רחוקה הדרך עד לצניחת אסטרונאוטים

פרופ' ניר שביב ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, מסביר כי הישגו האישי של פליקס באומגרטנר איננו מהווה פריצת דרך של ממש.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ט בתשרי תשע"ג

לא פורץ דרך. באומגרטנר
לא פורץ דרך. באומגרטנר
רויטרס

פרופ' ניר שביב, ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, המתמחה באסטרופיסיקה, חלל וקוסמולוגיה, לא מתרגש משיאו האישי של פליקס באומגרטנר, אשר שבר את מהירות הקול בצניחה חופשית.

לדבריו, "אפשר בהחלט לשבור את מהירות הקול ולשרוד כאשר קופצים מגובה של 39 ק"מ, אם הפעלולן לא מסתחרר תוך כדי. זהו גובה בו צפיפות החלקיקים מספיק גבוהה כך שהטמפ' מסביב לפעלולן לא תשרוף אותו, כל עוד הוא בחליפת מגן".

"למרות זאת, בגובה רב יותר מגיעים למהירות הרבה יותר גבוהה בנפילה, וכתוצאה מגל ההלם, צפיפות החלקיקים הדלילה והטמפרטורה של האוויר מסביב פשוט נשרפים", מסביר שביב.

לאור זאת שביב קובע, כי "ההישג בינתיים לא משמש את המדע ולא יכול לשרת אסטרונאוטים בעתיד, שכן הגובה בו חלליות נקלעות לסכנה הוא באזור מאה קילומטרים מעל כדור הארץ, שם אי אפשר לקפוץ מבלי להישרף".

"בדרך כלל כאשר חלליות מגיעות לגובה של 40 ק"מ הן יוצאות מכלל הסכנה ונוחתות בבטחה, כך שממילא אסטרונאוטים לא ינטשו את החללית בגובה זה. כמובן שההישג עצמו דומה לכיבוש האוורסט מבחינת מתיחת הגבולות האנושיים ומימוש הסקרנות של האדם, וזו חשיבות גדולה בפני עצמה", מציין שביב.