"לי היה איזה חשש שהמתנחלים שואבים לגיטימציה מהמפגשים האלה, ולכן הפסקתי אותם. נוצרה ידידות. הם הזמינו אותי לאירועים המשפחתיים שלהם, לסוכה שלהם, ולא הייתי מוכן לזה. אמרתי לרבנית מלכה פיוטרקובסקי, כשיפנו אותך מההתנחלות, אני אבוא לנגב לך את הדמעות. את זה אני מוכן לעשות".
אלדר מוסיף "במפגשים עם המתנחלים אתה רואה את הצד האנושי. מתרחשת האנשה של הקונפליקט. זה קורה גם מול הפלסטינים. חייבים להבדיל בין בודדים לקולקטיב. אני יכול להיות אמפתי כלפי אנשי הימין, כבודדים. אני יכול אפילו להיות חבר שלהם, שזה קצת חסר לשמאל. אבל כקולקטיב אני רואה בהם איום על הקיום שלי. אמרתי לרב מלמד, אני לא שונא אותך, אני כועס עליך על מה שאתה מעולל לי ולילדים שלי".
על התחזקות הימין הוא אומר, "הדמוגרפיה משחקת לרעתי. משפחות הימין, החרדים והמתנחלים גדולות יותר. יש לי שלושה ילדים אבל לרוב החברים שלי פחות. אני בונה על העלייה הרוסית ועל הדור הבא שיתפלג בקלפי באופן מאוזן יותר. השאלה היא רק אם נתקיים עד אז".
אלדר היה מבין היחידים בעיתון "הארץ" שהתנגד להתנתקות כפי שבוצעה, "היה צריך לערוך את הנסיגה מעזה באופן מסודר מול אבו מאזן, כמקדמה על החשבון במסגרת המשא ומתן. את יודעת מה הייתה סיסמת הבחירות של חמאס אחרי ההתנתקות? 'חמש שנים של התנגדות הצליחו במקום עשר שנים של פוליטיקה שנכשלה'. ההתנתקות כפי שנעשתה שיחקה לידי חמאס והימין. הימין אומר, נתנו להם את עזה ועכשיו הם רוצים את ירושלים".