לא פעם אני נתקל לפני חגים במסגרת עבודתי בתופעת "הרווק העצוב" סביב שולחן החג. הפוקדת בד"כ רווקים ורווקת מעל גיל 30, אך גם צעירים יותר.
אפשר להבין לליבם של אותם האנשים היקרים השומעים את הברכות מבני המשפחה "שתזכה עוד השנה. . ." וכ"ו שלא לומר את דברי הביקורת והעוקץ : "נו, שנה עברה ושום דבר לא השתנה. . ." ועוד, הנאמרים כאילו על מנת לעזור ולדרבן את "הרווק העצוב" שיעשה את כל המאמצים להתחתן השנה. מה שמוסיף מכאוב על מכאובו ויגון על יגונו.
מעבר למה שיש לי להגיד למשפחות היקרות. אני רוצה לומר באופן ישיר לרווקים ולרווקות שבינינו. שדעתי היא שבכל תוקף בשום פנים ואופן אסור לנו לקבל את תופעת "הרווק העצוב" כתופעה מוגמרת, או כתופעה המובנת מאליה. את הטעות הזו יש לעקור מהשורש, ולא לתת לעצבות להשתלט לנו על ראש השנה, ולא על השנה כולה.
לכך אני רוצה להציע שלוש סיבות הרווקים והרווקות צריכים לשמוח מאוד דווקא בחגים, ודווקא כאשר מגיע המשפחה המורחבת לחג והאחיינים הקטנים תופסים את מקומם סביב השולחן וגם מתחתיו. ובפרט כאשר מדובר בראש השנה.
מי לא נפקד כהיום הזה?
בראש השנה נפקדו שרה רבקה רחל וחנה שציפו שנים רבות לפרי בטן. כפי שאנו אומרים בתפילת המוסף הסובבת בתקיעות השופר "ועל המדינות בו יאמר, אי זו לחרב, אי זו לרעב, אי זו לשלום. ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות. מי לא נפקד כהיום הזה, כי זכר כל המעשים לפניך בא מעשה איש ופקודתו. מחשבות אדם ותחבולותיו, ויצרי מעללי איש. אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך. כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא תכלים לנצח כל החוסים בך. וגם את נוח באהבה זכרת ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים. על כן זכרונו בה לפניך ה' אלוקינו להרבות זרעו כעפרות תבל וצאציו כחול הים".
וכי ביום כזה נהיה עצובים כאילו שגם בשנה הבאה נגזר עלינו שלא להתחתן? הרי מתי פעם אחרונה יכולנו לעמוד מול המלך ולבקש באופן ישיר כל כך שיפקוד אותנו. יום כזה שבו נפקדו האמהות וחנה הנביאה, מי לא נפקד כהיום הזה ? ומדוע נגרע מברכת ה' שפקד את נוח בדבר ישועה ורחמים להרבות זרעו כעפרות תבל וצאצאיו כחול הים.
כך שמבחינה זו ראש השנה הוא לא מקור לעצבות, אלא להיפך - הזדמנות נדירה, מקור לתקווה המשמחת אלוהים ואנשים. לכך חשוב לא לפספס את ההזדמנות של ראש השנה אלא לנצל אותה "לקרוע שערי שמים" ולהיפקד כהיום הזה.
הזדמנות פז לקבל הצעות
ישנם אנשים היושבים בבית ומחכים חודשים שיציעו להם הצעות - אני חושב שזו טעות גדולה. עדיין נשארו כמה ימים עד ראש השנה ויש לנצלם היטב למשימת הנישואין: יש להכין רשימה של לפחות 20 אנשים שהיית בקשר איתם בעבר. זה יכול להיות השנה, אך גם בהחלט אנשים שלא דיברת איתם מספר שנים. עכשיו כל שעליך לעשות הוא להרים טלפונים ולאחל שנה טובה לכל אחד ואחת מהן. סביר להניח שיתקבלו מספר הצעות כתוצאה משיחות טלפון אלו - כך ששוב ראש השנה הוא מקור לתיקווה ולא לייאוש חלילה.
אז תציע לי!
התחלתי את המאמר בתגובות המשפחה וחברים, החל מברכות וכלה בעקיצות מרומזות או ישירות. החוכמה הגדולה היא להגיב נכון לאמירות אלו. על איחולי "בקרוב אצלך" יש לומר בתגובה "אני מבין שבקרוב אקבל הצעות ממך" או בקיצור "אז תציע לי" ולא להפגע שוב מאיחולים אלו, אלא להפוך אותם להנעה לפעולה של אלו שמברכים אותך, להפוך אותם לשותפים ולא לאויבים חלילה.
לסיום עלי לומר כי מסקנתי ולא מהיום היא, כי בדורינו חלק מההשתדלות למציאת בן זוג או בת זוג, מעבר לתפילות ולפגישות, עוברת גם דרך ייעוץ והכוונה לדעת את הדרך הנכונה בה צריך ללכת, וכן כיצד להמנע מהטעויות הנפוצות שעלולות לגמור את הקשר. לכך אנו מקיימים בבית הספר לזוגיות בואי כלה. במהלך השנה סדנאות וקורסים למציאת בן זוג או בת זוג. כמו גם ליווי ואימון אישי לנפגשים החל משלב ההצעות ועד לחופה.
ומה איתך?