בהתאם לתפיסתה ובהתאם לשיבטיות המאפיינת אותה. כל עיר תקבל עצמאות כמדינה בעוד ישראל תשלוט על המרחב כולו. בחברון ישלוט ג'עאברי כמלך במדינתו, ביריחו משפחת עריקאת, בשכם משפחות מעצרי וטוקאן וכן הלאה.

לדבריו אין מדובר בתכניתו שלו אלא בתכנית שטווה בורא עולם למקום, כאשר הציב כאן את השבטים המנוכרים זה לזה במקומות שונים. להערכתו של קידר פתרון זה הוא היחיד שיוכל לאפשר מציאות ביטחונית ראויה לישראל.

עוד הוא מציין כי מדובר במתווה המתרחש בשאר מדינות המזרח התיכון כעיראק ולוב שהתפלגו וסוריה המצויה בעיצומה של התפלגות שבטית מסוג זה. להערכתו השייח' ג'עאברי חושש להציג מתווה מעין זה כפתרון ראוי מטעמו כיוון שהוא חושש לחייו, אך אם ישראל תגבה אותו ותודיע לו שעליו להקים את מדינת חברון שלו, מדינה שתתקיים תחת מטריה ביטחונית ישראלית, הוא יוכל להציג אותה בפני אחיו הפלשתינים כאילוץ שנכפה עליו ולא כמשהו שרצה ביוזמתו, ובכך "לצאת חי גם מבחינה ציבורית וגם מבחינה פיזית...".

ד"ר קידר מציין בדבריו כי השייח' הביע בשיחתו עם אורחיו תמיכה ברעיון המדינה האחת ליהודים ולערבים, אך מששאל אותו קידר עצמו אם הוא חפץ בכך שבנות תל אביב תסתובבנה בחברון, חשב שנית על הרעיון. קידר מצידו הזכיר את רעיון האמירויות ככזה שיותיר עצמאות לשייח' ולאנשיו, ומנגד יותיר את בנות תל אביב בתל אביב.

באשר לגיבוי בשטח שמקבל או לא מקבל השייח' לדבריו, אומר קידר כי הקצב הערבי אחר מהפוליטיקה הישראלית. "בחברות השבטיות קיים כוח השכנוע. הוא מדבר עם השייח'ים, מציג את האלטרנטיבות, מדבר אל ההיגיון והשכנוע ללא כפייה ודיקטטורה. הדבר לוקח זמן. כשדיברתי על הרעיון שלי ראיתי אותם מהנהנים, אבל הם לא נותנים תשובה מיידית. הקצב שם אחר. לא חותכים כלום כאן ועכשיו. הם מגלגלים את ההצעה, בוחנים ובודקים אותה. שום דבר לא נסגר במייל או בטלפון. יושבים ומדברים שעה על הא ועוד שעה על דא, עוד שעה מקלפים תפוח ושותים קפה, ורק אחר כך מדברים על הבעיות. זה הקצב של המזרח התיכון. זה לא הקצב של הפוליטיקה הישראלית...".