ניוטון והתפוח (בדבש)

שנה חדשה בפתח - על המשפט הידוע "כל ההתחלות קשות". חשוב לדעת: אם ההתחלות הן "קלות" מדי או "קשות" מדי - צריכה להידלק נורה אדומה.

רונית גולדברגר , כ"ד באלול תשע"ב

התחלה חדשה
התחלה חדשה
פלאש 90

אומרים שכל ההתחלות קשות. כולנו מכירים את זה. קשה להתחיל את השבוע אחרי שבת. קשה להתחיל שנת לימודים חדשה, עבודה חדשה, לפעמים אפילו יום חדש. יש עבודות שאנחנו דוחים את ביצוען הרבה זמן, כי קשה לנו להתחיל. אבל למה זה כך בעצם?

למעשה, מסתבר שמדובר בחוק טבע פיסיקלי. אפילו לעצמים דוממים "כל ההתחלות קשות". החוק הראשון של ניוטון, הנקרא גם עקרון ההתמדה, קובע כי "כל גוף נוטה להישאר במצב בו הוא נמצא: אם במנוחה - ישאף להישאר במקומו, ואם בתנועה - ישאף לשמור על מהירותו (גודל וכיוון)". גם לנו קשה לעבור ממצב של מנוחה, למצב של פעולה, ובכלל לשנות כיוון.

כל התחלה חדשה היא שינוי. מחקרים מראים, שכל שינוי הוא גורם ללחץ, אפילו שינוי רצוי וחיובי, כמו מעבר לדירה חדשה, או הולדת ילד במשפחה.

אנחנו רגילים לנוע במסלול קבוע, לחזור שוב ושוב על אותן פעולות. זה קל, זה חוסך אנרגיה, זה מעניק תחושה של בטחון. מצב חדש דורש התמודדות חדשה. העירנות ותשומת הלב לסביבה מוגברות. פתאום צריך לחשוב, ולא לפעול על אוטומט. אנחנו יכולים להיות מופתעים, לא לדעת איך להגיב. כל זה דורש יותר אנרגיה, ויוצר יותר עומס על המערכת, שכלית ורגשית.

אך גם בתחום זה קיימים הבדלים אינדבידואליים. מידת החיפוש אחר גירויים חדשים הוא הבדל מולד, ענין של טמפרמנט. יש תינוקות שנהנים מגירויים חדשים ומחפשים אחריהם. אחרים חששנים, נבהלים בקלות, מעדיפים להצמד לשגרה המוכרת. התינוקות גדלים לילדים ולאנשים בוגרים, ולעיתים ההבדלים נותרים בעינם. אך הטמפרמנט לא מכתיב הכל. תינוקות חששנים יכולים ללמוד בתיווך הסביבה, להיות פתוחים יותר להתנסויות חדשות. ולהפך, תינוקות חובבי חידושים יכולים ללמוד את חשיבות ההתמדה, האפשרות להשאר במצב מסוים לאורך זמן. גם בבגרות ניתן לראות הבדלים בין אנשים, עד כמה קל להכנס למצבים חדשים, עד כמה אוהבים את זה, וזה בסדר. יש טווח רחב של תגובות נורמטיביות.

מתי זה הופך להיות בעייתי? כשההתנהגות קיצונית, לכאן ולכאן.

יש אנשים שכל הזמן מחפשים התחלות חדשות. עבודות חדשות, בני זוג חדשים, מקום מגורים חדש. כל מצב חדש נראה מלהיב ונפלא. הם מתחילים בהתלהבות גדולה. אך כשהם נתקלים בקשיים, אתגרים, או לפעמים אפילו סתם בשגרה אפורה, התמונה מתהפכת. פתאום הם מרגישים שעכשיו נגלתה לפניהם "האמת": הבוסית הנחמדה היא בעצם מכשפה, העבודה משעממת ולא מתגמלת מספיק, החבר החדש מאכזב. אז הם מוכנים לזרוק הכל, ולרוץ אל הריגוש הבא.

מצד שני, יש אנשים עבורם התחלה חדשה הופכת להיות מאיימת מדי. היא מעוררת חרדה, והם מגיבים בהמנעות. הם נצמדים לעבודה המוכרת, גם אם היא לא טובה להם, או ממשיכים בקשרים לא בריאים.

הפסיכולוגיה ההתנהגותית מלמדת אותנו, שהתרופה הטובה ביותר לחרדה ולהמנעות היא חשיפה. על האדם למצוא את הכוחות לעמוד דווקא במצב שמפחיד אותו. אם יצליח להיות שם מספיק זמן, החרדה תרד.

עם ילדים, התופעה של בכי וקשיי פרידה מההורים בתחילת שנת הלימודים, מוכרת. מרבית ההורים, עם כל הקושי, ממשיכים להביא את הילדים יום יום למסגרת החינוכית.

וזה עובד: כל ילד, בקצב שלו, מסתגל למסגרת. מעטים הילדים שממשיכים להגיב בצורה קשה לאחר זמן ארוך. ההיכרות, החשיפה עובדת.

לעומת זאת, עם מבוגרים, כבר אין מי ש"כופה" את ההתמודדות. כתוצאה מכך, ניתן לפעמים לראות אנשים שעזבו מסגרת אחת, ומתקשים מאד להכנס למסגרת אחרת. הם עלולים להתקע בבית לתקופות של חודשים ואף שנים, ולסבול מחרדה, דכאון, והערכה עצמית נמוכה. אם רק יצליחו לעבור את מחסום ההתחלה החדשה, הכל יהיה בסדר. אך הם אינם מצליחים לגייס מספיק אנרגיה לשם כך, ההמנעות ממעשה מחזקת את החרדה, והבעיה הולכת ומתעצמת.

בשני המקרים, אם ההתחלות הן "קלות" מדי, או "קשות" מדי, צריך לפעמים עזרה כדי להחלץ מהמצב.

איך בכל זאת אפשר להקל על רובנו, כך שההתחלות לא יהיו קשות מדי?

אולי לעשות אותן קצת פחות "התחלות".

כשמתחילים את היום, כדאי להתעורר – ולהעיר את הילדים – לא ברגע האחרון. לאפשר זמן לנוח במיטה עוד כמה דקות, לפטפט, להשתהות, להתחיל את היום בקצב איטי.

לילד שנכנס למסגרת חדשה, להפוך את המסגרת למוכרת עוד לפני כן. לבקר בה ביחד, לנסות להכיר ילדים שיהיו שם, להסביר את ההבדלים בינה לבין המסגרת הנוכחית. למבוגר, לאסוף מידע על המקום החדש, כדי לדעת למה לצפות,  לנסות לדמיין איך זה להיות שם. כדאי לנסות לבנות ציפיות ריאליות. מן הסתם, לא הכל יהיה קל ונפלא, אך גם אם יהיו קשיים, אפשר יהיה להתמודד איתם.

בשנה העברית, התחלת השנה רצופה חגים. למי שמתחיל את שנת הלימודים, זה יכול לעזור. לא עוברים בבת אחת מהחופש הגדול, ללימודים במתכונת מלאה. לומדים יומיים, נחים שלושה, ולאט לאט נכנסים למסלול.

לסיום, כדאי לזכור גם את החלק השני של משפט ניוטון: "עצם שנמצא בתנועה – ישאף להשאר בתנועה, באותה המהירות והכיוון." אם רק נצליח לעבור את הקושי של ההתחלה, ולהכנס למסלול, אפילו חוקי הטבע יפעלו לטובתנו ויעזרו לנו.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית במכון שילה.