תורת החיים - אקשן בעזרת ה'

'תורת החיים' מוציא סרט עלילתי שני, שלא חושש להעלות לדיון גלוי שאלות חינוכיות נוקבות בתחום הצניעות, בלי לסתור את גדרי ההלכה.

אברהם בנימין, בשבע , כ"א בכסלו תשע"ג

פוסטר הסרט קשר חופשי
פוסטר הסרט קשר חופשי
תורת החיים



טוען....

חודשים ספורים אחרי יציאתו לאקרנים של הסרט 'זוהר הרקיע', העוסק בסוגיית סירוב פקודה מנקודת מבטו של צוער בחיל האוויר, מוציא בית ההפקות תורת החיים את 'קשר חופשי', סרט עלילתי נוסף באורך מלא. הסרט מגולל את עולמו הפנימי של הצעיר הדתי, מערכות יחסים בין הורים למתבגרים, וגם את האתגרים בתחום הצניעות שעימם מתמודדים צעירים דתיים.

הרעיון לסרט נולד בחנוכה לפני כשלוש שנים על ידי עמיאור ארציאל (31) ויעקב נתנאל (33), שכתבו יחד את התסריט. יחד עם אשתו הילה, אף היא מבוגרות בית הספר לקולנוע של תורת החיים ובימאית סרטים במגזר החרדי, ביים ארציאל את הסרט, שהופק על ידי איתן אלפרט (28), אף הוא מבוגרי ישיבת תורת החיים.

במרכז הסרט עומדים שני שמיניסטים מישיבה תיכונית. יאיר (חגי מולודיק), צעיר יתום, חולק עם חברו אושיק (דוד לייזרוביץ') ידידות עזה ואהבה לגלישת סנפלינג. כשיאיר כמעט נהרג בגלישת סנפלינג במהלך טיול משותף שלו ושל אושיק, הוא נודר נדר שמכריח אותו להתחזק מבחינה דתית. ההתחזקות מרגיזה את אושיק, שבניגוד ליאיר הולך ומידרדר מבחינה דתית. אושיק גם סובל מדמות אב שתלטן שמעצימה את הדרדור, כשדמות האם נקרעת בתווך.

כשיאיר פונה לדרכו החדשה ולישיבה הגבוהה שבה הוא מגלה עולם רוחני חדש ועשיר, הוא נאלץ לבחור בינה לבין המשך חברותו עם אושיק, שחש נבגד מהתנהגותו. עוצמת החברות עולה שוב ושוב למבחן במהלך הסרט, שמעניק התייחסות נרחבת גם למערכות היחסים בין הורים למתבגרים שומרי מצוות. המתחים שבין הורים ובנם שמזלזל בשמירת מצוות ואף נוטש את הדרך בה חונך, ולחילופין בין הורים ובנם הצעיר שהתחזק מבחינה דתית, משתקפים יפה לאורך הסרט.

לא לבנים בלבד

"התחלנו לכתוב את התסריט על התמודדות עם שמירת הברית, שזה נושא שכל אדם ובעיקר כל צעיר מתמודד איתו, אבל הבנו שאי אפשר לעשות על זה סרט", אומר עמיאור. "רק כשזה הפך לסיפור שהמרכז שלו הוא נער יתום שמוצא תנחומים על היתמות שלו בקשר עם ה', זה הצליח להפוך לסיפור שאיפשר לנו להתחבר אליו ולעבוד עליו בכיף ובתענוג. בתוך הסיפור יש עלילות משנה, כמו היחסים עם ההורים והמאבק מול הנפילות באינטרנט".

על אף שהסרט מתייחס לסוגיות צניעות של בין אדם לעצמו, שעימן מתמודדים בעיקר בנים, סבורים בצוות ההפקה שהוא מתאים גם לבנות. "יש כאלה שהמליצו שנגביל את הצפייה לבנות רק מגיל עשרים ומעלה, אבל קיבלנו הרבה תגובות נלהבות שביטלו את הסברה הזו. אישה מאוד מרכזית במשרד החינוך שאחראית על תחום חיי המשפחה אמרה לנו שלדעתה היום הבנות חשופות להכל, ואין שום בעיה שיראו את הסרט. אולי אפילו כדאי", מציין אלפרט.

