במהלך מסע ההזדהות
במהלך מסע ההזדהותאבידן הימן

עשרות כלי רכב מכל רחבי הארץ השתתפו ביום שישי במסע הזדהות ותמיכה במתיישבי דרום הר חברון.

באירוע, שלו חברו מספר גופי ימין והתקיים ביוזמת תנועת 'נשים בירוק', מחו המשתתפים נגד פעילות ההסתה של אנרכיסטים מהארץ ומהעולם מול מתיישבי דרום הר חברון. עם זאת מוחים המשתתפים נגד התנכלות המשטרה למתיישבי האזור, התנכלות שבאה לידי ביטוי באירוע השיא בו שוגרו מסתערבים לפאתי הישוב סוסיא במגמה להביא למעצרם של המתיישבים.

משתתפי שיירת ההזדהות פגשו בשכונת ההרחבה של סוסיא את הרב אליעזר אלטשולר שהשמיע באוזניהם סקירה על המתרחש במקום, על פעילות האנרכיסטים ואנשי השמאל נגד ההתיישבות שם. בהמשך הגיעו למצפה יאיר, שם הוצגה בפניהם התוצרת המקומית – דבש, יין, שמן זית.

במהלך הביקור במצפה יאיר שמעו משתתפי השיירה על אירוע שהתרחש בבוקר כאשר ערבים הגיעו למקום וניסו להשתלט עליו, על אף שמזה למעלה מעשור שנים הוא מעובד ומוחזק בידי תושבי המקום היהודים. אבידן, אחד התושבים והחקלאים המעבדים את הקרקע, פרס בפני האורחים את השתלשלות האירועים עוד מהעימות הראשון, לפני כשנתיים כאשר קבוצת ערבים הגיעה למקום עם טרקטורים והחלה להרוס ולהשחית אזור נטוע ולא עזבו את המקום לפני שגנבו ממנו ברזלים וגדרות.

אבידן המשיך וסיפר כי בקיץ שעבר הגיעו ערבים ופעילי שמאל אל השטח, והבוקר חזרה על עצמה התופעה כאשר סמוך לשעה שש וחצי בבוקר, כשעה לאחר שהחקלאים היהודים החלו בחריש, הגיעו למקום שוטרים, חיילים ואנשי מג"ב ואיתם ערבי תושב הכפר השכן הטוען שהמקום שייך לו. אבידן מצידו מזכיר שהמקום מעובד מזה עשר שנים על ידי יהודים באין מפריע וללא תלונה כלשהי. המנהל האזרחי הורה להפסיק את העבודות עד לבירור, וכעבור שעה הגיעה למקום קבוצת אנשי שמאל כדי לתמוך בערבי המתלונן. שעתיים חלפו עד שהוצא צו שטח צבאי סגור שמנע את המשך העימות במקום. סיפורו זה של אבידן המתאר את השתלשלות האירועים הבוקר היווה דוגמא חיה עבור משתתפי שיירת המחאה למתרחש בשטח כמעט מדי שבוע.

לאחר הביקור עלתה שיירת כלי הרכב למפגש עם תושבי הישובים אביגיל וחוות מעון.

מארגנות האירוע, ראשי 'נשים בירוק' יהודית קצובר ונדיה מטר, מתייחסות לאירוע המסתערבים בסוסיא ולשיירת המחאה ואומרות: "רודפי שלום אנחנו, אך אם תוקפים – "הבא להרגך השכם להורגו", ולכן נפסק בשולחן ערוך שאם גויים צרו על עיירות בישראל ובאו על עסקי נפשות, יוצאים עליהם בנשק ומחללים את השבת וקל וחומר בעיר הסמוכה לספר, והרמ"א מוסיף "ואפילו לא באו עדין אלא רוצים לבוא". אנשי סוסיא, החיים בספר, לאחר שנאמר להם שכוחות הביטחון אינם יכולים להגיע, יצאו לקראת האויב, כפי שמתבקש ע"פ כל תורת הגנה תורנית וטבעית, וניסו להרחיק את האויב. מה רוצים? שהאויב יכנס לתוך היישוב? לתוך החווה כאשר כבר יהיה מאוחר? ב"ה יש אנשים המוכנים להסתער, להסתכן ולהרחיק את האויב מעל שערי הישוב".

עוד מוסיפות קצובר ומטר ואומרות: "במקום לתת להם צל"ש הם הובאו למעצר. גם אם במקום שוטרים מחופשים לערבים באמת היו ערבים, דינם היה גם כן מעצר ומשפט. האם זה נורמאלי? האם אין כאן ניסיון סירוס? האם אין כאן מטרה לגרום להרתעה כדי לא להכות באויב ע"פ בית המדרש של השמאל? ואז יאמרו: 'צריך לקרוא לכוחות הביטחון'. הם קראו! וכאן הנקודה הכואבת ביותר - כוחות הביטחון הם שהפעילו מסתערבים נגד יהודים. נחצו כל הקווים האדומים!".

השתיים רואות באירוע כחלק מ"מגמה כוללת של דה-לגיטימציה לציבור מתנחלים שהוא הציבור התורם, המתנדב, האידיאליסטי. ע"פ כל הסקרים למתנחלים רוב בצה"ל, במערך המילואים, ביחידות המובחרות. אסור להבליג! לכן יצאנו היום בשיירת מכוניות לדרום הר חברון לומר למתיישבים: "אתם לא לבד"!".