בכנס נוסף של הפורום לתחקור קרבות, כנס שיתקיים היום (ג') בתל אביב, צפוי להציג את מסקנות תחקירו סביב דמותו של מרואן אשרף, סא"ל במיל שמעון מנדס.

סא"ל מנדס היה בתקופת מלחמת יום כיפור מאנשי הצנזורה הצבאית ולימים חקר את פעילותו של מרואן אשרף, המרגל המצרי שגרר אחריו חרושת שמועות בלתי פוסקת. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עמו על המחקר ועל המרגל השנוי במחלוקת עד ימים אלה בין בכירי מערכת המודיעין הישראלית.

לטעמו של מנדס אין כל ספק בהיות אשרף מרגל מצרי ולא מרגל כפול כפי שיש מי שמנסה לצייר ולתאר אותו. לדבריו אשרף היה המלכודת המתוחכמת ביותר שהציג אנואר סאדאת בפני המודיעין המצרי, ועיקר תחכומה בפשטותה.

"סאדאת רצה להחזיר את סיני למצרים. אבל הוא ידע שהוא חלש צבאית מולנו וגם היה עקשן", פותח סא"ל מנדס את דבריו ומספר כי על מנת לאתר דרך למאבק  עם ישראל למד היטב את מלחמת העולם השנייה ואת דוקטרינת צ'רצ'יל והפלישה לנורמנדי, מעשה שבו ראה כדומה מאוד לזה שהוא זקוק לו. "הבעיות של צ'רצ'יל היו דומות לשלו. איך מסתירים את ההיערכות".

על מנת להסתיר את ההיערכות היה זקוק למנגנון שירדים את המודיעין הישראלי, ואם מומחי הונאה מודיעיניים מדברים על שני סוגי הונאה – הטעיה ובלבול – הרי שסאדאת המציא ופיתח את הדרך השלישית – הרדמה.

לשם כך הוא בחר דווקא את אשרף מרואן, חתנו של נאצר, ובהיות סאדאת בן בית בביתו של נאצר היה יחסו של מרואן לסאדאת כאילו סאדאת הוא עצמו חותנו. לדבריו של מנדס עובדה זו הייתה אמורה לצלצל בפעמוני האזעקה כיוון שבתרבות המצרית אדם אינו בוגד במשפחתו הקרובה, גם אם השקר וההונאה זורמים בנילוס וכל ילד מצרי שותה מיומו הראשון שקר והונאה. המודיעין הישראלי היה צריך להבין שלא יתכן שחתנו של נאצר, החש כאילו הוא חתנו של סאדאת, יבגוד בו וימכור את סודותיו למודיעין הישראלי.

שאלה ברוח זו שאלה לא פעם גולדה מאיר עצמה את ראשי המודיעין, אך מענה ראוי לא קיבלה.

מנדס קובע נחרצות כי המניע למעשה הריגול כפי שהוצג לישראלים, אכזבה מהיחס שהוא מקבל מסאדאת ורצון לזכות בכסף גדול, אין בו כדי להוביל מצרי לבגוד במשפחתו הקרובה. לדבריו כאשר נודע בקהיליית המודיעין שהמרגל מצרי אמר לעצמו 'אכלנו אותה בגדול', וזאת משום ההבנה שמערכת המודיעין הישראלית לא יכולה הייתה להרשות לעצמה ליפול ברשתו של אדם בעל אופי מצרי. "מי סומך על מצרי? נבוכדנצר לא סמך על מצרים והם סומכים על מצרי?".

את פעילותו המודיעינית של אשרף מדמה מנדס באדם הפותח בפני כל את הכספת ומוכיח שאין בה שטרות גדולים. "הוא הראה לנו את הכול אבל הסתיר את כוונותיו", אומר מנדס, "אצלנו היו מרוצים. זמיר כתב שהוא חש כאילו הוא נמצא בחדר המלחמה המצרי".

בתקופה זו תיעתע אשרף במפעיליו הישראליים כאשר הציג בפניהם תכתובות מצריות המעידות על בקשת תחמושת רוסית וסירוב רוסי להעביר כזו. הוא טען שוב ושוב שסאדאת לא ייצא למלחמה כל עוד יחוש נחיתות מול חיל האוויר הישראלי, ולנוכח התכתובות והפרוטוקולים עם הרוסים הדברים נראו אמינים. בעיקר לנוכח הידיעה שסאדאת חושש מחיל האוויר הישראלי בעקבות ניסיון העבר.

"פעמיים עשו לו בדיקת פוליגרף, אבל הפוליגרף לא תופס עבור אדם כזה. הרי השקר חוגג ברחובות מצרים", אומר מנדס ומזכיר שמעבר לכך אשרף אכן לא שיקר אלא הציג נתוני אמת אך הסתיר את הכוונות שמאחוריהם.

לטעמו של מנדס כל אותם המנסים לצייר ולתאר את אשרף כמרגל כפול עושים זאת מתוך מגמה ברורה לתרץ את כישלונם. "אלי זעירא לא היה שקט בעקבות הפעילות שלו וחקר ובדק, ואחרי שנים של חשבון נפש הודה שהאיש סידר אותנו, וכך גם חשף את שמו כמרגל שאינו שלנו. במקום שנקבל את הדברים ונלמד את הלקחים, טענו שהוא מסגיר מרגל ישראלי ותקפו אותו. הציגו בפני השופט אור נתונים ומסמכים שמעידים שאשרף אכן דיבר אמת, ואכן הוא דיבר אמת, אבל זה היה התחכום. השופט ראה רק את הנתונים ולא את הכוונות שמאחוריהם".

באשר למותו המסתורי של מרואן אשרף כשנפל ממרפסת חדרו במלון בלונדון, משוכנע מנדס כי המצרים הם שחיסלו אותו. "מרואן אמר שהוא כותב את זיכרונותיו בלונדון, וכאשר הוא אמר זאת הוא חרץ למעשה את גורלו",  מנדס מזכיר את החשיבות שנותנות מדינות לשמירת סודותיהן גם שנים רבות אחרי שהתרחשו, וזאת על מנת להסתיר דרכי פעולה. כאשר אשרף כתב דווקא בלונדון היה ברור שהדברים שיכתוב לא יעברו צנזורה מצרית ופיקוח מצרי, ומשום כך הפתרון היחיד היה לחסל אותו.

בהקשר זה הוא מזכיר את דבריו של עיתונאי מצרי בכיר שציין, כי באורח פלא באותה שכונה בה חוסל אשרף, מתו באותה שיטה גם גנרל מצרי ושחקנית קולנוע מצרית. הוא מתקשה לראות בכך יד המקרה...