אלפרט עצמו נמצא במידה מסוימת בלב התסריט. לפני כעשור שודרה בערוץ 10 הסדרה הראשונה על הציבור הדתי-לאומי שזכתה לרייטינג גבוה ולאהדת המגזר, בשם 'הישיבה'. לאורך חודשים מספר תיעדה המצלמה את חייהם וסדר יומם של תלמידים בישיבת כפר הרוא"ה. אלפרט, מהדמויות הבולטות בסדרה, שהיה אז תלמיד י"ב, עזב במהלך השנה את כפר הרוא"ה ועבר לישיבת תורת החיים, אז עדיין בנווה דקלים, ואף התחתן בגיל צעיר. "המחנכים והר"מים יודעים היום שיש פער עצום בין התלמידים שלהם לבין הגמרא ועולם הערכים שהם מנסים להנחיל להם, בגלל ההתמודדות הזו".

יעקב נתנאל, השתקן שבחבורה, שעוסק ביום יום בעריכת ספרים וההדרתם במכון התורני של תורת החיים, אומר שהסיפור הוא על הרצון לקשר של אהבה לה', וכל אדם יכול למצוא את עצמו בדברים. "העולם חווה היום הרבה כוחות סותרים. אנחנו יודעים שלחיסרון באהבת ה' יש הרבה התפרצויות, זה יכול להתבטא בבעיות בקשר עם ההורים, או עם עצמך, או עם החברה שסביבך. בחסידות ידוע שנפילות בשמירת הברית זה מקום קוטבי מאהבת ה' שנקרא 'אהבה נפולה'. אבל הכל נובע מאותו שורש שמשותף לכולם".

"רצינו להעניק מעצמנו בסיפור, להראות איך כל כאב וכל מכה הופכים לעוצמה גדולה. כשנפגשנו עם אנשים שראו את הסרט, ראינו איך זה נוגע בלב של בנים ובנות כאחד. קיבלנו תגובות גם מנשים שראו בעיקר את המקום של האמא שמנסה לבנות מחדש את הקן המשפחתי, וכל פעם בא הבן שעסוק מאוד בעצמו ומפוצץ את העסק", מוסיף ארציאל.

חלק מהשחקנים המקצועיים שהופיעו על הסט הם בוגרי בית הספר למשחק של תיאטרון 'אספקלריא', שהוכיח את עצמו כבית גידול מגזרי לאמנות הבמה ולשחקנים. בין המשתתפים בסרט נמצאת השחקנית והמחזאית אושרית קצין, אשתו של הרב אביחי קצין, ראש בית המדרש 'ראשית' ורב קהילה ברעננה. קצין גילמה את דמות האם של אושיק, הנקרעת בין סמכות האב והתודעה החינוכית לבין האהבה לבנה. שחקני משנה נוספים בעלי רזומה מקצועי הם רחל ורבוב, שי סקיבה ואביתר לזר.

בניגוד לבוגרי 'אספקלריא', חלק משחקני הסרט נטולי כל רקע בעולם המשחק. כך יצא שאת דמותו של עובדיה בסרט משחק דביר טל, בנו הבכור של ראש ישיבת תורת החיים, הרב שמואל טל. ליבו של יאיר נרעד כשהוא שומע באקראי את השיחה האינטימית שמנהל עובדיה עם ה' במהלך התבודדות לילית, ומזדהה עמוקות עם הכמיהה לקשר אישי וישיר עם הקב"ה. גם בנו הצעיר של התסריטאי, מעיין, מאיר את המסך בחיוכו המתוק. במשפטי עידוד שאותם ללא ספק ינק מבית הוריו מספר הילד הקטן ליאיר המיוסר כי הוא "בן של מלך".

