בתהליכי שינוי  של יחיד או חברה מקובל להבחין בין שני סוגים של שינוי.

הסוג האחד מכונה "שינוי בתוך המערכת". בעקבות קשיים ואי השגת תוצאות רצויות, ישנה הרמת ידיים ותחושה כללית שהמצב בלתי נסבל ולא ניתן להמשיך כך. אומנם לאחר בדיקה, מתברר שהשד לא כל כך נורא והטוב מרובה מהצריך תיקון. עוד מתברר, כי המערכת כשלעצמה טובה ויעילה אלא שיש לערוך בה כמה שינויים או "עדכונים" בשפה המקצועית- ישראלית. לא תמיד אנו יודעים להצביע על הבעיה האמתית והכל נראה לנו מאד כאוטי, אך אם נשב לרגע עם דף ועט נגלה שהגזמנו קצת בהערכת המצב. ייתכן שהשינויים יהיו משמעותיים ואיטיים אך בסך הכל המערכת טובה וממשיכים לרוץ איתה.

הסוג השני של השינוי מכונה "שינוי של המערכת". כאן הבעיה הרבה יותר חריפה. במקרה הזה כבר אין טעם בתיקונים ו"עדכונים" כי המערכת הרקובה כבר לא מוכיחה את עצמה. התיקונים הקטנים וחסרי התועלת נראים אצלה כמו אותו "נזם זהב באף חזיר" שלעולם לא ייפה את חזירותו של החזיר.

לפעמים מדובר במזגן שבסך הכל צריך קצת תחזוקה  או ברכב המשווע להחלפת זוג צמיגים והכל יהיה בסדר. לפעמים זה תלמיד שלא הולך לו באותו בי"ס ולפעמים זו מערכת יחסים איומה וחסרת עתיד.

כשפוקחים היטב את העיניים ונמצאים כל העת עם יד על הדופק וגם עם עט, ניתן בהחלט להימנע מכניסה אל הסוג השני. אם קיימת תחזוקה שוטפת של המזגן, הרכב או מערכת היחסים, ניתן בהחלט להציל את המערכת הקיימת שאחרי הכל משמחת ומשרתת. זו אומנם תחזוקה שוטפת שדורשת ערנות ותגובה, אך בחשבון הכולל היא משתלמת הרבה יותר.

היו שהספידו אותן לפנות שנות דור. הוציאו עליהן שם רע ופיתו אחרים נגדן. אמרו שהשילוב לא יצלח ויגבה מחירים וקרבנות כבדים. אמרו שהיא בכלל לא ישיבה כי ישיבה זה רק קודש.  אמרו שהיא בעצם תיכון ישיבתי ולא ישיבה תיכונית. הבליטו את חסרונותיה ולא הביטו אל יתרונותיה.

ועם כל זאת היא המשיכה לפרוס כנפיה על טובי בנינו ולגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים. כן, למרות שזה לא תמיד נראה ומדובר, לישיבה התיכונית יש מניית זהב בבניית האישיות הזו. האישיות התורנית והמוסרית, הקשובה לצורכי העם והמדינה כמו גם לצרכים של החבר בדלת ממול. לא תמיד אישיות של תלמיד חכם, אך לרוב אישיות אזורה בעוז וגבורה לחיות חיים של קדושה במצבים קשים ומלאי פיתויים. לא תמיד אישיות של אברך או ר"מ אך לרוב אישיות של הקפדה על מצוות ותפילות וקביעת עיתים לתורה. האישיות הזו לא נפלה משום מקום. נוהגים לתלות את הכל רק בישיבות הגבוהות, ההסדר או במכינות (להלן "השלב הבא"), אך באמת אלו מקבלות אישיות שנעשתה איתה כברת דרך לא קטנה בישיבה התיכונית. 4 שנים של ליווי צמוד חם ואוהב של הצוות החינוכי ובמיוחד הר"מ, הן בוודאי גורם משמעותי בהגעת הבנים בהצלחה לשלב הבא בחייהם. הישיבות התיכוניות עושות עבודה טובה מאד לישיבות הגבוהות וההסדר לא רק במה שמכוונות אליהן, אלא בעיקר במה שבונות את קומת התורה היסודית שבלעדיה לא הייתה לבנים שום גישה אל השלב הבא. קומת תורה יסודית  איננה מסתכמת בכמות דפי הגמרא הנלמדים בישיבה התיכונית שבוודאי ערכם לא יסולא בפז. הכוונה למכלול ההתייחסות לבניין האישיות של הבן דרך תכני הלימוד והקשר הבלתי אמצעי, במיוחד עם הר"מ המביאו  לחיי העולם הבא. 

לא תמיד זכרנו להודות לה ולהוקיר את פועלה. לא תמיד שמנו לב שהיא שכבה בשבילנו על הגדר מול כל ההתקפות של גיל ההתבגרות שלא באמת ידענו כיצד להתמודד איתן. לא תמיד היינו הוגנים איתה אך היא המשיכה לקלוט את בנינו. לפעמים שכחנו להחליף אותה בעמדה ו"תפרנו" אותה בשמירה, אך היא המשיכה לעשות בשבילנו את העבודה, תוך שהיא סופגת אש מכל הכיוונים ולפעמים גם מאתנו. לפעמים שכחנו לומר לה תודה על שגדלה לנו את הבנים פשוטו כמשמעו.

הישיבות התיכוניות, כבר עשרות רבות של שנים, עושות את העבודה ועושות אותה טוב. טוב מאד. כן אני יודע, יש הרבה מה לשנות במערכת אבל המערכת כשלעצמה טובה מאד ותוסיף לשרת את כולנו בנאמנות ובמסירות. המערכת טובה וכמו כל מערכת טובה יש בה פוטנציאל לעוד. דבר טוב לא מחליפים, רק משפרים ומשפרים כדי שיהיה יותר טוב. ישנן סוגיות חינוכיות העולות בין כותלי הישיבות התיכוניות שחלקן מיוחד דווקא להן בשל מורכבותן הרבה. בהמשך נראה גם כמה "בורות" כואבים שנכרו עם השנים ולא כל כך מיטיבים עם הבנים והצוות החינוכי, אך לפני שנעסוק בכמה מהסוגיות נתייצב במקום אוהב ואוהד, מקום שמוקיר ומכבד את הבור שאנו שותים ממימיו הזכים.