'אין דבר כזה אין כסף. יש סדרי עדיפויות'

כמעט מחצית מהציבור הישראלי לא גומרים את החודש, מחצית לא חוסכים ובכל זאת לא מתעניינים בכלכלה. למה זה קורה? ואיך מתמודדים?

שמעון כהן , כ' בחשון תשע"ג

כסף שטרות
כסף שטרות
פלאש 90

ישראל ליבמן

נתונים מטרידים מאוד מציגה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אודות חייו הכלכליים פרטיים של הישראלי הממוצע.

מהנתונים המתפרסמים עולה כי כארבעים וחמישה אחוזים מהישראלים מודים שאינם גומרים את החודש, רק מחצית חוסכים לפנסיה ולמרות הכול אחוז הישראלים המתמצאים ומעניינים בכלכלה בכלל ובכלכלתם שלהם הוא נמוך מאוד ביחס למתרחש בעולם המערבי.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ישראל ליבמן, מנכ"ל 'מקימי', ארגון המסייע למשפחות להיחלץ ממשברים כלכליים. לדבריו הנתונים אמנם קשים אך יש להתייחס אליהם כאל מראה המוצבת מול הפנים, מראה המביאה את הציבור להתעורר ולשנות את דרכו, כפי שעושים מומחים כלכליים בפגישה עם משפחה שנקלעה לקשיים, משפחה שלעיתים לא רק שאינה יודעת כיצד הגיעה לכך אלא שכלל אינה מודעת למצבה הקשה האמיתי. "אנחנו באים ואומרים למשפחות מה יש לנו, כמה מרוויחים וכמה מוציאים ורוב המשפחות בהלם מהמציאות של עצמם. כך גם במציאות שמראה הלמ"ס".

לדבריו יש אמנם פרשנויות רבות למציאות בה כמעט מחצית מהציבור לא גומרים את החודש, אך המשמעות העיקרית היא שתרבות הצריכה הישראלית אינה עומדת ברמת ההכנסות הסבירות במשק.

בעתיד, מסביר ליבמן, הדברים יכו בכולנו, וכבר החלו כעת. הוא מספר על אדם שהגיע למינוס של 650 אלף שקלים שנבעו מהתגלגלות של עשר שנים מגמ"ח לגמ"ח ומבנק לבנק וכשביקש עזרה נוספת מהבנק התברר לו שהוא עומד לקראת פשיטת רגל והמציאות קשה הרבה יותר מששיער. תחילת ההתדרדרות במקרים רבים היא, מסביר ליבמן, בכך שמשפחה שאינה גומרת את החודש נעזרת במקורבים וקרובים שבתחילה עוזרים בקטן ובהמשך בגדול, וכך הדברים מתדרדרים.

"בעוד חמש עשרה שנה תהיה כאן התפוצצות כי כולם חיים מעבר ליכולת, גמ"חים ייסגרו וכבר נסגרים כי לא משלמים להם", הוא מוסיף ומציין שבנקים לעומת זאת לא יפגעו שכן הם דואגים לערבים על כל הלוואה גדולה, וכך אנשים רבים מוצאים את עצמם לפני מצב בו חתימתם על ערבות נמצאת לקראת מימוש.

ליבמן מוסיף ומספר על משפחות שעימם הוא נמצא בקשר וכבר כיום בעוד הוריהם בחיים הן מתכננות את עתידן הכלכלי על בסיס הירושות שתגענה בהמשך חייהן. "הם אומרים לי שאין ברירה. זה המפלט שלנו. שיאריכו ההורים ימים, אבל רק כך נוכל להחזיר את החובות".

ובאשר לאדישות הכלכלית היחסית של הישראלי הממוצע למרות המציאות הקשבה בה הוא נתון, אומר ליבמן כי קיימת התעניינות אם כי מועטה יחסית שכן שגרת החיים משכיחה את המציאות, ואם בעבר לצד ה'צריך' היה מקובל ש'אין', הרי שהיום כשצריך לוקחים מבלי להתייחס לחשבון הבנק, קונים נעליים כי צריך וכך גם דירה כי לא רוצים לחיות ארבעה ילדים בחדר, "עד שהכול מתפוצץ להם בפנים".

כאמור, נתוני הלמ"ס מעידים על כך שישראלים רבים אינם מפרישים לעצם פנסיה. ליבמן מדגיש שמדובר בעצמאים שמתקשים למצוא את מאות השקלים לטובת הפנסיה שכן שכירים כלולים בחוק הפנסיה. עצמאים רבים שאינם גומרים את החודש דוחים את ההפרשה לפנסיה לשנה הבאה שבה אולי ירוויחו מעט יותר.

"אין חכם כמי שרואה את הנולד. כשנולד ילד צריך לדעת שתהיה לו בר מצווה ותהיה לו חתונה וכך גם לדעת שתבוא פנסיה. אין דבר כזה שאין כסף. יש סדרי עדיפות", קובע ליבמן ומציע לא פעם למכור את הרכב שהוצאותיו רבות. "אם אדם יחסוך את הוצאות הרכב וייסע באוטובוס ורכבת יוכל לחסוך לפנסיה מצוינת לו ולילדיו", כך גם בהוצאות בלתי הכרחיות כערוצי טלוויזיה וכיוצא באלה.

ליבמן, שארגונו, עוסק בעיקר בציבור הציונות הדתית, מציין שאין הבדלים משמעותיים בין ציבור לציבור, ובציבור הדתי קיימת הוצאה משמעותית נוספת בנושאי חינוך ולעיתים גם מגורים בסביבה מסוימת, והעובדה שלא מתפשרים בתחומים אלה גורמת להוצאות נוספות ולתחושה שמשקיעים בהווה ומוותרים על החיסכון לעתיד, ובכל זאת הוא משוכנע שעם שינוי בסדרי העדיפות ניתן להגיע לחיסכון הכרחי ומתבקש.

ואם נדמה שהציבור החרדי אינו משקיע במותרות לליבמן יש הפתעות. "הציבור החרדי הוא הציבור שיש לו מותרות במקום השני אחרי החילוני. הביגוד שם עולה מאות ואלפי דולרים. בכל ציבור יש חלק שלא יוצא לחופשות ולא מבלה, אבל בציבור החרדי נושא הביגוד הוא נושא לא מובן. מוציאים סכומים שאני לא מבין אותם וכך גם המחויבות לרכישת דירה לילדים".

ליבמן ממליץ לשכוח מכספי ה'ביטוח הלאומי' ולהשקיע אותם בחשבון בנק מיוחד שאין להתייחס אליו וכך יצטבר בו סכום שאדם יזדקק לו בבוא השעה.