מהחיים האמיתיים אל הסט

נראה כי ההפתעה הגדולה ביותר על המסך היא דמותו של יאיר, גיבור הסרט. את דמותו כנער יתום המתמודד עם קשיים אישיים גילם חגי מולודיק במשחק אמין, רגיש ומדויק, על אף היותו טירון בעולם הבמה.

"אף פעם לא למדתי משחק, אבל כנראה שזה תמיד היה איפשהו בפנים", הוא אומר בחיוך. מולודיק (24), תושב גבעת וושינגטון, נשוי ואב לילד, עובד עם בני נוער במסגרות שונות ומסיים לימודי מוזיקה בבית הספר 'מזמור', במקביל ללימודי מינהל עסקים. לפני מספר שנים עשה מולודיק תקופה קצרה בישיבת תורת החיים, שם הכיר את עמיאור, אז סטודנט מתחיל בבית הספר לקולנוע. עמיאור הפך אותו לשחקן הבית בתרגילים השונים שהגיש במסגרת הלימודים.

את ההיכרות עם חווית היתמות של גיבור הסרט והקשיים הכרוכים עימה מכיר מולודיק באופן אישי. כשהיה בן שנה וחצי בלבד נפטר אביו, דודי מולודיק, והשאיר אחריו פעוט ואלמנה בחודש התשיעי להריונה.

אמו של חגי, יפי מולודיק, נישאה בשנית ליהודה גליק, שמילא בעבר שורה של תפקידים בכירים במשרדי ממשלה, פעיל בולט בתנועות המקדש וחבר ליכוד שמתמודד בימים אלו על מקום לרשימת הליכוד לכנסת הבאה מטעם מחוז יהודה ושומרון. לחגי ואחותו התווספו עוד ארבעה אחים פרי הנישואים המשותפים, ועוד שתי בנות שנלקחו לאומנה בבית משפחת גליק.

"כשעמיאור עשה את התחקיר לסרט, הוא ריאיין אותי ביחס לשני כיוונים. כמי שעובד עם נוער כמה וכמה שנים, על התמודדויות של צעירים דתיים וכאלה שעוזבים את שמירת המצוות, וגם על המקום האישי שלי ביחס להתמודדות עם היתמות", מספר חגי. אחרי סיום התחקיר, הציע לו ארציאל להיבחן גם למבחן בד (אודישן) על התפקיד של יאיר, והוא התקבל מיידית.

"יש לנו משפחה מגוונת ותומכת, והקשר שלי עם אבא-יהודה הוא חם וחזק", אומר חגי ומסביר כי אין קשר בינו לבין הסיפור בסרט מעבר לקווים הכלליים. "התרומה שלי לתחקיר הביאה את ההתמודדות האישית שלי, בה חוויתי שיש ליתמות השפעה על כל תחום בחיים. זה חיסרון שהולך איתך בכל צעד בחייך ואין באמת דרך למלא אותו. ההשלכות של היתמות הן גם בדברים הקטנים בחיים שכל אחד יכול לעשות, והיתום לא יכול או מרגיש שהוא לא יכול".

"כל נער ונערה עוברים בגיל ההתבגרות התמודדויות שונות. העולם הפנימי שלהם הוא מאוד בוער", הוא תורם מניסיונו כמדריך בני נוער. "אבל ילד יתום חווה את זה הרבה יותר קשה, כי אין לצידו את היד המכוונת שמסייעת לך למצוא את הזהות האישית שלך ולעשות את המעבר מילד לנער מתבגר".

חגי מוסיף כי ההתמודדויות שעבר גרמו לו להגיע ל"מקום של אמונה מאוד גדולה. המקום הזה זה הקו המשיק גם בסרט, שאומר שאפשר בעצם להגיד לריבונו של עולם 'אם אני יתום מאבא, אתה תהיה אבא שלי ותיקח עלי חסות'".

מולודיק, שמתאר כי עבר תהליך אישי במהלך צילום הסרט, שכלל גם הרבה מאמץ פיזי בסצנות הסנפלינג השונות ("הרבה ניסים מאחורי הקלעים"), מקווה ש'קשר חופשי' יהיה עבורו "סיפתח מקדים להמשך השתלבות בתחום הקולנוע".

