40 שנים אחרי - חשיפת המסמכים מטבח מינכן

'ממשלת ישראל אינה רואה את עצמה צד למשא ומתן עם המחבלים' - ארבעים שנה לרצח הספורטאים הישראלים. חשיפת המסמכים מישיבות הממשלה.

ישי קרוב , י"א באלול תשע"ב

ארונות הספורטאים שנרצחו במינכן
ארונות הספורטאים שנרצחו במינכן
לע"מ

'אם יש איזה מובן מוחשי מהי סכיזופרניה, הרי זה היה הלילה הזה', כך תיארה ראש הממשלה גולדה מאיר בישיבת הממשלה את הלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר 1972 - טבח מינכן.

באותו לילה התקיימה הישיבה בהשתתפות ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, השרים ועוזריה הבכירים בביתה בירושלים. כולם עקבו במתח רב אחר הדיווחים על התפתחות מבצע החילוץ של בני הערובה הישראלים בשדה התעופה הצבאי פירסטנ
כשהתקבלו הידיעות הראשונות על האירוע במינכן פנתה ממשלת ישראל לממשלת גרמניה ולוועד האולימפי בדרישה תקיפה להשעות את המשחקים כל עוד לא שוחררו בני הערובה
פלדברוק ליד מינכן, שתחילה נדמה כמוצלח והמשכו התברר ככישלון מחפיר שהסתיים במותם של תשעת בני הערובה הישראלים.

במלאות ארבעים שנה לרצח הספורטאים הישראלים במינכן פירסם היום (רביעי) ארכיון המדינה את התעודות המציגות את מעשי הממשלה במהלך הפרשה הזו מראשיתה ועד לסיום ספיחיה המאוחרים, בחלקן מדובר בחשיפה ראשונה. 

האירוע החל בשעה 08:45 ובמשך שעות רבות היו הספורטאים בני ערובה בידי המחבלים.

ב-9:30 כונסה הממשלה לישיבה מיוחדת כוועדת שרים לענייני ביטחון. בישיבה מסר שר החוץ אבא אבן את ההנחיה הראשונה שהועברה על דעתה של גולדה מאיר לשגריר ישראל בבון ועל פיה ממשלת ישראל אינה נכנסת למשא ומתן עם המחבלים ומצפה שממשלת גרמניה תעשה כל מאמץ לחילוץ בני הערובה בשלום ותנקוט לשם כך תכסיסים שיאפשרו משיכת זמן כדי להבטיח את שלומם של בני הערובה. משרד החוץ חזר על ההנחיות במברק לשגרירות בבון.

כשהתקבלו הידיעות הראשונות על האירוע במינכן פנתה ממשלת ישראל לממשלת גרמניה ולוועד האולימפי בדרישה תקיפה להשעות את המשחקים כל עוד לא שוחררו בני הערובה. במגעים להפסקת המשחקים הייתה מעורבת גם שגרירות ישראל בוושינגטון, שניסתה ללחוץ על הממשל האמריקני שיפעל להשעיית המשחקים.

השגרירות בבון דיווחה למשרד החוץ שראשי הוועד האולימפי ושלטונות גרמניה החליטו שלא להפסיק את המשחקים בין היתר משום ש'לטלוויזיה הגרמנית אין תכנית אלטרנטיבית'.

לא מפסיקים את המשחקים ארכיון המדינה

מאוחר יותר הוחלט על השעיית המשחקים ועל קיום טכס אזכרה למחרת היום לשני הישראלים שנהרגו בשעות הראשונות. בסופו של דבר זה היה טקס אזכרה לכל אחד עשר הנרצחים.

מחילופי מברקים עם השגרירות בוושינגטון התברר שהאמריקנים ביקשו שראש הממשלה לא תפנה אל הנשיא בבקשה להחזיר את המשלחת האמריקנית ולא תעמיד אותם בפני הדילמה הזאת. מנכ"ל משרד החוץ ענה לרבין: 'אנו כממשלה איננו רוצים לפנות ולתבוע הפסקת המשחקים, אך אילו משלחת ארצות הברית הייתה מקצרת שהותה היינו מברכים על כך מאוד'.


בסביבות השעה 1:00 בלילה החלו לזרום דיווחים מכלי התקשורת בגרמניה על הצלחתה של משטרת בווריה במבצע. בדיווחים נאמר כי כל המחבלים נהרגו ולכל בני הערובה הישראלים שלום.

לעומת זאת, שגריר ישראל בגרמניה, אלישיב בן-חורין, דיווח מידע שונה על פיו במקום שוררת אנדרלמוסיה, עדיין נשמעות יריות ולא ברור כלל מה קרה.

