איפה הכלים?
איפה הכלים?מכון המקדש. פלאש 90

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון 'פועה', על מחקרו המקיף וארוך השנים סביב תעלומת מקום הימצאם של כלי המקדש.

מזה כעשרים שנה חוקר הרב בורשטיין את הסוגיה, ובין השאר ניסה להפעיל גורמים מדיניים בישראל ובעולם כדי לקדם את חקר התעלומה, ואף פנה ישירות לוותיקן ולמוזיאונים בעולם כדי לנסות ולמצוא את הכלים שנשדדו.

בראשית דבריו מזכיר הרב בורשטיין סיפורים כבר מימי התלמוד על הסתרת כלי המקדש. זכור הסיפור על אותו כהן שגילה בלשכת העצים ריצפה משונה מחברותיה והבין שזהו הפתח למקום בו הוטמנו הכלים, אך עד שקרא לחברו יצאה נשמתו, ובגרסה אחרת הביא קורנס כדי לפתוח את הפתח, אך כשהחל בחפירה עף ניצוץ שפגע בו והרגו.

הרב בורשטיין מספר על עדויות קדומות על העברתם של הכלים לאזור פרס ועיראק. זכור גם משתה בלשצאר שבו נעשה שימוש בכלי המקדש עד שיצאה יד מהשמים שכתבה 'מנה מנה תקל ופרסין', היינו שעוד יבוא יומו של בלשצאר לשלם על השימוש הזה בכלים.

כלים נוספים ידועים - אלה שאותם הכין בר כוכבא כהכנה לחידושו של בית המקדש. את הכלים הללו הסתיר במערות מדבר יהודה.

הרב בורשטיין מזכיר בדבריו את מגילת הנחושת שבה נכתב במדויק מקום הסתרתם של כלי המקדש במערות, תוך ציון כמה אמות עד למקומו של איזה כלי באיזו פינה של המערה. מגילה זו נגנבה על ידי בדואים הועברה למוזיאון בעקבה. "פרופסור קוך מקנדה נקט בשיטת התשלום והציע לפענח כל טור בנפרד, ואכן פיענח 92 אחוזים מהמגילה", מספר הרב בורשטיין המזכיר גם את הארכיאולוג המנוח וונדיל ג'ונס שהלך לעולמו לפני כשנה. ג'ונס המשמש גם כראש בני נוח נהג להגיע לישראל מדי שנתיים, לחבור לארכיאולוגי ישראל ולהשתתף בחפירות במגמה להגיע אל הכלים.

עוד מזכיר הרב בורשטיין את האמור בספר חשמונאים ב' (פס' ב') על החלטת ירמיהו להטמין את הכלים בהר נבו, אלא ש"אנחנו לא יודעים איפה הר נבו", אומר הרב בורשטיין המזכיר פרט מעניין – בכנסייה שבהר נבו מופיע פסיפס ובו ציור המקדש.

בהמשך הדברים מזכיר הרב בורשטיין את האבות דרבי נתן אודות חמשת הדברים הגנוזים בתחתי הר הבית ובהם גם הכלים למעט המכתשת של בית אבטינס שהועברה לרומי. "בתקופת סאדאם חוסיין ניסיתי לדבר עם אוצר המוזיאון של בגדאד, והוא הזמין אותי לבוא ולראות שם דברים יהודים עתיקים מאוד"

עוד הוא מספר על מדרש קבלי הרואה בבגדד את המקום בו נמצאים הכלים, כאשר בעתיד יעלה נהר הפרת על גדותיו ויחשוף עימו את הכלים ששקעו בו. "בתקופת סאדאם חוסיין ניסיתי לדבר עם אוצר המוזיאון של בגדאד, והוא הזמין אותי לבוא ולראות שם ממצאים יהודיים עתיקים מאוד", מספר הרב בורשטיין המוסיף כי התייעץ עם חברים מהמוסד שייעצו לו שלא להגיע לעיראק של אותם ימים על אף דרכונו הדרום-אמריקאי, "הם אמרו שקשה יהיה להתחפש עם הזקן וכו'...".

לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק חזר הרב בורשטיין ובירר, הפעם מול גורמים אמריקאים, אודות העתיקות שבמוזיאון בבגדאד, אולם אלה השיבו לו שאמנם קיימים כמה ממצאים עתיקים, אך לא מדובר בדברים שנראים כמתוארכים לתקופה המדוברת, אלא לתקופה מאוחרת יותר.

בהמשך הדברים מספר הרב בורשטיין על תופעה שפשתה במרוצת השנים והיא זיוף עתיקות המשוייכות לבית המקדש ומכירתן לנוצרים. הנוצרים חיפשו ממצאים על מנת שיוכלו להוכיח בכך שהם הם המשכו של עם ישראל, ובשל כך היה קל למכור להם סחורה מסוג זה. הרב בורשטיין מספר על ביקורו של פרופ' משורר בכנסייה שבכניסה לשער האריות כחלק מהערכת שמאות בעקבות גניבה. כאשר סגרו את דלתות המקום עליו שוטט, ראה כלים שנראים ככלי המקדש, אך להערכתו מדובר בזיופים שנועדו כאמור לתאר את הנצרות כממשיכת היהדות.

לדבריו פניות רבות שלו לארכיאולוגים החופרים במתחם הר הבית נענו בתשובה נחרצת ולפיה אין כלים של בית המקדש במקום. עם זאת מציין הרב בורשטיין שיחה עם פרופ' מזר שאמר לו בעבר ש"אין דבר כזה שארכיאולוג מחפש ולא מחפש כלים, אבל כשלא מוצאים הם אומרים בצורה חריפה שאין כלום...".

ממשיך הרב בורשטיין ומספר על פירים שנחפרו אל תוך הר הבית ומהם, כך על פי עדויות שונות, שניתן מהם להגיע למחילות שונות מתחת להר הבית, חלקן לא ידועות לאיש, כך התברר בחקירה חשאית שבוצעה בעזרת מכשור מיוחד בו עושה הצבא שימוש לאיתור מנהרות טרור בדרום.קפטן פרקר נמלט מגבולות הארץ כשאיתו 11 ארגזים שהועברו ללונדון.

הרב בורשטיין מציין כי בתקופת הטורקים ניסה קפטן פרקר לחפור מתחת להר הבית. לשם כך הוא שיחד את הוואקף, "אבל כנראה שלא את כל הוואקף". קפטן פרקר חפר מכיוון עיר דוד במסווה של חפירת יסודות לבית חולים גדול, אך תוך כדי העבודות אירעה הפסקת מים בהר הבית והוואקף (שלא זכה לשוחד) חשד והחל לחקור. האירוע עורר דיון מיוחד בפרלמנט הטורקי, ועוד קודם שיוכלו ללכוד אותו נמלט פרקר מגבולות הארץ כשאיתו 11 ארגזים שהועברו ללונדון.

הרב בורשטיין פנה למוזיאון בלונדון וביקש מידע אודות הארגזים ושאל אם אין בידיהם ממצאים הקשורים להיסטוריה היהודית. התשובה במוזיאון הייתה נחרצת – אין ממצאים שכאלה. לדברי הרב בורשטיין ניתן להאמין לגרסה זו של הנהלת המוזיאון כיוון שבדו"ח הארגזים שהותיר קפטן פרקר לא נרשמו כלים. זאת על אף דיווח מאותם ימים שפורסם בני יורק טיימס ולפיו כלי המקדש הוברחו ללונדון.