מה אתה חושב על המסר שהסרט מציב ביחס להתמודדות עם שמירת הברית?

"מאוד התחברתי והזדהיתי עם הכיוון והרעיון שהסרט נתן. כששמעתי מה התסריט ולאן הסרט הולך, שמחתי להיות חלק מההפקה הזו. יש התמודדויות שצריך לשים אותן על השולחן. מהניסיון שלי בעבודה עם נוער, אי אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח. אני חושב שחצי מהפתרון הוא לשים את הדברים על השולחן ולדבר עליהם. הסרט בעיקר עושה את העבודה בהעלאת המודעות לנושא, ואת החלק השני יעשו הרבנים והמחנכים בהתוויית הדרך".

מולודיק לא רואה בעיה בכך שהסרט מציג כיוון רוחני מסוים, או את דמותו של אושיק החילוני ככזו שגונבת, שותה אלכוהול ומבקשת להתאבד. "אני עובד עם בני נוער, ואני אומר לך שהדמות של אושיק היא דמות שקיימת. יש מגוון רחב ומינונים שונים של התחושות והמקומות שרואים בשטח בקרב בני הנוער הדתי, שחווים את כל הסקאלה הזו מקצה לקצה".

דוד לייזרוביץ' (27), שמגלם את דמותו של אושיק, מגדיר את תפיסת העולם הרוחנית שלו "כלא זהה לזו של צוות ההפקה". בתחום הקולנועי הוא נמצא משני צדי העדשה. לייזרוביץ', תושב גיתית, יישוב מעורב על גבול שומרון ובקעת הירדן, למד אף הוא משחק באספקלריא. בהמשך למד משחק במסגרות נוספות, במקביל ללימודי קולנוע בבית הספר של תורת החיים, אך עזב את המקום אחרי שנה. כיום הוא בשנת הלימודים השלישית במחלקה לתקשורת במרכז האוניברסיטאי באריאל.

לפני 'קשר חופשי' שיחק דוד בהפקות קטנות ובסרטים קצרים, וגם גילם מספר 'ביטים' בתוכניות טלוויזיה. "אני שמח מאוד בסרט הזה. מבחינתי זו היתה הזדמנות מיוחדת ובאמת תפקיד גדול ראשון שיצא לי לשחק", הוא אומר. "התחברתי מאוד לדמות של אושיק מכמה סיבות. יש הרבה צעירים דתיים שמאוד דומים לאושיק. כאלה שעוברים ושואלים יותר שאלות. כל צעיר מחפש להיות שומר מצוות כי הוא באמת רוצה ולא כי אמרו לו, או כי הוא נולד לתוך העולם הזה".

"אני לא אוהב את הדיונים החינוכיים המקובלים במגזר, האם לטאטא נושאים מתחת השטיח או לא. היום אין בכלל שטיח. התלהבתי מהמקום שמצליחים לעורר רגש חזק בסוגיה הזו. סרט ושחקן שמעוררים רגש חזק בלב הצופה, בין אם זה אהבה או שנאה או כעס – משמע שהסרט פעל את פעולתו".

"עם זאת", הוא אומר, "היתה לי קצת בעיה עם הצגת דמות החילוני ששותה המון אלכוהול ורוצה להתאבד. אהבתי את התהליך של החברות שהולכת ונפרמת בין יאיר ואושיק, אבל הסיפור צריך להיות יותר מורכב ממה שהוא נראה. היה צריך לתת קצת יותר היסטוריה לכל דמות, כדי שלא תהיה שטחית מדי. היו רגעים שזה נגע קצת בקלישאה".

"צוות הבימוי וההפקה קרע את עצמו בתנאים בלתי אפשריים כדי לעשות את הסרט הזה, שהוא חשוב מצד הדיון שהוא מעורר. במבחן התוצאה שהוא מציב, בסופו של דבר, אני חושב שגם הדברים שהיו יכולים לעבור ליטוש נוסף מהווים חבלי לידה לגיטימיים", אומר לייזרוביץ'. "אפילו בבית הספר לקולנוע של מעלה, שקיים יותר מעשרים שנה, הוציאו רק פיצ'ר אחד או שניים עד היום".

