"התוצאה של הפעילות ב'בני עקיבא' השתלמה"

כנס לציון 100 שנה להולדת הרב משה צבי נריה התקיים במכללת חמדת הדרום. בתו, צילה בראלי, סיפרה על אביה.

ישי קרוב , ה' בשבט תשע"ג

הרב נריה זצ"ל
הרב נריה זצ"ל
אתר בני עקיבא

במכללה הדתית לחינוך, חמדת הדרום, בשדות נגב נערך היום (רביעי) כנס שעסק בנושא "חינוך ציוני-דתי בחברה רב תרבותית" לרגל 100 שנה להולדת הרב משה-צבי נריה זצ"ל.

בכנס נטלו חלק: נשיא המכללה, פרופ' אבי לוי, בת הרב נריה, צלה בראלי, הנכד הרב אריאל בראלי ומרצים רבים ממכללות שונות ברחבי הארץ.

נשיא המכללה, פרופ' אבי לוי ציין בדבריו כי "זהו כבוד גדול ביותר לקיים כנס לזכרו של הרב משה צבי נריה זצ"ל שכולנו צועדים לאורו. דור שלם שקרוי 'דור הכיפות הסרוגות'- מלובשי הכיפות הגדולות ועד הקטנות והשקופות, לצד מסורתיים מקרב עם ישראל שהתחנכו תחת דרכו הייחודית, המקרבת והמופלאה של הרב זצ"ל".

עוד ציין פרופ' לוי כי "לפני 18 שנה קיבלתי בידיי משימה להקים את המוסד האקדמי הדתי הראשון באזור דרום, ולשם כך היינו צריכים להקים ראשית כל עמותה שעליה ייבנו מוסדותיה ולרשום בה את החברים. אחד מחבריי ציין שאם אני רוצה לבסס את המוסד על יסודות הקודש כדאי לפנות אל הרב שהיווה את אחת מהמזוזות החשובות שבעם ישראל ואולי הוא יסכים להמנות עם מייסדיה. ידעתי שהרב עוסק בקודש אך למרות זאת פנינו אליו בבקשה ולשמחתנו הרבה הוא הסכים להיות רשום ונמנה עם מייסדי העמותה. ברוך השם השכינה שוכנת במוסד זה שזכה לסייעתא דשמיא ותוך זמן קצר הפכנו להיות מוסד אקדמי שגם מספק תארים שניים בשתי תוכניות לימוד. אני מאמין שהצטרפותה של המזוזה הקדושה שהוצבה בפתח הבית הזה עזרה לנו מאוד. לא הרבה אחרי הקמתה הקדשנו את בית המדרש וקראנו לו 'היכל נריה'".

בתו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, צלה בראלי, אמרה כי "לפני כשבוע תמו שלושים יום להסתלקותה של אמנו היקרה, הרבנית רחל נריה הריני כפרת משכבה. 'אשת חיל עטרת בעלה' נכתב על מצבתה, לפי בקשתו של אבא. אמא הייתה אשת חבר- 'עטרת בעלה' במלוא מובן המילה ויחד עם זאת אשת חיל בפני עצמה: אשת חינוך, אשת חסד, אשת ציבור עתירת מעשים, צנועה ויקרת מידות. דבריי היום נר לדמותה וקודש לעלוי נשמתה".

בדבריה על אביה זצל ציינה בראלי, "אבא היה צעיר כריזמטי ברוך כשרונות, רחב דעת ועמוק רגש ועם כל זה חש התבטלות מוחלטת. אתגרי רוסיה הסובייטית היו בית ספר יסודי לציונות דתית אולם בית הספר הגבוה לעיצוב השקפת עולמו של אבא היה ללא ספק ישיבת מרכז הרב, והמגדלור בראשה מרן הרב קוק. שם נתחדשה לו תורת ארץ ישראל".