בהמשך דבריו מוסיף הרב בורשטיין ומציין שיחה שהייתה לו עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל ובה סיפר לו על הניסיון למצוא את כלי המשכן או את אחת ממנורות מקדש שלמה, אך הרב השיב לו בתמיהה כיצד זה הוא חושב למצוא את מה ששלמה בחוכמתו הסתיר והחביא. "לאחר שבוע שאל אותי הרב מה המצב, אם התקדם משהו. אמרתי לו שהרב ייאש אותי. הוא אמר 'חס ושלום. זה טוב שאתה מחפש את הכלים'. אמרתי לו שהרב אמר שאין סיכוי שאני אמצא את מה ששלמה הסתיר בחוכמתו. הרב אמר שהכול תלוי בהארה משמיים. הרב הזכיר את הרצל ואמר שהיו עוד רבים שאמרו את מה שהרצל אמר, אבל כאשר הוא אמר זאת מהשמים רצו ושמעו לו. אם מהשמים יחליטו שהגיעה העת למצוא זה יקרה. אל תפסיק לחפש".

להערכתו של הרב בורשטיין חשיבותם של ממצאים מבית המקדש היא התרוממות הרוח בעם המתעורר להתעניינות מחודשת בבית המקדש, כפי שהיה כאשר נמצא רימון שהיה ספק אם הוא מבית המקדש או ממקדש אחר. בעקבות הגילוי ההוא הגיע הרב בורשטיין למוזיאון ישראל ורווה נחת מההתעניינות הגורפת והמונית סביב הרימון.

הרב בורשטיין מוסיף ומספר על עדותו של הרב בוקובזה, הרב הראשי ליהודי לוב, בספרו 'בית הלחמי'. הרב בוקובזה היה מקושר מאוד למלך איטליה והוזמן לחתונת בנו או בתו של המלך. במהלך האירוע שאל את הרב מה ירצה לקבל כשי. הרב בוקובזה אמר שירצה לראות את כלי המקדש המוסתרים בוותיקן. המלך מצידו ניסה להסביר שהוותיקן הוא ממלכה בפני עצמה ואין לו אפשרות לחייב אותם להראות את הדברים, ובמענה הודה לו הרב בוקובזה ואמר שאם כך הרי שאין צורך בדבר.בספרו הוא מספר שירד למרתפים בוותיקן וראה כלים, וכתב "ראיתי די". ארבעים יום לאחר מכן נפטר הרב בוקבזה.

למרות דברים אלו התאמץ המלך האיטלקי והשיג אישור עבור הרב להיכנס למקום. בספרו הוא מספר שירד למרתפים בוותיקן וראה כלים, וכתב "ראיתי די". ארבעים יום לאחר מכן נפטר הרב בוקובזה.

כיוון נוסף של חקירה אותו ניסה הרב בורשטיין הוא מול משפחת הרב הרצוג שפעל לאחר השואה בניסיון לאתר ילדים בכנסיות ומנזרים. ילדיו של הרב הרצוג אמרו לו שבחיפושיו שם לא נמצא דבר מהממצאים המדוברים הללו.

הרב בורשטיין מוסיף ומספר קוריוז אודות המנורה ומסורת איטלקית הקשורה בה. "הגיע אלי חוקר איטלקי וסיפר לי על מסורת איטלקית לפיה המנורה נמצאת בנהר הטיבר שחוצה את רומא, והוא מבקש אישור כדי לחפור שם ולמצוא את המנורה. ממשלת איטליה לא נותנת לו את האישור, אבל אולי אם ממשלת ישראל תבקש יסכימו לכך. פניתי לנשיא המדינה שמעון פרס וביקשתי. פרס שאל אותי אם אני מאמין שהמנורה שם. אמרתי לו שלא. הוא שאל אותי 'אם כך, מה אתה רוצה ממני'. עניתי לו שעצם החפירה תיצור רייטינג אדיר לכל נושא המקדש ולמסורת היהודית. ייאמר לזכותו של פרס שהוא פנה לאיטלקים וסידר רישיון לחפירה, אבל הבעיה היא שהממשלות באיטליה מתחלפות מהר מדי והעניין ירד".

