העליון: הקנס ל"אומן 17" - כדין

שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, דחה בקשת רשות ערעור שהגישו בעלי מועדון "האומן 17", אשר הורשעו באי אכיפת איסור עישון.

שלמה פיוטרקובסקי , ד' בכסלו תשע"ג

הורשעו. האומן 17
הורשעו. האומן 17
פלאש 90

שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, דחה בקשת רשות ערעור שהגישו בעלי מועדון "האומן 17" על הרשעתם בעבירה של אי אכיפת עישון במועדון.

השופט תמך בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה את טענת בעלי המועדון כי נעשתה במקום אכיפה בררנית ואף דחה את ערעורו בגין גובה הקנס.

כזכור, בחודש אוגוסט שנה זו, בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים דחה את ערעורו של בעלי מועדון האומן 17, על הרשעתו בעבירה של אי אכיפת עישון במועדון. בית המשפט אף דחה את ערעורו של הבעלים על גובה הקנס וקבע כי ישלם לעיריית ירושלים קנס מוגדל העומד על 7500 ₪  לכל דו"ח (במקום 5000 ₪ שקיבל מפקחי העירייה), סה"כ – 15,000 ₪.

בתחילת שנת 2010 קנסו פקחי עיריית ירושלים בשני מועדים שונים את בעלי המועדון, זאת לאחר שלא קיים את חובתו בחוק, כמחזיק מקום ציבורי, לפקח ולמנוע עישון במועדון. בעלי המועדון כפר במיוחס לו וטען בפני בית משפט לעניינים מקומיים כי נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת עישון וכי נעשתה אכיפה באופן בררני מכיוון שלא ניתנו קנסות למעשנים עצמם. במהלך המשפט העידו פקחי עיריית ירושלים כי בתוך המועדון עישנו עשרות אנשים וכן שהשומרים אפשרו לאנשים להיכנס למקום בעודם מעשנים ואף כי עובדי הבר המשיכו לשרת את המעשנים מבלי להעיר להם.

השופטת שרון לארי-בבלי הרשיעה את בעלי המועדון בעבירות שיוחסו לו בהודעות הקנס בכך שלא קיים את חובתו כמחזיק מקום ציבורי לפקח ולמנוע עישון. בית המשפט קיבל את הסברי פקחי העירייה, דחה את טענות הבעלים לאכיפה בררנית והחליט כאמור אף להגדיל את גובה הקנסות המקורי.

הבעלים ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי נגד ההרשעה וכנגד חומרת העונש, אך השופט יורם נועם דחה את הערעור והותיר את הקנס המוגדל על כנו. כבוד השופט קבע כי "אין בטענות ממש. כפי שקבע בית משפט קמא, מעדויותיהם של פקחי העירייה עולה, כי בכל אחד מהמקרים נצפו על ידם אנשים רבים שעישנו בתוך המועדון, מה גם שהמערער לא חלק על כך בעדותו, ואף אישר כי אנשים עישנו במקום",  והוסיף כי "כפי שעולה מעדות הפקחים, בכל אחד מהמקרים היו כשלושים אנשים שעישנו בתוך המועדון, ואיש מעובדי המקום לא העיר להם, בין באופן אישי ובין באמצעות מערכת הכריזה... לא רק שעובדי המקום נמנעו מלבקש מהמעשנים לחדול מהעישון, אלא שעובדי הבר אף שירתו אותן ושומרי הסף אישרו לאנשים לא מעטים להיכנס למועדון כאשר סיגריות דולקות בידיהם.  בנסיבות האמורות,  כאשר המערער נכח במועדון בשני המקרים ונמנע מלהורות למעשנים הרבים לחדול מהעישון, בין באופן ישיר ובין באמצעות עובדיו – הרי שלא ניתן לראות בו מי שיצא ידי חובתו כאמור בסעיף 2א (ב) לחוק".

גם הטענה לאכיפה בררנית נדחתה בערעור, "אי הגשת דו"ח נגד המעשן הבודד... אינה מהווה אכיפה בררנית כלפי מחזיק המקום הציבורי, שמוטלת עליו, כאמור, חובה לפקח ולעשות כל שניתן למניעת העישון במקום", קבע השופט.

עו"ד עינת איילון, סגנית היועץ המשפטי לעירייה וראש התביעה העירונית, אשר ייצגה את העירייה ציינה, כי "מדובר בפסק דין חשוב, תקדימי וראשון מסוגו בארץ של בית המשפט בשאלות אחריות אכיפת עבירות מניעת עישון במקומות ציבוריים בעיר ע"י בעלי המקום הציבורי, היקף החובה המוטלת על בעליו של מקום ציבורי ואכיפת החוק מול הבעלים לעומת המעשנים עצמם".

בעירייה מדגישים, כי האכיפה תימשך כחוק הן כנגד בעלי עסקים אשר לא יאכפו את איסור העישון והן כנגד המעשנים עצמם במקומות אסורים, כחלק מהפיכתה של ירושלים לעיר הנקייה מעישון במקומות ציבוריים.