"השליחות שייעדה לו ההשגחה העליונה הביאה להישגים מרשימים בחינוך דור הכיפות הסרוגות לתורה ולתעודה, אך לפעולותיו היה 'תג מחיר' אישי. באחת משיחותינו אמר: 'ייתכן שאילו הייתי פחות ב'בני עקיבא' הייתי אולי תלמיד חכם, בקיא בש"ס... יתכן שבארון הספרים היו מונחים היום כמה ספרים שלי... אבל בסיכום נדמה לי שהתוצאה של הפעילות ב'בני עקיבא' ואחר כך ב'ישיבות בני עקיבא בכל זאת השתלמה' מבחינה רוחנית לכלל ישראל ולמדינת ישראל. בהצבת דמות דיוקנו של מרן הרב קוק ותפיסת עולמו כמצפן רוחני וכסמן דרך, הרי שכל מהלך בעל משמעות בעולמו של אבא חתום היה בחותמו של כהן גדול, במודע או שלא במודע. במצבים מורכבים ברגעי ליבוט או צללי דרך, היו לו קווי אושר של הרב ותורתו לנר תמיד".

בראלי הביאה דוגמה ואמרה כי "פעילותו של אבא כמרכז וכמורה-דרך רוחני בימיה הראשונים של 'בני עקיבא' הציבו דילמות לא פשוטות. בצורתו ובתוכנו היה עניין 'בני עקיבא' רחוק מלמלא 'רצון יראיו'. הייתה זו חברה מעורבת של בנים ובנות, שחינוכם הדתי היה די רדוד, והתוספת החינוכית של תנועת הנוער עדיין לא הספיקה לשנות הרבה", תיאר אבא, והוסיף: "הרב אשר כידוע הילוכו היה בקדושה, רחוק היה מלהשלים עם תערובת בנים ובנות- אך הואיל והוא הכיר יפה את המצב, ודאי סבור היה כי אם מתגלה עוגן הצלה כלשהו, שיש בו בכדי להחזיק, לעצור, לשמור, אין אנו רשאים לוותר עליו, גם אם אין הוא פועל 'כרצון חכמים'".

"בדרך זו נהג אבא כשנדרש לסוגיית הריקודים המעורבים בסניף. כמקובל בחברה מעורבת רקדו אז ריקודי – זוגות ואבא הורה להפסיקם בהניחו ש"גזירה" זו תתקבל על דעת החברים והם יעמדו בה. לא כן נהג לגבי ריקודי מעגל משותפים. הערכתו הייתה שעדיין לא בשלו התנאים לצעד זה, והוא עלול לגרום לבני הנוער לעזוב לגמרי את המסגרת הדתית. אחרי כמה שנים השתדל להפסיק גם את אלה. הבנו שאם הדברים אינם נתונים לשינוי בבת אחת, הרינו מחוייבים להגדיר בקרבנו את השאיפה לשנוי, אך לבצע זאת קמעה קמעה. פרגמטיות חינוכית מבית היוצר של רבו הגדול מרן הרב קוק ליוותה אותו בכל שנותיו כמחנך וכמנהיג ציבור. חתירה לקידום המצב הדתי, ביסוס התודעה היהודית ויישום חזון התחיה הישראלית הוגדרו כיעדים ברורים. ביסודם-שאיפה מוצקה ומתמדת לעלות בקודש, לתקן עולם במלכות שדי. אך הצעדים שננקטו, להלכה ולמעשה-מדודים היו, זהירים ורגישים-מותאמים לתנאי השטח. "דור דור ודורשיו"-דור דור ודרישותיו. "חנוך לנער על פי דרכו"-חנוך לנוער על פי דרכו, ודרכו של נוער- לובשת צורה ופושטת צורה, לפי זרמי הזמן המטביעים חותמם".

הרב אריאל בראלי אמר בכנס כי הדרך החינוכית של הנוער היא להיות שם עם הילדים במקום שלהם. תלמידים מהישיבה של אבי הלכו לראות משחק כדורגל. הוא פגש אותם בדרכם למשחק הכדורגל וברך אותם לשבת שלום ושאל אותם לאן פניהם מועדות וכשענו לו למשחק כדורגל התשובה שלו היא שהוא רואה שהיצר הרע תפס אותם חזק. הוא לא מפציר בהם שלא יילכו אבל מבקש שיילכו בלי כיפה כדי לא לגרום לחילול שמיים.  התגובה שלו הייתה מאוד אמפטית. אני מבקש מכם רק להשאיר את הכיפות אצלי כדי לא לגרום לחילול שמיים.