סוף לנדודי העקורים מצפון הרצועה

עקורי צפון הרצועה מתחילים לראות מעט אור בקצה המנהרה. בקרוב ייצא מכרז לתשתיות לבתי הקבע שלהם. בעוד שנתיים שלוש יהיו גם בתים.

שמעון כהן , כ"ח בתשרי תשע"ג

אבי פרחן
אבי פרחן
צילום: פלאש 90

למעלה משבע שנים אחרי שנעקרו מבתיהם בישובי צפון רצועת עזה מתחילים עקורי רפיח ים, אלי סיני וניסנית לראות קצה מואר בסוף מנהרת הבירוקרטיה הישראלית.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מי שהיה לאחד מסמלי המאבק בעקירות ובנסיגות הן מגוש קטיף והן מחבל ימית, אבי פרחן, כיום תושב קיבוץ נווה ים הסמוך לעתלית ומקווה לסוף סאגת הנדודים שהוא עובר.

פרחן מספר כי לאחר שהמערכת הממשלתית ראתה בעקורי ישובי צפון הרצועה כמיועדים להעתקה ייחודית בשל הקשר שלהם אל הים, גם בחבל ימית וגם ברצועת עזה, ניסתה המערכת למצוא פתרונות שונים אך בפועל הסוגיה לא התקרבה לפתרון, עד שהתושבים עצמם החליטו להשקיע מעצמם כספים ברכישת מבנים יבילים והצבת תשתיות בנווה ים. "16 משפחות נטלנו יוזמה בידינו וממעט הכספים ששמו לנו בבנק במסגרת חוק 'פינוי ביזוי' רכשנו במחצית הכסף מבנים יבילים והשקענו 30,000 שקלים בתשתיות".

כעת, כאמור, מקווים העקורים לשינוי לנוכח ההבטחה שקיבלו ולפיה לאחר החגים יפורסם מכרז לתשתיות באזור עליו יבנו בעתיד את בתי הקבע שלהם. פרחן מקווה שבתוך כחודשיים יושלם הליך המכרז ולאחריו ניתן יהיה לראות את כלי העבודה עולים לשטח. הוא מציין שהמשמעות היא שרק בעוד שנה אולי יוכל הוא, כמו גם חבריו, להתחיל בבניית בית הקבע שלו, ואולי בעוד שנתיים או שלוש, סמוך לגיל שבעים, כלשונו, יגיע למנוחה והנחלה של בית קבע.

לצד הביקורת על הסחבת בעניינם, מקפיד פרחן לשבח את משרד השיכון שלדבריו הפעיל לחצים על המועצה והוביל לחתימה על ההסכמים שמקדמים את הדרך אל בית קבע משלהם.

"אנחנו צריכים לראות את האור", הוא אומר ומביע תקווה שנושא העקורים יעלה על סדר היום הציבורי גם בתקופת הבחירות. הוא מקווה שהתקשורת תדע להטריד את ראש הממשלה והשרים בשאלת מצבם של פרחן וחבריו שמכולות הציוד שלהם מושלכות בחצרות והם נטולי תעסוקה וללא פתרונות כלכליים. "צריך להגיד לראש הממשלה שהשיקום שלנו הוא לא רק גג, אלא גם תעסוקה וכלכלה. זו האחריות של ביבי".