'הערבים נזכרו שגם כאן יש יהודים והחלו לטבוח'

בירושלים זוכרים היום, עדיין לא באופן ממלכתי, את 23 נרצחי טבח תרפ"ט בירושלים. האירוע המרכזי מתקיים בחצר המבנה בו נטבחו יהודים.

שמעון כהן , י"ז באב תשע"ב

בתי ניסן ב"ק בשנת 1925
בתי ניסן ב"ק בשנת 1925
תמר הירדני, מתוך ויקיפדיה

שילה: אין הכרה

בשכונת ניסן ב"ק שבירושלים יתקיים היום אחר הצהרים טקס הזיכרון ואמירת הקדיש לעילוי נשמתם של 23 נרצחי תרפ"ט מבין תושבי ירושלים של הימים ההם.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ניתאי שילה, מדריך תיירים באזור המתגורר במתחם הבתים בו בוצע הטבח הקשה. שילה סיפר על אירועי הימים ההם ועל הנטבחים שעדיין לא זוכים להכרה ממלכתית ראויה, ועל אירוע הזיכרון שהוא בין מארגניו.

יצוין כי אירוע הזיכרון כולו יחל בהר הזיתים בחלקת קבר האחים הסמוכה לקברו של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין בשעה 16:30, שם ייאמר קדיש ומשם ימשיכו המשתתפים לעבר שכונת ניסן ב"ק והמקום בו התרחש הטבח שם תתקיים עצרת האזכרה עצמה. באירוע צפויים להשתתף חברי הכנסת אברהם מיכאלי ואורי אריאל.

בין המשתתפים יהיה גם שמאל צפניה (בעבר צפנישווילי), אחד מניצולי הטבח הוא, שניצל כאשר היה פעוט בן שנתיים בזרועות אמו שנרצחה. הוא כבר הועבר לחדר הנפטרים בבית החולים הדסה, אך כשהגיעו אנשי המקום להעביר את הנפטרים לקבורה נשמע קול בכיו החרישי והוא ניצל. כיום הוא מבקר בשכונה, עד להתפתחותה ומברך עליה מאוד כמעין סגירת מעגל בו שבים היהודים למקום.

שילה מזכיר בדבריו כי את הבית בו הוא מתגורר רכשה מחדש חנה יכין, רעייתו של לוחם הלח"י עזרא יכין. בשוב היהודים לבתי השכונה לא ניתן היה להתעלם משקעי המזוזות בפתחי הבתים.

על הקמת השכונה הוא מספר כיצד ניסן ב"ק, חסיד רוז'ין, שומע להנחיית הרב'ה שיש לעלות לארץ ישראל לבתיה וחצרותיה וכך הוא עושה, רוכש את הבתים, בונה בית כנסת ובהמשך משוכנים במקום עולי גרוזיה. ההתיישבות היהודית במקום נמשכת גם לאחר מאורעות תרפ"ט וגם לאחר אירועי המרד הערבי הגדול בתרצ"ח. בשני אירועים אלה השכונה נעזבת אך לא ננטשת. בשנת 48' מגיעים אנשי ההגנה ומוציאים את התושבים, לעיתים גם בכוח, בשל הגבול שנקבע עם ירדן.

ניתאי שילה מציין בדבריו כי עד היום אירועי הזיכרון לנרצחי תרפ"ט בעיר עדיין אינם זוכים להכרה רשמית ממלכתית של מוסדות המדינה והעירייה. זאת למרות פעילות נמרצת של אישים שונים במסדרונות העירייה, בהם בין השאר גם סגן ראש העירייה דוד הדרי.

על אירועי אותה שבת נוראה ביום י"ז באב תרפ"ט מספר שילה כיצד המון ערבי מוסת בידי המופתי חאג' אמין אל חוסייני עושה את דרכו לעבר שכונת מאה שערים, שם מתגוררים אלפי יהודים במגמה לפרוע בהם. יהודי אחד בשם וייסנשטרן יוצא אליהם, יורה ירייה אחת שמניסה את ההמון חזרה , ואולם בדרכם חזרה הם "נזכרים" בקיומן של יהודים המתגוררים באזור שער שכם, ומתחילים במסע ההרג והטבח בתוך סמטאות העיר העתיקה, כאשר שכנים עד לא מכבר הופכים לרוצחים וטובחים בשכניהם היהודים.

בדבריו מקפיד שילה שלא להכביר בתיאורים קשים אך מציין שכשהובאו לקבורה לא ניתן היה לזהותא ת הנרצחים ועל כן הם נקברו בקבר אחים.

עוד הוא מוסיף ומזכיר את דבריו של הרב קוק שבשיחת טלפון בעיצומו של יום השבת מורה לסגן המושל להפסיק את הטבח. הסגן אומר שאין לו סמכות לפעול כי הנציב איננו והרב פוקד עליו "בצו המצפון האנושי", ורק לאחר מכן הוא שולח שוטרים שיורים שתי יריות ובכך מפסיקים את הכול. "כלומר היה בכוחם של הבריטים לעצור ולמנוע את הטבח הזה".

עוד הוא מוסיף ומספר על יציאתו של הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של ירושלים באותם ימים, בשבת לאחר הטבח כשהדם עוד ברחובות ירושלים, כדי לקיים ברית מילה במאה שערים. תלמידיו ביקשו ממנו שלא ייצא ביום סוער שכזה, אך הוא השיב להם ש'לא ניתן להם להצר את צעדנו משום סמטה בירושלים'.