הדרך לגיהנם רצופה כוונות טובות? עתירה שהגישו ארגוני הנשים במטרה להבטיח יצוג נשי בועדה לבחירת דיינים, פוגעת באורח אנוש במתדיינים בבתי הדין ובתוכם נשים רבות המחכות לטיפול בעניינן.
לפני כשנה הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי ארגוני נשים נגד הועדה למינוי דיינים, בטענה כי יש לכלול נשים בוועדת המינויים – זאת לאחר שהתברר כי בהרכב הועדה, המונה עשרה נציגים, אין ולו אישה אחת.
בג"ץ קיבל את העתירה ואף הוציא צו ביניים שמונע מהוועדה להתכנס עד למתן החלטה סופית בעתירה. כתוצאה מכך, כורעים בתי הדין הרבניים תחת הנטל במתן מענה וטיפול בתיקים, כשמנגד הוועדה איננה יכולה למנות דיינים.
למעשה, מאז מרץ 2012 וועדת המינויים משותקת, ובשנתיים האחרונות יצאו לגמלאות 10 דיינים, כשמאז לא נעשו מינויים חדשים. שלושת בתי הדין הסובלים בעיקר מהעומס: בית הדין הגדול בירושלים, בית הדין בחיפה ובית הדין בירושלים.
על פי הנתונים שפרסמה הנהלת בתי הדין עולה כי זמן ממוצע לטיפול בתיק (מפתיחה לסגירה) התארך והוא עומד היום על 102 יום.
עוד עולה כי הדיינים עובדים שעות רבות ונוספות, אך התפוקה ירדה בהדרגה מ-2010 בה 166,439 תוצרים, עובר ב-2011 ל156,692 תוצרים וכלה ב-2012 עם 144,344 תוצרים בלבד. = ירידה של 13% בתפוקה.
מחר (שני) צפוי להתקיים דיון נוסף בבג"ץ (מאז הדיון האחרון במרץ 2012, במהלכו הוחלט לבצע הקפאה של הועדה), בנושא מינוי נשים לוועדה.
מנכ"ל הנהלת בתי הדין הרבניים, הרב שלמה דיכובסקי, אמר כי "בימים אלו עושים דייני בתי הדין עבודה כפולה ומכופלת, העלולה להעמיד אותם בפני מצב של קריסה. זאת לנוכח מחסור חמור בדיינים לעומת כמות התיקים שרק הולכת וגואה".
"לא די בכך, כאשר בראש ובראשונה נפגעים קהל לקוחותינו הממתינים במשך זמן רב לדיונים ואינם נענים בהקדם. אנו זקוקים להפשרת ההקפאה ולמינוי דיינים בהקדם, ולאור המצב הנתון אני מציע לבצע חקיקה, שבאמצעותה אחד מכל שלושת הגופים ימנה אישה, ואפילו שתי נשים".
בעקבות כך הוציא הרב שלמה עמאר, נשיא בית הדין הרבני, מכתב לשמונים ושלושה הדיינים הפזורים ברחבי הארץ בעניין המצוקה הקשה. "זה זמן רב שאין מינויים לבתי הדין כלל, (42 חודש לא היו מינויים לב"ד הגדול, ולאזורי אין מינויים זה 18 חודש)", פתח הרב והמשיך, "והסבל של הציבור גדול ורב, אלה מחכים לפסוק דינם, ואלה מצפים להשלים עניינם וסבלם, ומפני שההרכבים חסרים במקומות רבים, יש עינוי דין וסבל מיותר, וכולם שואלים ותמהים לאמור: עד מתי".
לטענתו כתוצאה מכך כורעים הדיינים תחת העומס: "הדיינים מתאמצים למעט הסבל של הציבור, והם עצמם בדוחק ובצער, ועושים עבודתם במסירות ובדומיה. ישלם ה' פעלם בטוב ובברכה, על כל התאמצותם לשמור כבוד הציבור, ולשרתם בסבר פנים יפות, מתוך הכרה עמוקה של חובת השירות ומוסר העבודה".
הרב מסכם ופונה לדיינים: "מי ייתן וההדים של הסבל הגדול יגיע לאוזניהם של מי שבידם לשים סוף וקץ לגזרה הקשה הזאת".