גוש עציון
גוש עציוןקובי פינקלר

מחר (שלישי) יציינו בגוש עציון מלאת 85 שנים לראשית ההתיישבות באזור.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם חוקר ההיסטוריה של גוש עציון, יוחנן בן יעקב, על ימיה הראשונים של ההתיישבות באזור, התיישבות שהחלה עם הקמתו של הישוב מגדל עדר בידי עולים וותיקים, חרדים וחילוניים גם יחד.

בן יעקב מספר על ימיה הראשונים של ההתיישבות, על המצוקות והקשיים של מגדל עדר, ראשון הישובים, עד לפרעות תרפ"ט שהובילו לקיצו של הישוב הצעיר.

החברה שהקימה את הישוב הייתה בניהולו של תלמיד חכם בשם יצחק גרינוולד שעלה מוורשה והתפרנס מצביעה וסיוד במאה שערים. האיש חלם על רעיון הקמת התיישבות יהודית בין חברון לירושלים ולשם כך הקים את חברת 'זיכרון דוד' ובראשה הציב את הרב מנחם מנדל כשר. החברה יזמה רכישת קרקעות ואכן רכשה כמעט אלף דונם באזור זה.

בטבת תרכ"ז (1927) עלו לקרקע. "בליל הושענה רבה עסקו ברכישת הקרקעות. הם ריכזו את בעלי הקרקעות בבניין אחד שעמד שם, והחתימו את כל הנציגים הערבים על המכירה. הערבים שברובם לא ידעו קרוא וכתוב חתמו בחתימת אצבע, ורק אחרי שכולם חתמו הוסכם על הבעלות היהודית".

אל המקום הגיעו משפחות חרדיות מירושלים ואליהם הצטרפו קבוצת עולים מתימן שקובצו מרחוב בלפור בתל אביב. העולים מתימן הגיעו עם ציפיות משיחיות, כמאמר המדרש שבין חברון לירושלים יופיע המשיח, אך המציאות בשטח הייתה קשה ומאכזבת מאוד עבורם.

בראשיתו הוגדר הישוב על ידי גרינוולד כעיר גנים חרדית. הישוב הוקם כישוב פרטי ללא עזרת המוסדות המיישבים, ההסתדרות הציונית והקרן הקיימת ש"העדיפו להתיישב במישור ובעמקים, במקומות הקלים יותר, ולא בהר. את ההר הם השאירו עבורנו. בשנת 43', כשההורים שנו הגיעו לכפר עציון הם היו ראשוני המתיישבים בהר חברון", מספר בן יעקב.

לעולים החרדים הצטרפו עולים מתנועת השומר שחברו לקיבוץ הדתי. אל הישוב החדש הגיע יעקב רוזנבלום, איש ההתיישבות בגליל, המעורה היטב בין מנהיגי הישוב ומנגד מכיר היטב את אורחותיהם של ערביי האזור. הוא הגיע עם אשתו ושני בניו כדי לנהל את המושבה החדשה, אך המושבה התקיימה פרק זמן קצר. התנאים היו קשים. המתיישבים עלו למקום בטבת כאמור, אך באדר נתקלו בכמויות אדירות של שלגים שלא הכירו. "העולים מתימן לא ידעו מה זה. ראיינתי אחד מהם לפני שלושים שנה, והוא סיפר לי שהם חשבו שזה מן שיורד מהשמים. הגגות עפו להם והם נכנסו מתחת למיטות ושכבו שם. מי שהציל אותם היו ערביי בית עומאר שידעו שיש שם יהודים שלא יודעים להסתדר. הגיעו למקום, חילצו אותם, הביאו להם דבלים, רעננו אותם ועזרו להם להתארגן. זו אותה קבוצה ערבית שהצילה אותם גם בסוף", אומר בן יעקב ומכין אותנו לסופו של הסיפור בהמשך.

בישוב החדש הוקמה גם ישיבה קטנה, הוא מספר. "בן אחיו של ראש ישיבה מירושלים נקרא אל דודו ראש הישיבה שאמר לו קנה לך עז וכבשה, עלה על אוטובוס קו 23 שנוסע לחברון ועבור דרך מגדל עדר, תרד שם ותצטרף למתיישבים כי צריך לנטוע כרמים וזיתים כדי לקרב את הגאולה. כך הוקמה שם ישיבת 'אוהל רחל'".

אך השלג והמצוקה הכריעו. "הם שתו מים משלוליות", מספר בן יעקב "והמוסדות לא רצו לסייע. הם לא אהבו את ההתיישבות הפרטית. היה נוח להם להסתכל מהצד ולראות איך החרדים האלה לא מצליחים להסתדר".

ביום י"ז מנחם אב תרפ"ט, שנתיים לאחר העלייה החלו הפרעות בירושלים. על פי גרסה אחת התושבים התפנו למנזר סמוך ועל פי גרסה אחרת הגיעו למקום ערביי בית עומאר שלקחו אותם אליהם, שם שמרו עליהם. תוך כדי שהם זוכים למגננה בתוך הכפר הערבי החלה התקוממות ותסיסה נגד שמירת היהודים בכפר. מישהו הוריד מכתב כתוב עברית, ערבית ואנגלית אל הכביש. המכתב הגיע אל הבריטים שהגיעו לחלץ את הקהילה המכונסת בית עומאר ולהעביר אותה אל תחנת המשטרה הסמוכה, ומשם לירושלים.

פרטי פרטיה של אותה פרשת ראשית ההתיישבות בגוש עציון יתוארו ארוכות במהלך האירועים מחר (ג') במסגרת היום המיוחד לציון 85 לתקופה זו.