 

 אקשן – אאוט, בעזרת ה' - אין

"כל הסרט הזה מבחינתנו הוא נס מתמשך", התוודה אלפרט מול מאות הצופים שהשתתפו בהקרנת הבכורה. "בכל שלב בהכנת הסרט לא ידענו מה יהיה בשלב הבא. באמצע הפקת הסרט נגמר לנו הכסף, ובסייעתא דשמייא קיבלנו תרומה נוספת מאדם שיושב עימנו באולם וחפץ בעילום שמו". הכסף לעריכה נתרם על ידי קרן רבינוביץ' לקולנוע, שאף החליטה מאוחר יותר לסייע גם במערך השיווק וההפצה. מי שתיווך בין היוצרים לקרן רבינוביץ' היה העיתונאי החרדי הוותיק ישראל גליס, היושב כחבר במועצת הקולנוע.

כשאלפרט מדבר על נס הוא מתכוון לכך שהפקת הסרט כולו עלתה סכום של כמאה אלף דולרים בלבד, כעשירית ממחיר הפקתו של סרט ישראלי ממוצע. ההשקעה הכספית מומנה מכספי תרומות, וגם מתקציב מיוחד שתרמה ישיבת תורת החיים. נראה כי לא לחינם החליפו בבית הספר לקולנוע של תורת החיים את ה'אקשן' המלווה את תחילת צילומה של כל סצנה קולנועית וה'קאט' שבסופה, בקריאת 'בעזרת ה'' בראשיתו של כל טייק ו'ברוך ה'' בסופו.

ארציאל מציין כי צילום פיצ'ר (סרט באורך מלא) בתקציב כה זעום התאפשר תודות לכך שכל המשתתפים בהפקה "נרתמו לעבודתם עם הרבה מרץ, כמעט ללא תמורה". איש הסאונד של הסרט, לדוגמה, נרתם לסייע לתהליך ההפקה לאחר מפגש אקראי עם ארציאל ברכבת. כך גם נרתמה ישיבת תורת החיים לטובת ההסרטה ואפשרה שימוש נרחב במבניה, בעוד חדר האוכל הריץ מנות לסט הצילום.

בסרט צפו כפיילוט מקדים מספר רב של אנשי קולנוע מהשורה הראשונה. בין השמות גם דני פארן, מפיק טלנובלות וסדרות טלוויזיה מצליחות כמו 'החצר', 'עבודה ערבית' ועוד. שמה של רמה בורשטיין, אשת הקולנוע ובעלת התשובה שסרטה המדובר 'למלא את החלל' זכה לשבחים רבים, מופיע ברשימת התודות הארוכה בסוף הסרט, כמי שסייעה במהלך כתיבת התסריט ותהליך ההפקה.

מי שאימץ את הסרט החדש בהתלהבות רבה הוא הרב יוסף צבי רימון, העומד בראש מרכז 'תעסוקטיף'. ראש מדרשת 'לעבדך באמת' של הרב רימון צפה בסרט בפיילוט המקדים והחליט לאמץ אותו לתכני המדרשה, שתשווק את הסרט למוסדות חינוך בציונות הדתית. לדעתו עוצמת הסרט נעוצה בכך שהוא מאפשר לפתח חשיבה והעמקה באהבת ה'. "בין אם נחליט שדרך ההתמודדות שמציע הסרט היא הדרך היחידה לפתרון הבעיה, או האם יש דרכי התמודדות שלא דורשות לצאת מהמסגרת הרגילה, הדיון הזה יכול לחבר ולהעמיק אותנו בעבודת ה' שלנו ובאתגרים השונים", אמר הרב רימון בפני קהל המחנכים בהקרנת הבכורה. בנוסף לכך, משווק הסרט להקרנות קהילתיות ביישובים ובערים.

