מיזם 'האוהל היהודי' שרבים בציונות הדתית ומחוצה לה חייבים לו רבות על יציבות משפחתית ולעיתים הצלה של ממש של בני נוער בחופשות, נמצא בסכנת סגירה בשל מצוקה תקציבית קשה.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם נתי אביבי, יוזם הפרויקט, שמספר על הקושי בתקצוב ייחודי של מיזם המטפל בבני נוער בני הציונות הדתית.
בראשית דבריו מזכיר אביבי כי 'האוהל היהודי' הוקם לפני כשלוש-ארבע שנים ומאז בחופשות הגדולות, בחול המועד פסח וסוכות ובימי החנוכה מתפזרים אנשי הארגון בחופי הכנרת ואילת ושם יוצרים קשר, לעיתים אחרון, עם בני נוער שבחרו לנצל את החופשה להתפרקות העשויה להיות סכנה של ממש.
"הנוער מגיע ליהנות בדרכם וזה בסדר, אבל המקומות מביאים אותם למקומות של סיכון שלא תמיד הנערים ערים להם, הם חוזרים עם נזקים גופניים ורוחניים קשים מאוד", אומר אביבי המספר כי למרות המידע הרב שקיים בכל מקום, עדיין לא ידועה מידת הסכנה לנוער המסוים והמיוחד של הציונות הדתית. נוער זה מודע לסכנה שבאלכוהול, אך אורח חייו גורם לכך שהוא אינו רואה כאפשרות מתקבלת על הדעת נפילה בתחום זה.
אביבי מדגיש שהנוער מגיע לטייל בגולן, ואל המקומות הבעייתיים הוא מגיע מתוך רצון לישון במקום כלשהו בחינם ומכיוון שלא נוח ונעים להתמקם במקום נטוש הם מגיעים לחופי לבנון, מה שבעבר היה מתרחש בחוף דוגית. ושם "שוהים מאות בני נוער ומשפחות, אך האינטראקציה החברתית, הלחצים החברתיים של קבוצות בני הנוער והחומרים שנמצאים שם סמים ואלכוהול בצורה חופשית, מביא נוער תמים שמגיע מישיבות טובות ומבקש רק לישון לילה אחד, להיסחף ולהגיע למצבי סיכון לא פשוטים, וכשמדובר בבנות המצב עוד קשה הרבה יותר".
באשר לפעילות המשטרה במקום אומר אביבי כי זו אמנם מבצעת פעולות אכיפה במקום, וזאת בעיקר לנוכח חוק האלכוהול אך הילדים של היום מתוחכמים יותר ויודעים להסתיר את החומרים היטב, כך לדוגמא מסתירים עארק בבקבוקי מים מינראליים וכיוצא באלה. בנוסף מזכיר אביב ש"המשטרה אינה גוף מחנך".
לעומת זאת פעילי 'האוהל היהודי' מגיעים למקום מתוך גישה מקרבת ולא מטפלת. לדבריו הנוער שמגיע למקומות הללו מבקש את ההתקרבות הזו ואת היחס הזה שמוענק אליהם מתוך גישה של 'איתו אנכי בצרה'. "אני בא להיות איתך ולהרעיף אהבה. שתהיה כמה שפחות בחוץ עם כל הלחץ שיש שם, שתהיה איתנו, באוהל יש אוירה טובה ונעימה, מוזיקה, אוכל, חיבור נשמתי ללא חקירות וחפירות, בגובה העיניים. ממש כמו אחים, והם מחפשים זאת", אומר אביבי ומדגיש כי הצורך גובר בעיקר אצל בנות המבקשות את הקשר הזה וכשהן חשות שהן לקראת נפילה הן מגיעות כדי להתחזק.
כאמור, בימים אלה מצוי המיזם כולו בסכנת סגירה בשל המצוקה הכלכלית שאינה מאפשרת את פעילותו. אביבי מספר כיצד לפני כשש שנים פנה לחבר הכנסת אורי אריאל וביקש ממנו עזרה. אריאל אמר לו שכעת אין לו כסף, אך הוא יקדם את עניינו בוועדה מיוחדת שתעסוק בנושא, ואכן כך היה. בוועדה בינמשרדית שהוקמה הוצגו נתונים ולפיהם בעיה מרכזית, אם לא המרכזית מכולן, היא בעיית הנוער הדתי לאומי. הנוער החילוני לעומתו, כך מסתבר, יודע "איך" לשתות. זאת לבד מכך שכאשר נוער זה מתחיל לשתות הדבר בא לידי ביטוי גם בהתפרקות ערכית.
