למה המילואימניקים מפחדים להגיב? - דעה

מי שנתקל בדרך שבה מטפלת המערכת הצבאית-משפטית באירועים של עימות מול פלסטינים איננו נדהם מתמונות המילואימניקים הבורחים.

שלמה פיוטרקובסקי , י"א בטבת תשע"ג

הרמטכ"ל עם חיילי מילואים
הרמטכ"ל עם חיילי מילואים
פלאש90

בפסח האחרון, לפני כתשעה חודשים, ביצע גדוד המילואים אליו אני משתייך תעסוקה מבצעית בבקעת הירדן. זו איננה גזרה קשה, גם לא מורכבת מאוד, אך למרות זאת באותם ימים היא נקלעה לעין הסערה התקשורתית.

אם אין לכם מושג על מה אני מדבר, אני אתן לכם רמז קטן, שתי מילים, שיזכירו לכם הכל: "שלום אייזנר".

עכשיו נזכרתם, אין ספק. למי לא יצא לראות בטלוויזיה או באינטרנט את הסרטון הקצר שהסעיר את התקשורת, צה"ל, המערכת הפוליטית, ואפילו את הדיפלומטים הישראלים בחו"ל. ראש הממשלה גינה, הרמטכ"ל הצטרף, וכך הפכה תקרית לא גדולה במיוחד ולא חשובה במיוחד לנושא שפתח מהדורות חדשות ועיצב את סדר היום במדינה במשך תקופה לא קצרה.

אך מה לפרשת אייזנר ולנו? מתברר שבאותה השבת בה אירע סיפור המעשה, הפלוגה שבה אני משרת הייתה עדיין הפלוגה שהיתה אחראית על אותה גזרה. עבדכם הנאמן אמנם זכה לחופשה קצרה בביתו, אולם חבריו הטובים היו בשטח, נאלצו גם הם להתעמת עם "פעילי השלום" הזרים, ואף היו עדים, לצערם הגדול, לאירוע שתועד במצלמות פעילי השמאל והאנרכיסטים.

חבר טוב, אותו לא אזכיר בשמו, היה חלק מהסיור ששהה בדיוק באותה נקודה שבה התעמת הסמח"ט אייזנר עם פעילי השמאל. בתחקיר ראשוני שנערך עוד בזמן המילואים עלתה העובדה הזו, וכבר אז הוא חשש כי למרות שלא עשה דבר, לטוב ולרע, עצם נוכחותו במקום עלולה להעיק עליו בחודשים הבאים.

לאחרונה, ממש לפני כשבועיים, נפגשנו במהלך אימון קצרצר ברמת הגולן. לאחר שסיימנו להתעדכן הדדית בשלום האישה, הילדים, העבודה, ושאר זוטות מעין אלו, סיפר לי החבר על הרומן המתמשך עם המשטרה הצבאית שהיה מנת חלקו. "הם שיגעו אותי, רדפו אחרי שבועות, וקראו לי לחקירות. היה ברור שאני לא חשוד בשום דבר ובוודאי שלא אשם בשום דבר, אבל עשו לי כזה כאב ראש שהוציא לי את החשק לעשות דבר". אותו חבר אגב, מתוקף תפקידו, איננו חייב לעשות סיורים שכאלו, אלא שבאותה השבת התנדב להחליף חבר שהיה לו קשה, ההתנדבות הקצרה עלתה לו ביוקר.

החשש העיקרי של חיילי המילואים, אותם אנחנו רואים על גבי המסכים מתפקדים בצורה בעייתית מול פלסטינים, הוא לגרור את הצבא לתוך האזרחות. חייל מילואים המסיים את התעסוקה המבצעית או האימון רוצה יותר מכל דבר אחר להתרכז בשגרה האזרחית ולא לערבב בין הצבא ובין האזרחות.

בניגוד לקצינים ברמות הביניים ומעלה שחיים את הצבא גם בחיי היומיום, החיילים הפשוטים נהנים מאוד מהדיכוטומיה ולא מעוניינים לערבב בין מילואים ואזרחות. כל עוד לא תימצא הדרך להבטיח שבכל מקרה שלא מדובר בחשד לעבירות חמורות מאוד כמו ביזה או הריגה לא יחדור הצבא לתחומה של האזרחות - אנחנו נמשיך לראות את אותן התמונות המבזות.