יאיר בן ארי
יאיר בן אריחגי הוברמן

יאיר בן-ארי, חבר קיבוץ עין-חרוד מאוחד, איש התנועה הקיבוצית שהיה חבר במזכירות גוש-אמונים, נפטר אתמול בגיל 83 לאחר מחלה. הוא יובא למנוחות ביום ראשון בשעה 15:00 בקיבוצו.

בן-ארי, איש חינוך, מורה ומדריך טיולים בארץ, בן למשפחה ממייסדי עין-חרוד, השתתף בעליות גוש-אמונים לשומרון, בתוכן העליה לסבסטיה. חוג עין-ורד, שיאיר היה בן מקימיו, כלל רבים מאנשי ההתיישבות העובדת שתמכו בגוש-אמונים. בסבסטיה, כשהתבקש לדבר בפני הציבור, אמר את המשפט עליו לא הפסיק לחזור בשנים הבאות: "אתם חושבים שבאנו לחזק אתכם, אבל אנו מתחזקים על ידכם. אתם מחזקים אותנו".

יאיר נולד בוורשה בתרפ"ט, 1929. הוריו, ממקימי עין חרוד, היו בשליחות של תנועת החלוץ לפולין להביא יהודים. בעין-חרוד ספג יאיר את האידיאולוגיה השמאלנית. היו שנים שמדפי הספרים שלו היו מלאים ספרי מרכזסיזם. כשסיים יאיר כתה יב' שאל אותו אביו, שנהג לכל אירוע בחייו לתת לו במתנה ספר, "איזה ספר אתה רוצה?" יאיר ענה בלי לחשוב שניה: "יצאו עכשיו בהוצאת הקיבוץ המאוחד כל כתבי לנין. אני מבקש כרך אחד". לימים התברר לו שהאב השאיר אצל אחת החברות ספר בשביל יאיר בנו. זה היה "משנה תורה" לרמב"ם, ובכתב ידו כתב האב: "ליאיר, עם כניסתך כחבר לחברת העבודה – לאחר סיום חוק לימודיך בבית הספר והמשך תלמוד תורה מן החיים ומן הספר – ישמש לך ספר זה כדוגמא לעומקה של תורת ישראל. ממני אבא נחום". אדר תש"ז.

שנה לפני מלחמת העצמאות, בתש"ז, סיים יאיר כתה יב'. עמק יזרעאל הופך לזירת לחימה. במערכה על עמק הירדן בילה יאיר שלושה שבועות בגשר הנצורה. ושוב במערכה על הגלבוע בכפר מזר. הקיבוץ דחה את בקשת הצעירים להתגייס לצבא הצעיר, וחייב אותם להישאר לעבוד במשק. יאיר ברח מהקיבוץ והצטרף לגדוד הרביעי של הפלמ"ח. הוא השתתף במבצע "ההר", במבצע "יואב" ובמבצע "חורב". אחרי המלחמה סיים קורס קצינים והתיישב בבאר שבע במחוז הדרום. בהמשך חזר לקיבוץ, לעין חרוד, ערב הפילוג בתנועה הקיבוצית.

הפילוג גרם גם לפילוג במשפחת בן-ארי. בעלה של אחותו היה ממחנות העולים, ויאיר מפ"מניק שרוף. באחד העימותים הזה נפגש יאיר פנים אל פנים עם גיסו, מה"אוייב". לא מציאות נעימה במיוחד. בחלוף השנים שינה יאיר את דעתו מהקצה אל הקצה גם בנושא זה ולימים אמר: "היום אני חושב שהפילוג היה טעות".

שיתוף הפעולה יתחדש רק כעבור שנים רבות, בשנות השבעים, כשאנשי תנועת העבודה הקימו את "חוג עין ורד" שדגל בארץ-ישראל השלמה ושלל נסיגות ביהודה ושומרון. בחוג הזה לראשונה היו חברים משני קיבוצי עין חרוד.

מפ"ם, בשנות השישים, ראתה את ברית-המועצות כמעצמה האידיאולוגית, אבל אצל יאיר ניבעו הסדקים הראשונים. עוד לפני מלחמת ששת הימים, בעקבות תאונת דרכים שעבר, נמנע מיאיר  לחזור לעבוד בפלחה. מהקיבוץ הציעו לו ללכת לקורס דו שנתי בסמינר באפעל. מעין אוניברסיטה של הקיבוץ המאוחד, רק בלי תעודה ובלי תואר.

שנתיים ורבע באותו סמינר חיזקו בו את האמונה הקומוניסטית, אך מאידך  גרמו לו להתחיל להטיל ספקות. אחד המרצים, יהושע עקרון, מאוניברסיטת ת"א הירצה על פרקים נבחרים בתולדות בית שני. יאיר גילה שההיסטוריה של העם נמצאת גם במקומות שלימים ייקראו "שטחים". סקרנותו הביאה אותו לקרוא יותר ויותר ספרי היסטוריה של ארץ-ישראל ועם ישראל. כששוחררו חבלי יהודה שומרון וחבל עזה, כבר הרגיש יאיר קשר נפשי עמוק לחבלי ארץ אלו, שהובילו אותו בהמשך לקשר העמוק עם גוש-אמונים ומתיישבי יש"ע.

בשנת 1975 נבחר יאיר בן ארי מטעם עין חרוד להיות חבר מרכז הקיבוץ המאוחד. באותה שנה התכנסה בבית התרבות של עין חרוד מועצת הקיבוץ המאוחד, ויאיר, כחבר מרכז, הוזמן למועצה, שהתכנסה כשיגרה בליל שבת ורוב הדיונים בה התקיימו בשבת. ההחלטות תמיד היו מתקבלות במוצאי שבת.

אורח הכבוד היה ראש הממשלה דאז יצחק רבין, בתקופת כהונתו הראשונה. שהוזמן לשאת את נאום הפתיחה. יאיר בן ארי פנה למארגן הערב וביקש להיות בין המברכים הראשונים. בדברי הברכה שלו, עוד לפני שרבין דיבר, אמר שצריכים ללחוץ את ידי אנשי גוש אמונים, יד אחים נאמנה. הדברים הוציאו את רבין מכליו. רוב דבריו הוקדשו להתנפלות על יאיר ועל אנשי גוש-אמונים.

יאיר בן ארי היה באותן שנים החילוני היחיד במזכירות גוש-אמונים – במקביל לחברותו במזכירות הקיבוץ-המאוחד. במסגרת זו פעל ליצירת הקשרים בין התנועה הקיבוצית, תנועת ההתיישבות הוותיקה, לתנועת ההתיישבות הצעירה ביש"ע.

בחג החנוכה תשל"ז חגגו אלפי אוהדים את יום השנה הראשון לעלייתו לקרקע של גרעין אלון אלון-מורה בקדום. הטקס נערך לאורה של חנוכיה אשר הוענקה לו על ידי קיבוץ עין-חרוד. בעלון היישוב הופיעה רשימה קצרה, שכולה דברי ברכה ליישוב הצעיר: "אני נבוך בעומדי לפני הציבור הזה. הנני איש ההתיישבות העובדת, והנה אני קשור בגוש-אמונים. במעמד הזה אני רוצה לומר לחברי בהתיישבות העובדת: חג זה הערב הוא גם חגכם, אפילו אינכם יודעים זאת עדיין". חתום: יאיר בן-ארי, חבר קיבוץ עין-חרוד.