כדי להתמודד הוחלט על הקמת 'האוהל היהודי' בשיתוף עמותת אל"ם שכעבור זמן מה עזבה את המיזם והותירה אותו בידי אנשי 'האוהל'. התקציבים לטובת המיזם הועברו דרך אחד מאגפי הרווחה אך כעת הברז הכלכלי נסגר בשל קושי להגדיר את ייחודו של הנוער הציוני דתי, ומתוך כך הבנת הייחודיות של בעיותיו לעומת בני נוער אחרים. התדרדרות רוחנית והתפרקות ערכית אינה מוגדרת בהכרח כ'נוער בסיכון' ובשל כך אין הגדרה תקציבית המאפשרת מימון המיזם. זאת לבד מכך שגם ב-פרויקט עצמו מקפידים שלא להגדיר את הנוער הזה כנוער בסיכון.
"טענו ואנחנו טוענים שהסיכון הרוחני הוא לא פחות הגדרה מסיכון פיזי או נפשי של ילד במדינת ישראל" אומר אביבי ומספר כי המגזר החרדי הבין את הדבר והוא דואג לתקציבים לטובת העניין. בהשוואה שערך עם חבר כנסת כלשהו הציג אביבי בפניו נתון ולפיו התקציב החרדי לטיפול בנוער במצב שכזה הוא 27 מיליון שקלים, בעוד התקציב לנוער הציוני דתי עומד על... אפס שקלים! כך עולה מתקציב משרד האוצר".
"מדינת ישראל משקיעה בפרויקטים של הציבור הזה אבל אין הגדרה של הנוער הזה כזקוק לעזרה והנוער הזה לא מקבל תקציבים", אומר אביבי.
באשר לאפשרות לפנות לגורמים עתירי הון שיתרמו לפרויקט אומר אביבי כי גם לכך קיים קושי רב שכן, כאמור, אין רצון וכוונה להגדיר את הנוער המדובר כנוער בסיכון, ולדבריו הוא אכן אינו כזה, כך שהארגון שלו מתקשה להתנהל כמו עמותת אל"ם העושה עבודה טובה בגיוס משאבים ובניתובים לנוער בסיכון.
אביבי מוסיף ומדגיש כי במציאות הנוכחית דרכו של 'האוהל' היא היחידה שאיתה ניתן לתקשר ולהתקרב לבני הנוער הללו, ולשם כך מגוייסים פסיכולוגים ועובדים סוציאליים על מנת להתוות את הכיוון הראוי לפעילות. עוד הוא מספר על חשבונות פייסבוק המהווים גם הם עזרה הכרחית בדור הנוכחי עבור הנוער. בחשבונות אלו מקושרים בין 4000 ל-7000 בני נוער שמקבלים חומרים וליווי אישי מ'האוהל'. גם מיזם זה לא זוכה לתיקצוב כיוון שאינו עונה על אחת ההגדרות המוכרות.
לדבריו חבר הכנסת אורי אריאל אמנם עשה את כל שיכול היה במסגרת תפקידיו כדי לשנות את המציאות הקשה, אך התקציב של חצי מיליון שקלים שהושג לצורך זה עוברים לכלל הפעילות, כלומר לכלל המגזרים בין ערבים, דרוזים, נוער חילוני ועוד, כך שלמעשה אין עדיין מענה לצורך המיוחד של בני הנוער הציוני דתי שמוצאים את עצמם בסכנה של ממש בכל חופש גדול כקטן.
ואם למישהו נדמה היה שיש עוד זמן עד לחופש הגדול מזכיר לנו אביבי כי בשעות שבהן משפחות ישובות סביב שולחן חג הפורים, שותות מחלקות מנות ושמחות מסתובבים פעילי 'האוהל' בכיכר ציון ומוצאים שם נוער מבני הציונות הדתית כשהוא במצב קשה וחמור וללא מענה הכרחי, כך שאין לחכות עד לחופש הגדול. הוא מזכיר שבחנוכה לא היה איש בחופי חנוכה כדי לסייע לבני הנוער לבד מאנשי 'האוהל'.
"משרד הרווחה מתקצב נוער באילת, אבל זה נעשה על חשבוננו. הכסף הזה תקוע בצנרת ולא מגיע לשטח", אומר אביבי.