מאז פרש השר הרב הרשקוביץ מההתמודדות על ראשות 'הבית היהודי' השיח מתמקד בשני המתמודדים שנותרו, לכאורה ראש בראש, חבר הכנסת זבולון אורלב ונפתלי בנט. אבל ישנו מועמד נוסף. הוא אינו מוכר ומעולם לא התראיין לתקשורת, ובכל זאת הוא מציג את עצמו כמועמד לכהונת יו"ר 'הבית היהודי' מול השניים האחרים.
בראיון ראשון לתקשורת מספר יהודה כהן, איש חינוך מירושלים, לערוץ 7 על עצמו ועל ההתמודדות. בעיקר ניסינו להבין ממנו אם מדובר בהתמודדות רצינית שמאחוריה כוונות לכהן בתפקיד הרם, או שמא מדובר בהתמודדות מחאתית גרידא.
כהן הוא כאמור ירושלמי, קרוי יהודה על שמם של שני סביו - יהודה מנחם קוברסקי, מלמד תינוקות מרדז'ילוב, והרב יהודה אברהם כהן, רבה האחרון של פולדה. אל הקלחת הפוליטית מגיע יהודה כהן מעולם החינוך. הוא ביולוג העוסק בחינוך מדעי במסגרת החינוך התורני, אב לבת שירות ובנים בחינוך התורני.
בעברו עסק כהן במחקר פיתוח ויצור בביוטכנולוגיה ובין השאר היה גם מראשוני המדריכים והבונים במרכז המבקרים בעיר דוד. כך גם עסק בפעילות עם נוער על סף נשירה ממערכת החינוך.
בתנועה שאותה הוא רוצה להנהיג, הוא לא מוכר כפעיל מוביל במיוחד אם כי במערכות הבחירות היה פעיל בהתנדבות למען המפד"ל ולימים 'הבית היהודי'.
אז למה לו לאדם שחי חיי הוראה שלווים להכניס את עצמו למהומת הבחירות הפנימיות? "החלטתי להתמודד נובעת מהבנה שהציבור המאמין מגיע לצומת דרכים ובחירה, בין הפיכה לזנב רוחני ומעשי של הליכוד כמו שהוא. או לקחת כעת את הנהגת המדינה והעם, בביטחון במשפט ובוודאי בחינוך וכו'".
כשאני מבקש לדעת אילו עקרונות הוא מבקש להוביל כיו"ר 'הבית היהודי' הוא משיב שמגמתו היא הובלת "מעשים ולא עקרונות".
האם משמעות ההתמודדות שלו היא שהמתמודדים האחרים לא ייצגו עמדות ומעשים שכאלה? יהודה כהן מקפיד שלא לבקר את אורלב ובנט ומעדיף להתמקד באמירה שלו ומציין: "מתמודדים נוספים מתבטאים לא פחות טוב ממני, וגם לא בקשו שאדברר אותם. רצוי לשאול אותם מה הם מיצגים".
ומה לגבי תמיכת רבנים ופעילים במהלך העצמאי שלו? לדבריו הוא אינו לבד וקיבל תמיכה שכזו, גם אם לא מכולם. כהן מספר על מפגשים עם רבנים רבים ש"לא ביקשתי (לפחות בינתיים,) אישור לפרסם את שמם. בכל אופן היו ארבעה סוגי תגובות של רבנים: תומכים – ובהם מתפקדים שחתמו על תמיכה. כאלה שאמרו שאינם מכירים אותי. יש שאינם מרשים כניסת פוליטיקה משום כיוון, והדברים ידועים בכמה ישיבות. ויש המאפשרים כניסת פוליטיקה ואינם מתערבים".
ומה לגבי אנשי ציבור במפלגה? האם איתם היה בקשר? או אולי ברמת תיאום כזו או אחרת? "אני לא מתכונן לקחת חלק בדילים. ולכן האפשרות לתמיכת אנשי ציבור מצטמצמת לאנשים מיוחדים".
שאלת הניסיון, או ליתר דיוק חוסר הניסיון שלו, אינה מטרידה אותו. לדבריו "גם בין בעלי הניסיון וגם בין חסרי הניסיון יש שהצליחו ויש שנכשלו". עוד הוא מוסיף ואומר: "ישנם רבדים שונים של ניסיון, וסוגים מגוונים של פוליטיקה". כשאני תוהה אם הזירה הפוליטית תוכל להכיל אדם חסר ניסיון כמנהיג הוא אומר: "לפעמים צריך להוביל בזירה, ולפעמים משנים את הזירה".
ואולי בסך הכול מדובר בהתמודדות מחאה ולא בהתמודדות רצינית? כהן אינו מקבל את הדברים וקובע שהתמודדותו "רצינית כמו האמונה", כלשונו. ומה לגבי הסיכויים? כהן אינו נבהל מכך שהסקרים לא ממש סופרים אותו וקובע: "ניתוח סיכויים פומבי מהוה כלי תעמולה והפחדת יריבים מרכזי, בכל מאבק אנושי (אגב, גם בקרב בעלי חיים, כך אני מעיד כביולוג)".
על מסע הבחירות שלו ועל התייחסותם של המתמודדים האחרים להתמודדות הזו הוא מספר ש"כמעט בכל מקום שהייתי, פגשתי מישהו מהמטה או הפעילים של מתמודד. תמיד התעניינו וקיבלו מידע ראשוני ממני. האם התייחסו? יש לשאול אותם". כשאני שואל אם היה מי שביקש ממנו להסיר את ההתמודדות הוא משיב: "אני מקווה שאיש לא ינסה לבקשני לרדת מהעניין. לא הטריחו רבבות יהודים להתפקד כדי להגיע בסוף לוועדה מסדרת".
אגב, את עמדתו בסוגיית האיחוד בין מפלגות הציונות הדתית מסכם כהן במילה אחת: "חיוני".
כהן אמנם מתמודד לבחירות פנימיות במפלגה, ובכל זאת הוא משתדל לקיים את מסע הבחירות שלו מעט אחרת. הוא נפגש עם פעילים אך את תמונתו הוא אינו ממהר לפרסם כפי שעושה כל מתמודד אחר בכל מפלגה אחרת. כשאני שואל מדוע החשאיות הוא מסביר שלתפיסתו אין בכך טעם ופניו מוכרות לאלפי הפעילים שפגשו אותו. מעבר לכך הוא אינו מבין מה טעם יש בפרסום תמונתו. "לא הצגתי מועמדות לתפקיד דוגמן. את מי בכלל התמונה מייצגת? את המועמד? את הספר? המאפרת? החייט? את תוכנת עיבוד התמונות?". עם זאת כהן אינו שולל את פרסום תמונתו בהמשך הקמפיין.