הרב בורשטיין מתייחס בדבריו גם למנורה החקוקה בשער טיטוס, מנורה בעייתית כיוון שבתחתית רגלה חקוקים שקצים ורמשים, דבר שלא מתאים למנורת המקדש. מוסיף הרב בורשטיין ומציין את הערכתו של הרב הרצוג ולפיה בהחלט יתכן שבמהלך הדרך מירושלים לרומא נשברה רגל המנורה שהייתה עשויה בשלוש רגליים, ולמען מצעד הניצחון היא הוחלפה בתבנית נוחה יותר.

באשר למגעים מול הוותיקן בניסיון למצוא את המנורה וכלים אחרים, מספר הרב בורשטיין על שיחתו עם פרופ' פלוסר ז"ל, מומחה לנצרות, שאמר לו שהצפי הוא שהוותיקן יתכחש לקיומה של המנורה במרפתיו כיוון שבבית הדין בהאג ממתינהרב בורשטיין נועץ באנשי המוסד אם נכון יהיה להגיע לוותיקן כדי לבדוק את המתרחש שם, אך במענה קיבל ספר מזעזע ובו נתונים על אנשים שחוסלו בדרכים כאלה ואחרות לאחר שעסקו בעניינים הנוגעים למאבקים פנימיים בוותיקן...
ה דרישה להחזיר את כלי המקדש לישראל, ובמידה ויתברר שהפריטים נמצאים בידיהם הרי שמיד יחוייבו להעביר אותם לישראל.

בכל זאת פנה הרב בורשטיין לאפיפיור הקודם מכתב, ובמענה מנומס השיב לו האפיפיור כי הכלים אינם אצלם. מאוחר יותר הגיע לטקסס כנציג הרבנות בכנס של בני נוח, ואחד הנוצרים שנכחו במקום פנה אליו ותמה כיצד האפיפיור יכול לומר שהכלים אינם אצלו, "מה, הוא אפיקורס?", שאל הנוצרי שהצליח להשיג עבור הרב בורשטיין אישור כניסה לוותיקן.

הרב בורשטיין נועץ באנשי המוסד אם נכון יהיה להגיע לוותיקן כדי לבדוק את המתרחש שם, אך במענה קיבל ספר מזעזע ובו נתונים על אנשים שחוסלו בדרכים כאלה ואחרות, לאחר שעסקו בעניינים הנוגעים למאבקים פנימיים בוותיקן. "אפשר שתהיה תאונת דרכים, אפשר שתהיה דליפת גז במלון. יש דרכים רבות...".

עם זאת הוא מספר על רעיון שהעלו אנשי המוסד ולפיו בשעה שבה הם מייעצים לוותיקן בענייני ביטחון יעשה אחד מהם שימוש באישור שהושג עבור הרב בורשטיין, ויחפש בעצמו את הדברים. האישור נמסר לאנשי המוסד ואכן אחד מהם נכנס למתחם המדובר, "וכשהוא הגיע הם הראו לו כמה כלים. הוא תיאר לי איך נראו הכלים, אבל הייתי המום לגלות שהבחור הזה לא ידע איך נראו כלי המקדש. הוא כל כך הצטער על כך, שהתחיל ללמוד את כל הנושא. היום אני שולח אותו לדבר על חשיבות כלי המקדש".

את דבריו חותם הרב בורשטיין בקביעה ש"לא תמיד צריך לרוץ לכל מיני מקומות. יש לנו מדרשים ברורים לחלוטין וחד משמעיים שבתחתיות הר הבית ובספר 'הכול לאדון הכול' נכתב שנמצאו כבר כלים. אפשר להכניס את החיפוש לדרישות הקואליציוניות", הוא אומר ומזכיר את ניסיונותיו של הרב גץ זצ"ל למצוא את הדרך לארון הברית, וכשהדבר נודע "הגיע טדי קולק עם 12 משאיות בטון וסתם שם את כל הקטע, ואפשר לראות את המקום כשמבקרים במנהרות הקודש.

"כמו שאמר הרב אליהו, אם תהיה התעוררות מלמטה תהיה גם התעוררות מלמעלה ויהיו לנו הכלים".