חיילים בשלג
חיילים בשלגצילום: פלאש 90

בעקבות הדיווח בערוץ 7 על קריאתו של רב המועצה האזורית עמק חפר, הרב אליעזר שמחה וייס, לתושבי עמק חפר להוסיף תפילה מיוחדת למניעת נזקים נוספים מהגשמים, מספר ד"ר דותן גורן, עמית מחקר בקתדרה ללימודי תולדות קק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר-אילן, כי לקריאה שכזו היו תקדימים הלכתיים בהיסטוריה של ארץ ישראל.

ד"ר גורן מזכיר כי לפני מספר שנים פרסמם מחקר על התפילות לגשם שנשאו יהודים במערת חוני המעגל בעת עצירת גשמים במאה התשע-עשרה ובמאה העשרים, ואולם לדבריו "מנגד היו בארץ-ישראל שנים ברוכות בגשמים, שבהן לעיתים נדירות נשאו היהודים תפילות על ריבוי הגשם מחשש לפגיעה בנפש וברכוש".

בהקשר זה הוא מזכיר את המשקעים הרבים שירדו בירושלים בחורף תרל"ד (1873/4). "המשקעים אז הסבו נזק רב ליבולים ויהודי העיר סבלו מחרפת רעב ומהתייקרות חדה במחירי התבואה. זו אילצה את הנהגת הקהילה לפנות אל אחיהם בגולה בבקשה לתמיכה כלכלית ונשאה תפילות בבתי הכנסת כנגד ריבוי הגשמים".

ד"ר גורן מצטט את דבריו של בנימין זאב הלוי ספיר ב'הלבנון' (20.5.1874) אודות הימים ההם: "כבר שמעו הקוראים את הרעב אשר קרא ה' על ירושלם וכל ערי יהודה והגליל, ולי אין מה להוסיף על דברי הרבנים הגאונים אשר הרבו תחנונים לעורר לב אחינו שבגולה לחונן הדלים החוננים את עפר אה"ק ת"ו. ואך זאת אוכל להודיע כי היוקר הולך וגדול יום יום באין מעצור...ותחת אשר בח[ו]דש ניסן שפכנו כמים לבנו לפני ה' על רבוי הגשמים...הננו מרבים עתה באייר תחנונים על עצירת הגשמים...ואם חלילה יעצר השמים ולא יהיה מטר אזי אין כל תקוה כי תתן הארץ את יבולה".

עוד מוסיף ד"ר גורן ומספר כי בחורף תרנ"א (1890/91) ירדו גשמים בצפת כשישה שבועות ברציפות והסבו נזקים לרכוש עד כי "...דיינא דבבא כבר גזרו אומר להתפלל בכל בתי הכנסיות התחינה "לרבוי גשמים", כי אין לאל בתי החימר לקבל השפעת רוב הטובה אשר השפיע ה' לנו ממעל..." (הצפירה, 8.2.1891).

לדבריו לעיתים התפילות לגשמי ברכה בעת עצירת גשמים נענו עד לכדי כך, שיהודי ירושלים התאוננו על ריבוי הגשם ולעיתים התפללו להפסקתו כדבריה של חמדה בן-יהודה שפורסמו ב'השקפה' בשנת תרס"ז (12.2.1907): "כפי הנראה התפללנו יתר מדי על עצירת גשמים כי ירד לנו מטר בשפע וזעם, והק[ו]ר התחזק מאד והיינו כלואים בביתנו, כמעט שקצנו בחיינו. ונתפלל תפלה נגדית וזרח השמש!".