אלפרט, נתנאל וארציאל חושבים כבר על סרט משותף נוסף, שיעסוק בסיפורן האישי של יהודיות שהתחתנו עם ערבים. "לספר סיפור אמיתי ואישי. בלי סטטיסטיקות ובלי אחוזים. מה שחסר כרגע זה חמש מאות אלף שקלים". ארציאל ונתנאל עובדים כעת על תסריט לסרט נוסף, שכבר קיבל תמיכה של חממת יוצרים מקרן גשר וקרן פיס.

 "גבולות ההלכה הם גבולות היצירה"

המראה החיצוני של שלושת חברי צוות ההפקה, כולם אבות לחמישה ילדים, רחוק מאוד מהתדמית הבוהמית האופפת את עולם הקולנוע. השלושה עטויי זקן ופיאות, וראשו של אחד מהם אף עטור בתפילין קטנטנות במהלך הריאיון.

שבוע לאחר הקרנת הבכורה שנערכה לרבנים ואנשי חינוך במרכז מורשת מנחם בגין, אנו נפגשים לשיחה בביתו של אלפרט, הניצב בשורה ארוכה של קראוונים ישנים ביישוב יד בנימין, בו גרים אנשי קהילת 'תורת החיים' מאז עקירתם מגוש קטיף.

בבית הספר לקולנוע יהודי שמים דגש על שילוב של הכשרה מקצועית עם חזון תורני ברור. כך למשל הסרטים שרואים תלמידי 'תורת החיים' לצורך למידה ודיון עוברים צנזורה על ידי אישה מצוות בית הספר ומוקרנים בצורה חלקית על ידי המרצים. "אנחנו לומדים את השפה, משתמשים באלמנטים, אבל מנסים ליצור משהו חדש", אומר יעקב נתנאל. אלפרט אומר שמבחינתו הנושא קצת יותר מורכב. "יש בינינו דעות שאומרות שצריכים לראות סרטים שלמים. בית הספר לומד ומתברר בסוגיה הזו".

בסרט שלכם אתם דנים לראשונה בנושא עדין, שלא לומר נפיץ, עבור הציבור הדתי והנוער בפרט. מה מידת הביקורת של הרב טל על התסריט של הסרט הזה, ובכלל על מה שבית הספר מפיק?

"הרב טל נתן לנו הכוונה ראשונית וכתב לנו כמה נקודות, שהיוו מעין מצפן לאורך כתיבת התסריט. כל הרוח של הסרט ונקודות האמת הבסיסיות של הסיפור מגיעות מרוחו של הרב טל, שכולנו תלמידים שלו הרבה שנים. אחרי שכתבנו תסריט באורך 90 עמודים, הרב עבר על התקציר שעמד על שני עמודים. הגישה של הרב טל היא שהוא מאוד סומך על התלמידים. באופן כללי בהפקות של תלמידים בבית הספר יש יד חופשית ליצירה, וביקורת מלמעלה דרך מנהל בית הספר", משיב נתנאל, ומיטיב את התפילין הקטנטנות המעטרות את ראשו לאורך כל הריאיון.

ביצירה של אנשי קולנוע דתיים תמיד עולה שאלה מיוסרת, איפה המשקל בין האמנות שהיא ביסודה חסרת גבולות לבין גבולות ההלכה. בסרטים שיוצאים מבית הספר 'מעלה' לדוגמה, זה מאוד נוכח. איפה אתם נמצאים בדיון הזה?

"אנחנו לא מבקשים ליצור קולנוע דתי או קולנוע של דתיים, אלא קולנוע יהודי. המשורר הלאומי שלנו, דוד המלך, לא הרגיש שיש לו חסימות של ההלכה ביצירה שלו, ואיך הוא מצליח להסתדר ולהיות יוצר למרות שהוא יהודי מאמין", אומר ארציאל בנימה רומזת. "דוד המלך יצר שירה שנפוצה על כל העולם כולו מתוך עולם שמחובר לה', שה' הוא השחקן המרכזי של החיים שלו. השאלה הזו בכלל לא מתחילה מבחינתי. בן אדם יוצר מתוך המקום שבו הוא נמצא. השאלה המרכזית היא לא אם הוא יצליח לעמוד בגבולות ההלכה או לא, אלא מה המקום שהוא נמצא בו, איך הוא חי, מה הוא מרגיש, מה החוויות שלו. היצירה יוצאת מהלב".