לקראת השעה 03:00 החלו לזרום ידיעות מדאיגות וראש המוסד צבי זמיר, ששהה בשדה התעופה, אמר לגולדה בשיחת טלפון: 'אני מצטער להגיד לך אבל הספורטאים לא חולצו. ראיתי אותם. איש מהם לא שרד'.
השר חיים בר-לב הציע לדרוש מגרמניה המערבית, ואולי ממדינות נוספות, לגרש את הפלסטינים הגרים בהן, הצעה שעוררה הסתייגות מצד כמה שרים

האירוע הטראומטי ניכר היטב בהתבטאויות יוצאות הדופן של חלק מן השרים. השר ישראל גלילי גילה דאגה רבה מהגילוי הראשון של נכונות להתאבד בקרב המחבלים הפלסטינים, ובמה שנשמע היום כנבואה הביע חשש ש'הפרק הזה יכול להיות בשביל המחבלים עניין של מיתוס'. השר חיים בר-לב הציע לדרוש מגרמניה המערבית, ואולי ממדינות נוספות, לגרש את הפלסטינים הגרים בהן, הצעה שעוררה הסתייגות מצד כמה שרים.

חלק משמעותי מן הדיון תפסה שאלת השפעת האירועים על יחסי ישראל עם גרמניה. הידיעות על הירצחם של יהודים על אדמת גרמניה והשמועות שהחלו לפרוח על פעולה שלומיאלית של המשטרה הגרמנית העלו בדרך הטבע את ההשוואה לימי הנאציזם, ובציבור החל להסתמן הלך רוח אנטי-גרמני. ראשי גרמניה המערבית היו מודעים לכך ובשעות הבוקר התקבל מברק משגריר גרמניה ובו הבעת צער ותנחומים מהקנצלר וילי ברנדט.

השדר נענה בתשובה חמה של ראש הממשלה, שהדגישה את הערכתה לנכונותה של גרמניה לעשות כל מאמץ לשחרר את בני הערובה. בישיבת הממשלה סיפרה מאיר ששגריר גרמניה הציע, בלא ידיעת שלטונות גרמניה, שהקנצלר ברנדט בכבודו ובעצמו ישתתף בלוויות הנרצחים, אך היא דחתה זאת על הסף והודעה כזו נשלחה אל השגרירות בבון.

בשעות הערב של ה-6 בספטמבר חזר ראש המוסד צבי זמיר ממינכן ומסר דין וחשבון על ההתרחשויות לראש הממשלה מאיר ולשרים אלון, אבן וגלילי. בהתרגשות רבה תיאר זמיר בפני השרים המזועזעים את השתלשלות העניינים - את דחיית ניסיונותיו להתערב בפעולה, את האנדרלמוסיה, את חוסר המקצועיות ואת האדישות שגילו הכוחות הגרמניים. 'הם לא עשו מאמץ מינימלי להציל חיים, לא לקחו סיכון מינימלי לנסות להציל אנשים, לא שלהם ולא שלנו', אמר.
'הגרמנים לא עשו מאמץ מינימלי להציל חיים, לא לקחו סיכון מינימלי לנסות להציל אנשים, לא שלהם ולא שלנו'

לטענתו, הגרמנים רצו רק לגמור עם העניין הזה ויהי מה כדי להמשיך את האולימפיאדה. כנשאל זמיר על ידי ראש הממשלה מדוע לדעתו לא זכתה המשלחת הישראלית לאבטחה, הוא השיב בדברים ששמע מפי קצין הביטחון של השגרירות בבון. קצין הביטחון פנה אל המשטרה בבקשה להציב שמירה על המשלחת, והתשובה הייתה: 'מה אתה מעלה על דעתך? כאן שוררת רוח אולימפית ושום דבר לא יקרה'.

גולדה מאיר הקימה ועדת בדיקה בראשות פינחס קופל, שפרש זמן קצר קודם לכן מתפקידו כמפכ"ל המשטרה וצירפה אליו את משה קשתי ואביגדור ברתל.

ב-29 בספטמבר מסרה הוועדה, שכונתה רשמית 'צוות', את הדוח ואת נספחיו לידיה של ראש הממשלה. הוועדה הציגה שורה של ממצאים בעניין הפעולות לאבטחת המשלחת שנעשו לפני תחילת המשחקים מטעם גורמי ביטחון הן בישראל הן בגרמניה. הוועדה ציינה שחברי המשלחת, על פי עדויותיהם, חשו חוסר ביטחון בכפר האולימפי וחששו מפני פגיעה בהם, אך לא פנו בדרישה להגברת האבטחה ו'הסבירו זאת באמונתם כי קיימים סידורי ביטחון סמויים על ידי הגרמנים והישראלים'. 

חברי הוועדה קבעו ש'התארגנות השב"כ באשר לאבטחה בחוץ לארץ לא הדביקה את הצרכים המשתנים', ולמעשה אמרה שעל פי הנהלים הקיימים 'אחראים המשרדים הנוגעים בדבר לאירועים שבתחום פעולותיהם, גם בחוץ לארץ'. הדוח מסתיים בשורה של המלצות לשיפור נוהלי האבטחה בחו"ל והמלצה ש'ראש השב"כ יסיק מסקנות, כפי שימצא לנכון, לגבי בעלי תפקידים שמסקנות הצוות מצביעות על ליקויים בפעולותיהם'.



טוען....