תקופת הבגרויות שהסתיימה לא מזמן, זימנה לתלמידינו שישה שבועות פלוס של עומס שאנחנו המבוגרים כבר שכחנו מזמן, ואילו היה מתגלגל היום לפתחנו, כנראה שלא היינו עומדים בו בכבוד. לנוער יש את הכוחות האדירים של החיים התוססים המאפיינים אותו כל כך ומאפשרים לו לשרוד את השבועות האלו עם הראש מעל המים בדרך כלל.
יחד עם זאת לא מעט מהתלמידים חשים מועקה ולחץ גדול בימים הללו. הם מרגישים שנפל עליהם סלע של שני טון ולא ממש יודעים איך לצאת מזה או איך להתנהל עם זה. לוח הבחינות מותיר להם יומיים שלושה בין בחינה לבחינה ויש עוד כמה דברים שצריך וכדאי לעשות בחיים. פה ושם יהיו כאלה שירימו ידיים נוכח הצונאמי האדיר השוטף אותם ואפילו יוותרו על מבחן או שניים או שיסתפקו בלמידה ובתוצאות שכלל לא מאפיינות את השאיפות הלימודיות שלהם ואת חלומם לעתיד. הם יכולים להיות תלמידים שהשקיעו רבות במשך השנה ובאמת רוצים לקדם את עצמם. אז איפה זה נופל ועל מה?
יכולות קוגניטיביות מעולות, חשיבה יצירתית ואסטרטגיות למידה משובחות אינן ערובה בטוחה להצלחה במבחני הבגרות או במשימות מורכבות אחרות בחיים. אנו זקוקים למיומנויות נוספות בכדי להגיע לתוצאות רצויות ומרשימות. הבעיה היא שמיומנויות אלו אינן נלמדות ואינן נרכשות בדרך כלל בין כותלי בתי הספר ואפילו לא בבית אצל ההורים.
אחת מהמיומנויות הללו מכונה "ניהול זמן". השם המתאים למיומנות זו הוא "ניהול עצמי בזמן", שהרי הזמן הוא נתון שלא ניתן לנהלו. מה שנשאר לנו הוא לנהל את עצמנו בתוך מסגרת הזמן.
כיצד נראים חיים שאינם מנוהלים במסגרת הזמן? – אלו חיים "זורמים". אולי גם קצת מתוכננים, אבל בעיקרון מה שבא – ברוך הבא. נכנסים לעשייה ללא מחשבה ותכנון ורצים קדימה. לפעמים זה טוב לא להיצמד לספר או ליומן, אך זו ודאי לא יכולה להיות מדיניות חיים. עשייה בלתי מתוכננת זו סובלת כל הזמן מהפרעות: הגיע מייל – חייבים לפתוח, הגיע מסרון לסלולארי – חייבים לענות. "עדכון חברתי" בפייסבוק יזכה לתשומת לב מידית פלוס תגובה, ומה שבאמת חשוב ירד לטמיון.
חיים שכאלה בדרך כלל יהיו חיים שאינם מבטאים את ערכי היסוד של האדם, שהרי מי שערכיו חשובים ויקרים לו, לא ירשה לעצמו לחיות ללא מימושם. אם נציץ ביומנו של אדם מתוכנן זה נוכל לראות את ערכיו עולים מבין השורות. היומן וסדר היום של האדם מספרים יותר מכל על ערכיו ואפילו על התיעדוף שלהם.
לעיתים, חיים שלא מנוהלים נכון במסגרת הזמן, מעידים על אדם שחי ללא תשוקה וללא ייעוד (= בשביל מה אני פה? מה העולם חסר בלעדי?) אדם החי עם תשוקה למשהו או אדם המתאווה להגשים את ייעודו – לא ייתן לחייו לזרום כך סתם. מן הסתם הוא יחטוף זמן מפה ומשם ויצוק בו תוכן מתאים לעשייה שתצעיד אותו באפקטיביות אל יעדיו.
בחנו את עצמכם! בשבוע ימים יש 168 שעות. בדקו כמה זמן אתם מקדישים בשבוע למשימות חייכם השונות (שינה, אכילה, תפילה, לימודים, משק בית, הורות, זוגיות, ספורט, קשרי משפחה, עבודה, נסיעות, חברים, שיחות טלפון וכו').
מתוך ניסיון, סביר להניח שלא תצליחו למלא 168 שעות. לאן נעלם הזמן שבתווך? מה באמת קורה בשעות היקרות הללו? זה קצת מבהיל לחשוב שכל שבוע הולכות להן כך סתם 20 שעות ויותר לתהום הנשייה. בחודש 80 ובשנה כמעט 1000 שעות הולכות לפח.
ונחזור אל תלמידינו היקרים. תעודת הבגרות אינה המסמך החשוב ביותר, אך בכל זאת היא נקודת ציון חשובה בחייהם וחוץ מהציונים היא מחזקת שרירים רבים באישיות הלומדת כגון: אחריות, רצינות, שקידה, התמדה, ראייה לטווח הארוך, כישורי למידה וזיכרון, תכנון, קבלת החלטות וביצוען ועוד.
אלא שלכל אלו צריך מנהל ומנהל טוב. נדרשים כישורים ניהוליים רבים מתחום הניהול העצמי כדי לעבור בהצלחה את תקופת הבגרויות בפרט והלימודים בכלל. עובדה היא, שמבוגרים רבים אינם מנהלים את זמנם כראוי, והערניים שבהם מצטערים על כך. אם זו התמונה בקרב המבוגרים, כיצד תראה התמונה בקרב המתבגרים? לא חבל?