"מי שרוצה לחיות בדרך אחת, ומנגד כל הזמן הדת והתורה מגבילות אותו, אבל מסכן, נעבעך הוא נולד דתי והוא הגיע למסקנה שבכל זאת לצערנו התורה ניתנה מסיני, ויש מי שברא את העולם, ממילא כל היצירה שלו היא 'האם אני אלך עם החיים שלי, או עם הדת המקטינה שמצמצת את כוחות החיים שלי'. היוצר הנאור והלכאורה אינטליגנטי בוחר לחיות את החיים שלו", הוא מוסיף.

יעקב מוסיף אמירה מעניינת משלו: "לכל סוג של אמנות יש גבולות שהופכים אותה להיות יצירה. כמו שלמוזיקאי יש תווים ומשקלים, ולקולנוען יש את גבולות הז'אנר, גם לתורה יש מה לומר בעניין. אנחנו מנסים להתחקות אחר רצונו של יוצר האדם ויוצר העולם, וגבולות ההלכה הם גבולות היצירה היהודית".

הצבתם בסרט מסר די חד משמעי, שפתרון הבעיות האישיות כרוך בהתחזקות בשמירת המצוות. מנגד, דמותו של אושיק החילוני עברה מהר מאוד לשתיית אלכוהול ולגניבה. כאמנים, אתם לא אמורים להאכיל בכפית את הצופים.

"לא באתי להגיד לאף אחד מה לעשות ואיך לחיות. זה החיים שלי, ככה אני חי ומרגיש. בסרט הזה אין גם אשמים, הוא בא לתאר מצב. יש לי חברים חילונים שחיים חיים נורמליים ושמחים", עונה ארציאל. איתן מוסיף כי הבחירה בדמויות קצה אמנם "מחדדת את התופעה שקיימת בהחלט בציבור שלנו, אבל לטעמי זה בכלל לא משנה אם הוא גדל דתי או חילוני. אושיק הוא ילד שגדל בלי אהבה והוא גדל עם פציעה גדולה בנפשו".

החזון האמנותי של נתנאל מבקש להפוך את הצפייה בסרט לאקט מטהר וממלא כוח. "המצב כיום הוא שהאמנות משקה אותנו הרבה פעמים במי מלח. בן אדם הולך לסרט ויוצא משם מתוסכל יותר, עצוב יותר, אפל יותר. הרבה פעמים העולם שמשתקף דרך הקולנוע גורם להרגשה שהאושר תלוי בגורמים חיצוניים כמו כבוד וכסף, וממילא מרחיקים את האדם מעצמו, ומלבים אצלו את חוויות החוסר שיש לו. אני רוצה לראות אמנות כזו שמרווה את הנפשות הצמאות".

המדיום מבחינתו מהווה פוטנציאל להגיע לליבם של יהודים רבים ולהכיר להם את התורה והמצוות. "יש בתורה חלק שהיה רדום באלפיים השנים האחרונות, והוא לא מתעורר בבת אחת. בסרט אפשר להגיע לעומקים עצומים שיכולים להפוך את הבטן כמה פעמים".

נתנאל מסכם: "המגמה צריכה להיות להקים בית מדרש לדברים האלו, זו הצורה של ימינו למה שהיה פעם 'רבנן דאגדתא' – הם לא סיפרו חלילה צ'יזבטים ליד המדורה. זה משהו עמוק הרבה יותר, סתרי תורה שמקופלים בדברים האלו. שלמה המלך אמר משלים והם נכנסו לכתבי הקודש, רבה בר בר חנה סיפר פנטזיות שהן חלק בלתי נפרד מהגמרא".